מכתב לשרת המשפטים-המלצות המשטרה

גברתי,

בתשובה לעתירת עו"ד יוסי פוקס אשר ביקש למנוע את העברת המלצות המשטרה בתיקי ראש הממשלה, עקב היותן של כאלה המלצות נוגדת את החוק ונוגדת את הוראות היועץ המשפטי לממשלה, השיבה פרקליטות המדינה שממילא לא מוגשות המלצות, וכי המשטרה מגישה את תיק החקירה ולעתים סיכומי חקירה ותו לא.

על בסיס עמדת המדינה דחה בית המשפט העליון את העתירה.

חיפשתי בגוגל על-פי צמד המלים "המלצות משטרה" ומצאתי (בין רבות רבות אחרות) את הידיעות הבאות:

• "המשטרה ממליצה להעמיד לדין 3 חברי כנסת". אתר כיכר השבת, ינואר 2018.

• "המשטרה ממליצה להעמיד לדין את מנכ"לית פארק אריאל שרון" גלובס – לפברואר 2018.

• "המשטרה ממליצה להעמיד לדין את השר חיים כץ " תאגיד כאן, פברואר 2018.

• "המשטרה ממליצה להעמיד את נתניהו לדין באשמת שוחד" ערוץ 12 דצמבר 2017.

• "המשטרה ממליצה להעמיד לדין את ראשת העיר נתניה מרים פיירברג" מרס 2017.

• "המשטרה ממליצה להעמיד לדין את חברי הכנסת זועבי וזחאלקה", ערוץ 10 ינואר 2017.

ועוד היד נטויה.

הגדיל לעשות אתר ynet, אשר הכותרת שלו לדחיית העתירה, ממש ברגעים אלה היא "בג"ץ התיר לפרסם ההמלצות בתיקי נתניהו‏".

אין זילות גדולה יותר של הבג"ץ ושל מערכת המשפט כולה מאשר עמדה של בכירי שלטון החוק המוצגת בפני בית המשפט העליון, אשר אינה עולה בקנה אחד לכאורה עם המציאות, בית המשפט העליון מתבסס עליה ומקבל החלטה אשר נראית על פניה שגויה מהיסוד.

אז מי משקר כאן במצח נחושה? האם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה שיקרו במצח נחושה לבית המשפט העליון? קשה לי להאמין. והאם דוברות המשטרה שיקרה, כאשר אמרה שנמסרו המלצות והן בפועל לא נמסרו? גם לכך קשה לי להאמין.

הרבה יותר קל לי להאמין שהעיתונות הנמוכה שלנו, הפכה את הודעת דוברות המשטרה על הימצאותן של ראיות לכאורה לעבירה פלילית כחלק מתיק החקירה המועבר מהמשטרה לפרקליטות, ל"המלצה להעמדה לדין" המלצה אשר איננה נמצאת כלל בסמכות המשטרה, לפני ואחרי חוק ההמלצות, כפי שהבהירה המדינה בתשובתה לבג"צ.

המצב הזה של עיתונות נמוכה וחסרת אחריות אינו יכול להמשך, עם זאת אין בכוחה של המדינה לשפר את העיתונות, אין היא גם יכולה ורשאית להחליף אותה, אך היא יכולה וחייבת לעקוף אותה.

יסוד מיסודותיו של חוק חופש המידע, יסוד מיסודותיה של זכות הציבור לדעת הם שהמידע האגור בממשלה הוא מידע של הציבור (למעט מידע שמסירתו נוגדת אינטרסים של הציבור המפורטים בחוק). ודאי שהודעות הדוברים של משרדי הממשלה, אשר נועדו להגיע לציבור הם מידע השייך לציבור, ומידע זה מועבר לציבור באמצעות שליחים, שליחים מהעיתונות, והשליחים האלה, לפחות רבים מהם, מעוותים את המידע, אם מתוך אינטרס או מתוך בורות. מה שמקבל הציבור זה חצאי אמיתות או שקרים גמורים, והציבור לא מקבל את רכושו, תוך שכל הסיפור שם ללעג את שומרי הסף ואת בית המשפט העליון – ופוגע תוך כדי כך בלבו של שלטון החוק.

אני מצפה מגברתי שתיזום מהלך מנהלי אשר יתקן את המצב הזה, לדעתי אין צורך בחקיקה, לדעתי גברתי מוסמכת הן על בסיס חוק חופש המידע והן על בסיס פסיקות בג"ץ להורות לכל משרדי הממשלה לפרסם את הודעות הדוברות שלהם בדף הראשי של המשרדים השונים באינטרנט, ולפרסם אותם שם לפני כל פרסום אחר, ובמקביל לנתק את כל צינורות הקשר הישירים בין הדוברויות השונות ובין עיתונאים, או לחלופין מתן אפשרות לכל אזרח לקבל את ההתראות האלה במקביל לעיתונאים.

מילא המידע היה עובר בשלמותו לציבור, וגם כך העדפת עיתונאים איננה נעשית בסמכות, אבל ודאי כאשר העיתונות, חלק ניכר ומשמעותי של העיתונות, מפרסמת מידע מוטעה ומוטה, אשר כאמור שם ללעג את שומרי הסף ואת בית המשפט העליון, חובה על גברתי לשים לאלתר קץ לקרקס הזה, לשנות לאלתר את הכללים, ולאפשר לכלל הציבור להיות מנוי על הודעות הדוברים במקביל ממש במקביל לעיתונאים, הן באמצעות מנגנוני התראות והן באמצעות אתרי האינטרנט של המשרדים השונים, וכמובן ישירות מהמקור, ללא מתווכים מעוותי מציאות.