רק בשבוע שעבר התגאה דונלד טראמפ בשיאים שרושמת הבורסה בניו-יורק מאז בחירתו, והנה באה (יום ב', 5.2.18) הנפילה היומית החדה ביותר מזה שש שנים: מדד הדאו ג'ונס צנח ב-4.6%. וכמו תמיד במצבים כאלו, השאלה הגדולה היא האם מדובר בתיקון טבעי אחרי שנה רצופה של עליות, או בשינוי מגמה ארוך טווח.

הירידות החלו כבר ביום שישי שעבר (2.2.18), מציין כריס ג'יילס בפייננשל טיימס, דווקא בשל ידיעות חיוביות: השכר בארה"ב עולה בקצב מהיר מן הצפוי – מה שעלול לגרום לאינפלציה ולעלייה בריבית על נכסים בטוחים (כמו איגרות חוב), ובהמשך להפסדים בנכסים המסוכנים (כמו מניות). ג'יילס אומר, כי יש לבחון האם התחזית לכלכלה האמריקנית ולכלכלה העולמית השתנתה בצורה משמעותית המצדיקה מחירים נמוכים יותר, או שמא מדובר בתיקון שאין לו מאיץ נקודתי.

תחילה חוזר ג'יילס לנתוני השכר: בחודש ינואר הוא השלים עלייה שנתית של 2.9% (לעומת תחזיות ל-2.7%), העלייה החדה ביותר מאז 2009 – השנה שלאחר שיאו של המשבר הפיננסי, בה נקודת ההתחלה הייתה נמוכה יותר. נתונים אלו אכן מלמדים שכנראה יהיה צורך בצינון הכלכלה האמריקנית – וזה אומר העלאה בריבית אחרי מספר שנים של ריבית כמעט אפסית. זו הדילמה העומדת לפתחו של ג'יי פאואל, שנכנס אתמול לתפקיד יו"ר הפדרל ריזרב וספג קבלת פנים בדמות הצניחה בוול סטריט.


ארה"ב אינה המקום היחיד בו נתוני המקרו מפתיעים בעוצמתם. מדד מנהלי הרכש בגוש האירו הגיע בינואר לרמתו הגבוהה ביותר מאז 2006 – נתון המצביע על התרחבות הפעילות, ושוב על חששות לאינפלציה. ואילו הצמיחה בסין ב-2017 התחזקה, כך שגם שם קיימת אפשרות להתגברות האינפלציה.

קרן המטבע הבינלאומית עדכנה בחודש שעבר כלפי מעלה את תחזית הצמיחה העולמית שלה והיא עומדת כעת על 3.9% בשנת 2018. כלכלנים מסתכלים על נתונים עדכניים יותר כדי לבחון האם השיעור עשוי להיות מהיר עוד יותר. יש ביניהם אפילו מי שצופה צמיחה גלובלית של 4.5%, כאשר הכלכלות המפותחות צומחות הרבה מעבר לשיעורים הרגילים שלהן.

אם אכן זה כך, כותב ג'יילס, אינפלציה גבוהה מן הצפוי בארה"ב עלולה להוות סמן גם למדינות אחרות כאשר האבטלה יורדת במהירות. בנקים מרכזיים, שממילא צפויים להאט השנה את קצב הדפסת הכסף, יתחילו להדק את המערכת המוניטרית, הריביות יעלו ויביאו להסטת כספים ממניות לאיגרות חוב.

מדובר בתסריט אבסורדי-משהו, אך מוכר היטב: כלכלה שורית המובילה לבורסה דובית. אלא שג'יילס מדגיש שהמבט צריך להיות רחב יותר, שכן ביצועים כלכליים טובים יותר גם יצדיקו מחירי מניות גבוהים יותר; ככלות הכל, כאשר המשק מתרחב – רווחי החברות עולים.

בנוסף לכך, בכלל לא בטוח שתחזיות האינפלציה השתנו בצורה משמעותית. כאשר האבטלה בגוש האירו עומדת על 8.7%, אפשר ליצור הרבה מאוד משרות מבלי שהשכר יעלה בצורה משמעותית ובלא לחצים אינפלציוניים הנובעים מעליות שכר. בחודש ינואר עלו המחירים בגוש האירו בשיעור שנתי של 1.3%, לעומת 2% בינואר אשתקד, כך שהבנק המרכזי האירופי יכול לשנות את מדיניותו בצורה מתונה ומדודה מאוד.


אפילו בארה"ב, ישנם הטוענים שהעלייה בשכר לא תביא להתגברות האינפלציה. אחד הכלכלנים מצביע על כך, שהעלייה בשכר לשעה לוותה בירידה במספר שעות העבודה בשבוע, ואומר שלא יופתע אם לצד העלייה המתמשכת בשכר – יהיה תיקון טכני גם בתחום זה. רוב הכלכלנים סבורים, שהכלכלות המפותחות עדיין לא מיצו את מלוא פוטנציאל הצמיחה שלהן, וכל עוד זה המצב – אין מקום להעלאת ריבית לטווח הארוך.

רוב תנודות הריבית לאחרונה היו בטווחים הקצרים, מה שמלמד על ציפיות לעליות קרובות בריבית הרשמית – אך לא לאורך זמן. הללו טוענים, כי כרגע אין יסוד לחששות מפני התחדשות האינפלציה ולכן לשיטתם הירידות בימים האחרונים הן תיקון שגרתי אחרי שנה רצופה של עליות. אבל גם הם מסכימים, שעם השכר יעלה בצורה משמעותית בשווקים נוספים – כגון גרמניה או יפן – יהיה מקום לדאגה גוברת בחודשים הקרובים.