אירועי ספורט גדולים הופכים לעיתים קרובות לבעלי משמעות פוליטית, אך דומה שאולימפיאדת החורף הנוכחית היא בעלת משמעות גדולה במיוחד. האירוע מתקיים בקוריאה הדרומית (פייאונג-צ'אנג), על-רקע המתיחות הגואה בין ארה"ב לבין קוריאה הצפונית. סיאול ופיונגיאנג מתייחסות לאולימפיאדה כהזדמנות להפיג במידת מה את המתח, כותב (9.2.18) אישאן ת'רור בוושינגטון פוסט, אך ארה"ב אינה מאושרת מצעדים מדודים אלו.

מדובר למשל בנבחרת נשים משותפת של שתי הקוריאות שתתמודד בהוקי קרח, ושתי המדינות ויתרו על המנוניהן לטובת שיר העם האהוב "אריראנג". בטכס הפתיחה צעדו שתי המשלחות יחדיו, תחת דגל ועליו מפת חצי-האי כולו. הצפוניים אפילו שלחו קבוצת מעודדות, הצפויות למשוך תשומת לב רחבה מצד צלמי העיתונות הבינלאומיים. ואולי הכי חשוב: משלחת רמת דרג בראשותה של קים יו-ג'ונג, אחותו הצעירה של קים ג'ונג-און, הגיעה לדרום – הפעם הראשונה בה מישהו משושלת קים חוצה את הגבול בין שתי המדינות.

ארה"ב מצידה שיגרה לטכס הפתיחה את סגן הנשיא מייק פנס, יחד עם אביו של אוטו ורמבייר – סטודנט אמריקני שנאסר בקוריאה הצפונית, הוחזר גוסס ונפטר זמן קצר לאחר מכן. אפשר לראות בכך סימן מובהק להבדלי הגישות בין שתי המדינות: הנשיא הדרומי מון ג'ה-אין מבקש להדק את הקשרים עם הצפון, בעוד ממשל דונלד טראמפ אינו שולל מהלומה צבאית נגד תוכנית הגרעין והטילים של קים. בדרכו לסיאול אף הבטיח פנס, כי הממשל יודיע בקרוב על העיצומים הקשים ביותר שהוטלו אי-פעם על קוריאה הצפונית.

ג'וש רובין מהפוסט שאל את פנס כיצד יתמודד הממשל עם הגישה השונה של מון. פנס השיב, כי הממשל רוצה שחימום היחסים בין הקוריאות יסתיים כאשר הלפיד האולימפי יכבה, והצהיר שבידודו של הצפון יימשך הרבה אחרי שהאולימפיאדה תהפוך לזיכרון רחוק. המסר שלו היה ברור: ממשל טראמפ אינו תומך בפריצת דרך דיפלומטית למשבר.

בכל מקרה, מציין ת'רור, קשה להניח שתהיה פריצת דרך כזו. פיונגיאנג הודיעה, כי לא תאפשר "מפגש מקרי" בין נציגיה לבין פנס בטכס הפתיחה. בקוריאה הדרומית התקיימו הפגנות נגד הידוק הקשר עם הצפון, ויש המזהירים שצעדים ממשיים כלשהם מצד הדרום יהוו הפרה של העיצומים הבינלאומיים.

המטרה המיידית של סיאול היא להביא לכך שאולימפיאדת החורף תעבור בשלום, וההערכה היא שתשיג מטרה זו. השקט בחצי-האי כנראה יישמר עד סוף מארס – משום שבחודש הבא יארח הדרום את אולימפיאדת החורף לנכים, שגם בה משתתף הצפון; השאלה היא מה יקרה בחודש אפריל, בו יתקיימו תמרונים משותפים לצבאות ארה"ב וקוריאה הדרומית.

במבט רחב יותר, יצטרך טראמפ להחליט האם להיכנס למו"מ עם קים ללא תנאים מוקדמים. נכון לעכשיו, הממשל אינו מוכן לכך, בעוד קים מצהיר שלא יוותר אפילו על מילימטר בתוכניות הגרעין והטילים; לא ברור אלו צעדים, אם בכלל, ניתן לבצע כדי לשבור מבוי סתום זה, הנראה כאילו המוצא היחיד ממנו יהיה בעימות צבאי. תרחיש האימים במקרה כזה הוא התקפה בגז סארין על סיאול, אשר עלולה לגבות את חייהם של 2.5 מיליון איש ולפצוע 7 מיליון נוספים. הערכה אחרת היא, שארה"ב תצטרך לשלוח 200,000 חיילים לשטח כדי להפיל את קים.