בקרב על אי-סילוקם של המסתננים לרואנדה מסתתרים אי-אלו עניינים שראוי לחושפם. כדאי להזכיר לקוראים כי במהלך כהונתו של
אלי ישי - אז יו"ר
ש"ס שלפני חזרת דרעי, כשר הפנים, חדרו לישראל עשרות אלפי מסתננים, ובמיוחד משתי מדינות אפריקניות: אריתריאה ודרופ סודן ה"טרייה" דאז. זה היה לאורך מספר שנים ושר הפנים הלה גילה זאת רק לקראת סוף הקדנציה שלו, מהמולת התקשורת. האיש לא שלט מעולם במשרדו ובמשרדים האחרים שעמד בראשם. הליכוד ולוויניו ניהלו לישי את המשרדים הללו והוא פשוט היה עסוק בלספר בדותות לגר"ע יוסף. כשישי גילה מה אירע - דרך משרדו שלו, הוא התנהג כאחד מספסלי האופוזיציה. הוא שאג לכל עבר כיצד ייתכן מצב כזה, של פריצת גבולות והתעלמות רשמית מההסתננות הזו. הוא בעט וצרח כמו פיל בחנות חרסינה עד שמישהו העיר את ליבו שבעצם הוא ורק הוא האחראי לכך, כשר הפנים. וכשהוא סוף כל סוף ניסה לעצור את הזרם הזה, שעד אז נכנס לנגב מסיני באין מפריע, לפתע הוא נעצר לאו-דווקא על-ידי השמאל אלא על-ידי שר החוץ ליברמן, ואילו ח"כ המנוח,
דוד רותם ("ישראל בתינו") הסביר כי "גם אנחנו היינו פליטים". באותן שנים כתבתי מספר פעמים כי להערכתי אותם עשרות אלפי אזרחי אפריקה השחורה אינם פליטים ואינם מסתננים אלא הם המחיר של האימפריאליזם הישראלי שחפץ לבחוש בכל קדירה עולמית, ועל-רקע רצונה של ישראל לפגוע בסודן הרי שאריתריאה ודרום סודן סייעו לישראל תמורת קבלת אזרחיהן דרך הדלת האחורית של ישראל. מכאן שליברמן ונתניהו הם אלה שהביאו אלינו את ה"מסתננים" כחלק ממשחק אימפריאלי-פוליטי. אל לנו לשכוח כי ליברמן ושכמותו הם גם אלה שחיפו על ה"הסתננות" של אלה שהגיעו לישראל מחבר העמים באופן לא חוקי ואשר כמובן שביניהם לבין יהדות הכל היה מקרי בהחלט. עם הזמן תפחה בעיית השוהים הלא חוקיים לממדים מפלצתיים, ובעיקר על גבם של תושבי דרום תל אביב.
אני קורא ושומע יותר מדי את המושג "גם אנחנו היינו פליטים". כך טוען ח"כ דב חינין מ
חד"ש וכך טען ח"כ דוד רותם מ"ישראל בתינו". האומנם יש בכלל מקום להשוואה בין פליטי השואה האומללים לבין מסתנני העבודה מאפריקה?! פליט הוא אחד שחי כל חייו ברווח או לפחות תחת קורת גג ועם פרנסה ומשפחה ופתאום נושל ממגוריו ומפרנסתו בגלל מלחמה שלא בעטיו או בגלל אסון טבע שהותירו ללא כלום. פליטי השואה שלנו היו בכלל עולם אחר. חלקם ניהל מדינות ואף העניק רווחה לאחיו ולבני עמים אחרים עד שבעטייה של גזענות על נעקר ממקומו, משפחתו חוסלה והוא נותר מדדה בקושי על מקל עלוב. האומנם אפשר להשוות את פליטי השואה לאלה שהגיעו לדרום ת"א רק כדי למצוא עבודה טובה יותר כאשר סכנת הקיום בארצם רחוקה להיות כשל פליטי השואה, או אפילו פליטי דאעש מסוריה ומעירק?! הפליטים שלנו - מכול אירופה, ואף מצפון אפריקה, לא התנחלו במקום הגיעם לשם והחלו לפגוע באלימות במקומיים או לאנוס נשים מקומיות. להם לא הייתה מדינה לאן לחזור וחלקם - כמו אלה ששבו לפולין לאחר המלחמה העולמית השנייה, מצאו את עצמם פליטים בבתיהם. ההשוואה הזו משוללת יסוד.
