יפן אישרה בשנה שעברה את בקשותיהם של 20 מבקשי מקלט, מתוך 19,628 בקשות שהוגשו לממשלתה. נתונים אלו, מדווח גארדיאן, עוררו את השאלה האם אחת המדינות העשירות ביותר בעולם סוגרת את דלתותיה בצורה בלתי מוצדקת בפני מי שמצויים במצוקה אמיתית.

מאז שנת 2010 מעניקה יפן אשרות עבודה למבקשי מקלט, המאפשרות להם לעבוד בעוד בקשותיהם למקלט נבדקות. הממשלה אומרת, כי שינוי זה הביא לעלייה חדה בבקשות המקלט מצידם של מי שאינם אלא מהגרי עבודה. בשנת 2017 לבדה נרשם זינוק של 80% בבקשות המקלט לעומת 2016, בה נענו 28 מתוך 11,000 הבקשות.

ז'אן-קלוד היטימאנה נמלט מהאלימות האתנית במולדתו בורונדי בשנת 2001, ומאז הוא מצוי במילכוד חוקי ביפן וקורבן למדיניות הנוקשה שלה כלפי פליטים – מצטט גארדיאן פעילים בתחום. היטימאנה, בן שבט ההוטו, אומר שהוא נזרק לתוך ערימה של צמיגים בוערים לאחר שסירב להצטרף למלחמה נגד בני הטוטסי. הוא נמלט, עם כוויות לתמיד ברגלו השמאלית, והצליח להגיע ליפן. פרקליטתו, מאסאקו סוזוקי, טוענת שהיה צריך להעניק לו מזמן מקלט מדיני, ושהוא קורבן למדיניות הממשלה הפוגעת בפליטים אמיתיים.

היטימאנה בן ה-48 הגיע ליפן בוויזת תייר לשלושה חודשים, מצא עבודה חלקית במגרש למכירת מכוניות וטוען שלא ידע שהוויזה שלו פגה עד שפנו אליו שלטונות ההגירה. כעת הוא ממתין לתשובה לבקשתו השלישית לקבל מקלט, ואם גם היא תידחה – ייאסר עליו לעבוד ותנועותיו יהיו בפיקוח הדוק. בינתיים הוא מתנדב בכנסייה קתולית בטוקיו ולומד יפנית, ומתגורר בביתם של בני זוג שנטלו אותו תחת חסותם.

יש סימנים לכך שהמדיניות היפנית אף נעשית נוקשה עוד יותר. בניסיון להוריד את מספר הפונים, הודיעה הממשלה בחודש שעבר שהרשות לעבוד תינתן רק למי שיוענקו כמבקשי מקלט אמיתיים. מי שבקשותיהם נדחו בעבר ומגישים אותן שוב ומי שלא יעברו את הסינון המוקדם, מסתכנים בכך שיוחזקו במתקני מעצר לאחר שיפוגו רשיונות השהייה שלהם.

ראש הממשלה, שניזו אבה, עורר ויכוח לאחר שבשנת 2015 אמר שעל יפן לשפר את תנאי חייהם של תושביה – בעיקר נשים וזקנים – לפני שתקלוט פליטים מסוריה. פעילים למען הפליטים טוענים, שמדיניותו הנוכחית של אבה עומדת בניגוד לכבוד שחלק לאחרונה לחסיד אומות העולם סמפו סוגיהרה, שהציל 6,000 יהודים בליטא בשנת 1940 על-ידי הענקת ויזות ליפן. גם הם אינם מבקשים שיפן תקלוט מהגרי עבודה, אך טוענים שמדיניותה כעת חוסמת גם מבקשי מקלט ראויים. למרות שיפן סובלת ממחסור כוח האדם הקשה ביותר מזה 44 שנים, היא אינה צפויה לשנות את התרבות המוטמעת היטב בנוגע להגירה, מחשש שהגירה המונית תשנה את אופיה של החברה המקומית.

גארדיאן אומר, שמתקני המעצר היפניים ספגו ביקורת בשל התנאים בהם. לפחות ארבעה עצורים מתו בהם מאז 2006, מתוכם ארבעה שהתאבדו. בשנת 2016 פתחו 40 עצורים בשביתת רעב במחנה ליד אוסקה, במחאה על תנאי החיים שלהם והטיפול הרפואי הלקוי. החוק היפני אינו מגביל את משך האחזקה במתקנים אלו, אם כי לרוב העצורים משוחררים על תנאי לאחר שנה, כאשר אינם רשאים לעבוד ואינם זכאים לביטוח לאומי.