פיגוע רודף פיגוע וכל הלבבות שותתים דם, גם אלו של החיים. ספרה לי בתי שנכדתי בת השמונה בקשה לדעת מה יהיה. "כל שבוע מת אבא אחר" אמרה/שאלה הצדיקה המתוקה הזו בעיניים דומעות.
המציאות הזו בלתי נסבלת. בעוד הרוצחים מכים בנו שוב ושוב מוטל עלינו לחפש ולמצוא פתרון. לא מצויה בידי נוסחת הפלא שתביא באחת לחיסול הטרור ולביאת המשיח שהרי אנו עדיין לפני הגאולה ומתפללים להחשתה. אלא שיודע אני להצביע ללא היסוס על הכשלים בטיפול בטרור, על היד הרכה, על התפישות השגויות והמופרכות- הן מצד ראשי הצבא והן מצד הממונים עליהם- מנהיגי המדינה בעת הזו.
מה לא נכון לעשות? לא נכון לסמוך על הרוצחים, לא נכון לבוא עמם ועם מנהיגיהם בדברים, לא נכון לבצע "מחוות של רצון טוב", לא נכון לחפש עבורם "הקלות", לפתוח צירים לתנועה, להתייחס אליהם באופן "מידתי", להגדיל מספר היתרי העבודה, להעביר להם סחורות, לגבות עבורם מיסים.
לא נכון לרחם עליהם!!
בעיקר אסור לאפשר להם את האשליה שאי פעם יקבלו מאתנו חלק מנחלת אבותינו. אנו צריכים למחוק מהלקסיקון ובהמשך מהתודעה את תעתועי אוסלו, בראשם ההגדרות השקריות שנזק בצדן כאילו הארץ אותה כבש יהושע ואותה קבלנו למתנת עולם מבורא העולם נחלקת ל-"שטחי" a, b ו- c.
ובינתיים להגביר מאוד את המאמצים לחיסול הרוצחים בפועל ואלה שבכוח- לרדוף, להשיג ולמגר- בבחינת "הקם להרגך השכם להרגו". זכורה אומנם התבטאותו האומללה של הרמטכ"ל איזנקוט לפיה ההוראה הנ"ל ממקורותינו היא "סתם סיסמה" אלא שאמירתו מעידה על עומק הבעיה ועל הכורח הדחוף בשינוי תפישה וככל הנראה בהחלפת בעלי תפישות כאלה במפקדים אחרים וטובים מהם.
התבטאות אחת, נדושה ומוכרת לעייפה, מהדהדת אף היא באזני. היה זה כאשר ראש הממשלה
בנימין נתניהו "הודיע" כהאי לישנא: "כרגיל, אנו נשים את ידינו על הרוצחים ונמצה עמם את הדין". נכון, הצבא מנהל מרדף אחר הרוצחים הערבים צמאי הדם. לעתים יש גם הצלחות, כדוגמת חיסול הרוצחים של הרב רזיאל שבח השם יקום דמו. אלא שהצלחות אלה הן מעטות, בדרך כלל מאוחר מדי ולאחר תשלום מחיר דמים כבד.
מה גם שהענישה, ההרתעה ו"מיצוי הדין" הם בדרך כלל בדיחה עצובה. בכנות, אינני יודע אם לצחוק או לבכות, ככל הנראה לבכות... אותו נתניהו שהכריז "כרגיל, נמצה אתם את הדין" שחרר בימי כהונותיו השונות כאלף רוצחים בעסקת שליט, שבעים וששה רוצחים כ"מחווה" לארכי רוצח אבו מאזן, ועוד כאלה ואחרים באופן מזדמן. עוד מיצוי דין שכזה ואבדנו!!!
לא רק שלא ממצים את הדין עם הרוצחים, עם שולחיהם, עם עוזריהם ועם משפחותיהם - אלא שמאפשרים להם מרחב מחיה גדול מדי, חופש פעולה נרחב מדי, חופש תנועה כזה המסכן חיי יהודים, התפתחות, בנייה והתנהלות ברמה המסכנת אותנו היהודים, בעלי ואדוני הארץ.
ומצד שני - אנו חווים תדיר הרס בניה יהודית, מעצר יהודים צדיקים המוחים על הרס זה ואף כליאתם. והבנייה היהודית חנוקה, קפואה ומלאת ייסורים וקשיים, גם בירושלים היא ציון - משאת נפש של כל יהודי מאז ומעולם, כולל באלפיים שנות גלותנו.
נותר רק לקוות שקצב "נפילת האסימון" אצל קובעי המדיניות יואץ, שהזיקה לעם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל תתחזק ושכוח האמונה הנובע הימנה בשפע יציף אותם, ישתלט על תודעתם וינחה כל פעולה מפעולותיהם, עד האחרונה שבהן.
אם וכאשר כך יקרה או אז נזכה לראות בבניית ארצנו, בפריחתה ובשגשוגה. ממילא ימוגר האויב הערבי ובאם ייוותר מעמלק הזה זכר - ימוצה עמו הדין. כדבעי, כמתבקש, כנכון, כפי שאנו מצווים לעשות וכדרישת הצדק והמוסר היהודיים.