השמאל הוא זה העומד מאחורי המאבק להשאיר את המסתננים הללו בישראל, תוך חיפוש סכנות ברואנדה או במדינה אחרת המעוניינת לקלטם. לשמאל החילוני יש "מסירות נפש" מיוחדת לכך לא משום היותם "הומניסטים" גדולים אלא משום שהמסתננים אמורים בעתיד להיות חלק מעוד אוכלוסייה שתחסום את הפיכת היהדות הדתית והחרדית לרוב. מי שחשף את העניין היה דווקא
ירון לונדון, באחד הטורים שלו בעיתון
ידיעות אחרונות. שם הוא קרא להקים "מכוני גיור" לכל המסתננים הללו וביחד עם עוזרות הבית הפיליפיניות, ועד לפועלים הזרים ממזרח אירופה וממזרח אסיה, כדי לבסס בישראל חברה חילונית ומתבוללת. זו סיבה מספיק טובה לשלוח את החבר'ה האלה לרואנדה ולבנותיה.
בין השמאל לערבים
אבל ישנו עוד היבט לעניין. ח"כ פרג' עיסאווי ממר"צ הוא ח"כ די קולני ודעתן לא קטן. כשח"כי מר"צ - מיכל רוזי'ן ומוסי רז, נסעו לרואנדה, לבקש מממשלת רואנדה לא לקבל את המגורשים, הרי שקולו של עיסאווי נדם. כשח"כ דב חינין מחד"ש מרעיש עולמות נגד גרוש המסתננים הרי שחברו לסיעה, ח"כ יוסף ג'ברין, אינו לצידו בדרום ת"א. גם
איימן עודה - יו"ר ה"רשימה המשותפת" (אף הוא מחד"ש), נמצא בפרופיל נמוך בעניין בדומה לחברתם לסיעה, אעידה תומא - סלימן. גם שאר ח"כי ה"רשימה המשותפת" נמצאים בהילוך נמוך בעניין. השתיקה הרועמת הזו מוכיחה כי המסתננים הללו אינם מביאים ברכה גם לסקטור הערבי. בכפר קנא שבגליל קיבלו כמה מסתננים כאלה שיעור מהי דעת הערבים לגבי שהייתם הלא רצויה בכפר הזה. ובאמת, למה שערבים, דרוזים וצ'רקסים יתמכו במהגרי עבודה אלה, שהם איום גם על פרנסתם? בנקודה הזו ישנה אחדות בין האינטרסים של היהודים והערבים נגד אלה שהסתתנו בדרך לא דרך, ובמיוחד על בסיס הסכמי חוץ פוליטיים שאינם לטובת אינטרסי בני הארץ הזו.
הפוליטיקה העצמאית של הערבים
קשירת היתר בין המיעוט הערבי בישראל לשמאל ההזוי בעניינים מדיניים גורמת לערבים להפוך בני ערובה בכיסו של המיעוט השמאלני גם אם הדברים הינם כנגד האינטרס הערבי. גם בעניין "חוק השבות" ומלחמת הרפורמים והשמאל לקבל כל זב ומצורע כיהודי ישנו ניגוד אינטרסים לסקטור הערבי, שכתוצאה מכך יונצח מצבו כמיעוט מול המוני ה"יהודים החדשים" של השמאל, שמיד יהפכו ל"אזרחי המדינה". להבדיל מהזויי השמאל הרי שלערבים אין עניין לשנות את הדמוגרפיה היהודית ל"עם חילוני - מערבי", כי שינוי כזה יהיה גם בעורכיהם. רובה של ה"רשימה המשותפת" בנויה על ח"כים ערבים שנשלחו לייצג אינטרסים ערבים נטו ושדרכם עם השמאל לא פעם פוגמת בעניין. יפה יעשו הח"כים הערבים אם בנקודות של "דת ומדינה" ידעו להתנתק מהשמאל הלבן, ובמיוחד בנקודות שמעלות את עניין יחסי ההגירה לישראל ואת עניין ההתאזרחות בה. בעיר נצרת למשל החל ראש העיר שם מדיניות ערבית עצמאית מהשמאל אך לא על-פי קו ציוני. האינטרסים של יהודים וערבים כנגד מסתננים יום יומיים היא בעצם בבואת האינטרס של כל מדינה לבצע חוקי התאזרחות נורמליים ומגבילים. גם "חוק השבות" הישראלי חייב להיות מתוקן בכלל זה, וזה רק ישרת את אזרחי המדינה של היום, יהודים וערבים כאחד.
