מגיש הרדיו השמרני הפופולרי ג'ון פרדריקס עשה מעשה אמיץ בשבוע שעבר. יום לאחר הטבח בבית הספר התיכון בפלורידה (15.2.18), הוא שאל בשידור חי האם צריכה להיות גישה חופשית לכלי נשק מהירי-ירי.
פרדרקיס אמר שהוא יודע שהשאלה תרגיז הרבה ממאזיניו. הוא הדגיש את תמיכתו בתיקון השני לחוקה, העוסק בנשיאת נשק, ובארגון הרובים הלאומי (NRA) רב העוצמה, אך אמר שהוא גם הורה והביע את דאגתו מפני התפוצה הרחבה של כלי נשק קטלניים במיוחד – כמו זה ששימש לרצח של 17 תלמידים ביום הקודם.
קול דומה משמיעה בעלת הטור ליז פיק במעוז הבולט ביותר של התקשורת השמרנית: פוקס ניוז. אנחנו מתקרבים ליום השנה ה-20 לטבח בבית הספר התיכון בקולורדו, בו נרצחו 13 בני אדם, היא מזכירה, ושואלת האם אחרים יילכו בעקבותיו של פרדריקס ויתמכו במגבלות הגיוניות על אחזקת כלי נשק היכולים לשמש לרצח המוני; או שמא שני צידי המפה הפוליטית יתבצרו בעמדותיהם וישתקו על הדיון על רפורמות שעשויות להפחית את מספרן של טרגדיות כאלו.
"כולנו מכירים את המחזה שלאחר הטבח. למרבה הצער, היו לנו המון הזדמנויות לתפוס את השיטה", אומרת פיק.
ננסי פלוסי,
הילרי קלינטון או קול צפוי אחר יאשימו את הרפובליקנים ביצירת מסלול קל ומהיר לבעלות על נשק קטלני ובחסימת כל ניסיון להטיל עליו מגבלות. הרפובליקנים יטענו שבני אדם הורגים, לא הרובים. יש שיטענו שצריך יותר טיפול נפשי. אחרים יאשימו את התפוררות התא המשפחתי.
יש אמת בכל הטענות הללו, אבל חזרה חלולה עליהן אינה מביאה להתקדמות. הקונגרס ידון בכל מיני הצעות ודבר לא ייעשה. הגיע הזמן לדיון הוגן על הגבלת נשק. 58 הרוגים בלאס וגאס, 49 באורלנדו, 17 בפלורידה. מניין ההרוגים היה נמוך בהרבה אם לרוצחים לא היה נשק מהיר-ירי. כיום יש איסור על נשק אוטומטי, אך מאז 2004 אין הגבלה על נשק חצי-אוטומטי – שהוא קטלני באותה מידה. למשפחותיהם של ההרוגים, ההבדלים הללו לא משנים כלום.
האמריקנים יכולים לקנות כיום כלי נשק חצי-אוטומטיים המוגדרים בידי אין-ספור רשויות אכיפה כ"נשק תוקפני". אין אמת בטענה שאיסור על מכירתם יסתור את התיקון השני, מדגישה פיק, בדיוק כמו שהאיסור הקיים על מכירת תת-מקלעים אינו סותר אותו. אחרים חוששים שהאיסור יתרחב לסוגי נשק נוספים; זה אינו תירוץ לאפשר גישה חופשית לכלי נשק שכל מטרתם היא ליצור מרחץ דמים. ציידים לא משתמשים בנשק חצי-אוטומטי.
פיק קוראת לעמיתיה השמרנים לקלוט את המציאות החדשה: החברה האלימה בה אנו חיים, הופכת את מכירת כלי הנשק הללו למסוכנת מדי. במקביל, צריכים הליברלים לשאול מדוע החברה האמריקנית הפכה לכה אלימה; הוליווד צריכה ליטול אחריות על שפיכות הדמים בסרטים ובמשחקי הווידאו שלה. ל-NRA יש השפעת יתר בלתי ראויה על המערכת הפוליטית באמצעות תרומותיו לפוליטיקאים; הוליווד חותרת מתחת לערכיה של החברה האמריקנית בשל תאוות בצע. הפוליטיקאים צריכים לדרוש משתי הקבוצות להפעיל שכל ישר.
אין פתרון קסם שימנע מהיום למחר את הטבח הבא, כותבת פיק, אבל חייבים להתחיל. צריך לעקוב טוב יותר אחרי צעירים אלימים, צריך לעודד את הציבור למסור מידע על התנהגות מסוכנת, צריך יותר נגישות לשירותי בריאות הנפש. כל זה יכול לעזור. אבל בה במידה ברור, שהכללים הרופפים לרכישת כלי נשק כאלו, יגרמו לכך שהטרגדיות הללו יתרחשו שוב ושוב.
הנשיא
דונלד טראמפ, ששבר את הקו השמרני המסורתי בכמה מקרים, יכול להוביל אותם גם בנושא זה. הדבר ירגיז חלק מתומכיו, אבל יקנה לו אהדה בקרב מצביעים עצמאיים ורפובליקנים מתוני. ומה שהכי חשוב: זה יהיה הדבר הנכון לעשותו, מסיימת פחק.