1. לאחר הגעתו עם משפחתו לא"י מחרסון שבאוקראינה בגיל 12 (בשנת 1906), גרה משפחתו בכפר הערבי בשומרון עין-סיניה. שם למד ערבית וקיבל תובנות חיוביות על ערביי ארץ ישראל. משם עברו ליפו הערבית ולאחר מכן לת"א, שהם היו ממייסדיה.
2. לימודים במחזור הראשון בגימנסיה הרצליה בת"א, וכן בקונסרבטוריון "שולמית" בת"א. בביה"ס התיכון הכיר את שלושת גיסיו שהפכו לאושיות ציבוריות חשובות בעיקר בביטחון: מאיר אביגור, דב הוז ואליהו גולומב. חבורה מגובשת זאת נקראה "ארבעת הגיסים". הם לא היו ממעריצי ב.ג. (בן גוריון גידל כמשקל נגד את חבורת "צעירי מפא"י").
3. לימודים באיסטנבול, שירות בצבא העותומני כקצין.
4. ב-1920, עמד ביחד עם זאב ז'בוטינסקי מאחורי הקמת ארגון ה"הגנה", שהיה הבסיס להקמת צה"ל, ושפעל בזיקה להסתדרות ו
התנועה הציונית.
5. הצטרפות ל"אחדות העבודה" לאחר מלחמת העולם הראשונה. מפלגה זאת הייתה בהמשך אחד מזרמי וממרכיבי מפא"י. מדובר ב"זרם המרכזי" של אותה תקופה.
6. לימודי כלכלה חברתית באוניברסיטת "לונדון סקול אוף אקונומיקס" בבריטניה.(בניחוחות פאביאניים). הכל תוך גיבוש אוריינטציה פרו-בריטית.
7. מעורכי עיתון "דבר" בעברית ובאנגלית.
8. התמנה לסגנו של חיים ארלוזורוב במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. לאחר רצח ארלוזורוב החליף אותו כראש המחלקה.
9. פעל לבצוע הקמת יישובי חומה ומגדל.
10. פעל להקמת יחידות נוטרות יהודיות במשטרה הבריטית בא"י ובהמשך לגיוס יהודי א"י לצבא הבריטי במלה"ע השנייה ולהקמת הבריגדה היהודית הלוחמת במסגרת הצבא הבריטי. אלה יצרו מסגרות ביטחוניות יהודיות-ארץ ישראליות, שהיו אוטונומיות בכוחות הביטחון הבריטיים והיוו בהמשך חלק מיסודות צה"ל.
11. היה הרוח החיה בייצוג יהודי א"י והתנועה הציונית בהתדיינויות בוועדות המנדט הבריטי וועדת האו"ם אונסקו"פ שגיבשו את תוכנית החלוקה, שאושרה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. פעל אישית בהצלחה בקרב חברות האו"ם ליצירת הרוב להחלטה ההיסטורית.
12. בתמיכתו (למרות חששותיו המוצדקים), בהצבעה במנהלת העם בהכרזת המדינה ב-14.5.1948- יצר את הרוב הדחוק להקמת המדינה.
13. ניסח את הכרזת העצמאות תוך התפשרות עם דויד בן-גוריון. היה מחותמי מגילת העצמאות.
14. ניהל ותיאם בהצלחה את שיחות שביתת הנשק בוועדות המו"מ מול ירדן, מצריים, לבנון וסוריה.
15. ניהל ב-1952 מו"מ על יחסים מול ממשלת גרמניה ועל כספי השילומים מגרמניה. כספי השילומים מנעו פשיטת רגל של מדינת ישראל ואיפשרו קליטה מאסיבית של עולים חדשים.
16. שרת התנגד למדיניות הפופוליסטית של "פעולות-התגמול" מבית מדרשו של משה דיין - רמטכ"ל צה"ל.
17. התנגד לעסק-הביש, שהיה חלק מ"פרשת לבון" במצריים ונגרם בשל משיכת חוטים של יריבי שרת: בן-גוריון, משה דיין ו
שמעון פרס - מצעירי בן-גוריון. כן היו מעורבים: פנחס לבון, בנימין ג'יבלי ואברי אלעד.
18. פעל בהצלחה למיגור תוכנית אלפא הבינלאומית בעקבות מלחמת השחרור- לקריעת רוב הנגב הדרומי מישראל לטובת ירדן ומצריים.
19. עם פרישתו הסופית מה
ממשלה בה כיהן כשר חוץ - יצא למסע ב-13 מדינות דרום מזרח אסיה, כדי למנוע סחף נגד ישראל שנגרם בעקבות וועידת המדינות הבלתי מזדהות בבנדוג שבאינדונזיה, שלא אהדו את מדינת ישראל.
20. לאחר הפרישה מהממשלה התמנה לראש הוצאת ספרי "עם-עובד" וכיהן כיו"ר מוסד בית-ברל לחינוך רעיוני תנועתי.
21. ב-1961 נבחר לראשות ההסתדרות הציונית העולמית וההסתדרות הציונית העולמית.
22. כבלשן מעשי חידש מילים לא מעטות בשפה העברית המתחדשת. שלט ב-7-8 שפות.
23. תחביבו היה מוזיקה קלסית.
משה שרת ניגן בקלרינט, בין השאר בתזמורת גימנסיה הרצליה.
24. היה בקשרי חברות עם מנהיגי הכפר אבו-גוש בדרך לירושלים. היה שם בן בית.
25. כשהיה על ערש-דווי בשל מחלת הסרטן הגיע שרת על כסא גלגלים לוועידת מפא"י ב-1965 ונשא שם נאום תוכחה דרמטי ומרגש נגד יריבו הגדול דויד בן-גוריון, שפרש מראשות הממשלה ב-1963, בעקבות אולטימטום מנשיא ארה"ב - גו'ן פיצג'רלד קנדי. בעקבות נאום שרת פרש ב.ג. יחד עם תומכיו ממפא"י והם הקימו את רפ"י. תומכי פנחס לבון הקימו לפני כן את תנועת "מן-היסוד".
26. למרות מתינותו המדינית ובשל מעשיותו, כישרונותיו ויעילותו - היה שרת פטריוט ישראלי ענק. שרת ראוי להנצחה מכובדת ומכבדת. הגיע הזמן שהכנסת ביוזמת ה"מחנה-הציוני" תרים את הכפפה.
משה שרת ורעייתו ציפורה נקברו בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב, שהוא הפנתיאון הלאומי של ישראל.
