בנימין נתניהו אינו צריך להשעות את עצמו בעקבות ממצאי החקירות בעניינו, ובוודאי שאינו צריך להתפטר. זוהי המסקנה המתבקשת מבחינה משפטית ומבחינה דמוקרטית.

נתחיל במישור המשפטי. המחוקק קבע במפורש, כי ראש ממשלה חייב להתפטר רק אם הורשע בעבירה שיש עימה קלון ופסק הדין הוא חלוט; הכנסת יכולה לפטר את ראש הממשלה ברוב של 61 גם לפני שההרשעה חלוטה. לכאורה, זהו מצב אבסורדי. בג"ץ הורה בשעתו ליצחק רבין לפטר את רפאל פנחסי מתפקידו כסגן שר הדתות רק בשל הגשת כתב אישום נגדו; הייתכן שבעניינו של ראש הממשלה יש להמתין לפסק דין חלוט?

אלא שבמחשבה נוספת, יש כאן היגיון ברור והצדקה מלאה. ראש הממשלה אינו עוד שר, ולא רק מבחינה מעשית ופוליטית. התפטרותו של ראש הממשלה משמעותה התפטרות הממשלה כולה, על כל הכרוך בכך מבחינת ניהול ענייני המדינה. לכן, המחוקק מטיל חובה לבצע צעד כזה רק משכלו כל הקיצין: כאשר ברור שראש הממשלה הוא עבריין ושדבק בו קלון.

ניתן בהחלט לטעון, שהמשפט אינו חזות הכל ושיש לייחס משקל ניכר גם ליושרה, למראית העין ולהתנהגות ציבורית ראויה. טענה בהחלט נכונה, המעבירה אותנו למישור הדמוקרטי. אם ראש הממשלה יידרש להתפטר בשל המלצות משטרתיות, זהו פתח מסוכן ביותר לפוטש משטרתי: המשטרה תוכל לתפור תיק לראש הממשלה ולהכריח אותו להתפטר או להשעות את עצמו. זה נראה כתרחיש אימים בדיוני, אבל אין להקל בו ראש וחובה למנוע אפילו אפשרות תיאורטית של התממשותו.

הדברים נאמרים כאן במישור העקרוני, ללא התייחסות להאשמות ההדדיות החמורות בין בנימין נתניהו לבין רוני אלשיך. נעיר רק במאמר מוסגר, שאכן יש בעייתיות רבה בכך שאלשיך ורוני ריטמן מקבלים החלטות בנושא נתניהו, אחרי שייחסו לו אחריות לפרשת ההטרדות המיניות שהכריחה את ריטמן לפרוש מתפקיד מפקד להב 443 ושהעניקה לאלשיך סטירת לחי מצלצלת מבג"ץ. העובדה שהשניים לא סיפקו שמץ של ראיה לטענות אלו (וגם לא לטענות האחרות של אלשיך), רק מחמירה את ניגוד העניינים בו הם מצויים, ואת האפשרות שביצעו בעצמם את עבירת הפרת האמונים שהם מייחסים לנתניהו.

מכל מקום, ההיבט הדמוקרטי הזה חשוב יותר מן ההיבט הציבורי, שכאמור גם בו אין לזלזל. במדינה דמוקרטית, את השלטון מחליפים בקלפי או על-פי חוק - לא בחקירות משטרה, לא בהמלצות משטרה וגם לא בכתבי אישום. וכאשר המחוקק אמר במפורש את דברו לגבי ראש הממשלה - זה מחייב את כולם, כולל מתנגדיו הפוליטיים ובית המשפט העליון.

לצד זאת, עלינו להיות מודאגים מכך שדעתו וזמנו של ראש ממשלת ישראל - כנראה התפקיד הקשה ביותר בעולם - יופנו לפחות חלקית לענייניו המשפטיים. בהקשר זה, הצעתי בעבר שחקירות נגד אישי ציבור בכירים ילוו במעין שופט חוקר, שתפקידו יהיה לקבוע מתי מסת הראיות היא כזאת, המצדיקה לכל הפחות חופשה/השעיה/נבצרות. אך מאחר שאין תהליך שכזה, לא ניתן לחייב איש ציבור לעשות מה שהחוק והפסיקה אינם מטילים עליו.

כל שניתן לעשות כעת, הוא לצפות שהטיפול של הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה בהמלצות המשטרה ייעשה מהר ככל האפשר, כדי שכולנו נדע איפה אנחנו עומדים. האם התיק ייסגר או שיוביל לכתב אישום מינורי - וזה סיפור אחד; או שיוביל לכתב אישום על קבלת שוחד - וזה סיפור אחר לגמרי.