ההגינות בתקשורת המשודרת הפכה מזמן מחובה להמלצה. מגישי חדלו מזמן להיות אוביקטיביים וכעת גם שארית ההגינות נעלמה מהם. דעתנות היא תכונה חיובית בסך-הכל, אך לא דעתנות-יתר, בפרט כשזו נוטה לצד מאוד מסוים. כך, בהעדר זמם לפיה של התקשורת - זו המכנה עצמה כלב השמירה של הדמוקרטיה - היא נושכת את הדמוקרטיה, ומכלב שמירה הופכת לכלבת שיסוי.
כך למשל בכתבה ששודרה (18.2.18) בחדשות הערב של כkן11 על עיוור (יהודי) עם כלב נחייה שביקש להיכנס למסעדה בכפר קאסם, אך התבקש לקשור את כלבו מחוץ למסעדה. בעלי המסעדה הכיר עקרונית בזכותו על-פי חוק של העיוור להכניס את כלבו פנימה, אך התנגד מסיבה דתית. הדין המוסלמי, כך טען, רואה בכלב חיה טמאה ולכן הכנסתו למקום בו אוכלים פוגעת ברגשותיהם של סועדים מוסלמים.
הקונפליקט ברור - הוראות החוק מול הוראות הדת. לו הייתה הכתבה מסתפקת בהצפת הבעייתיות ומעלה אותה לשיח הציבורי עד כדי הצרכת חברי הכנסת לשקול שוב את דבר החקיקה וקביעה של איזה ערך גובר יותר. בוויכוח הזה יש פאתוות שונות. יש שיאסרו ויש, כמו זו שמייצג עו"ד עבאס עבאס מעמותת אלמנארה (המגדלור), שנוטים להתיר הכנסת כלב נחייה למסעדה אך לא חיית מחמד, ואולי אפילו לאסור הכנסת כלב למסגד. הוויכוח לגיטימי, ולא לתקשורת להכריע מי מבין הצדדים צודק.
אבל לא אצל
גאולה אבן, מגישת המהדורה המרכזית של השידור הציבורי שבחרה לנקוט צד (ולא בפעם הראשונה). בהערה סרקסטית שהשמיעה מיד אחרי שידור תגובת המסעדה (ואינה נראית בסרטון המצורף) עקצה אבן: "באמת, למה הוא לא יכול להחנות את הכלב בחניית נכים? ממש איש מוזר, על-פי בעל המסעדה". מי את בכלל שתכריעי? האם למדת לעומק את תורת הנגישות ואת האיסלאם באופן שיאפשר לך לחוות דעה מלומדת בעניין?
דוגמה נוספת להשתלטות על השיח התקשורתי לקוחה מחדשות 2: יאיר שרקי הביא (6.2.18) חשיפה מעניינת על שיעור שמסר הרב יוסף קלנר ובו אמירות חריגות לגבי תכונותיהן של נשים. הכתבה הייתה הוגנת, אך לא דברי הפתיחה והסיום של מגישת המהדורה המרכזית
יונית לוי, שבחרה להיות גם הדיינית וגם התליינית:
"הרב יוסף קלנר, שמציג את תפישתו השערורייתית, יש לומר...העניין הוא שלא צריך לשלוט על מה קורה לאדם בין שתי אוזניו גם אם המחשבות שלו מחפירות. העניין הוא שהאיש הזה משפיע על צעירים. הוא מדבר אליהם. הוא בעל סמכות...ושוב נאמר, שהמכינה היא במימון גם של משרד הביטחון וגם של משרד החינוך".
לוי גם נותנת ציון לדברים וגם רומזת כמה פעמים שיש להספיק לממן את המכינה הקדם-צבאית בשל ההתבטאות.
המשותף לגאולה אבן וליונית לוי הוא הפטרונות על דעת הקהל. הן, כמו גם מגישים ועיתונאים אחרים בתקשורת המשודרת המבקשים להכתיב לציבור מה לחשוב ואיך לחשוב. לו היו להם דעות שונות עוד איכשהו ניתן היה להבליג. אבל כולם קורצו מחומר אחד המקדש את הגישה המתירנית ובז לגישה השמרנית. הניסיון האלים לדיכוי תפישת השמרנות יחזור לתקשורת בפרצוף בדיוק כפי שקרה בארה"ב עם עלייתו לשלטון של דונלד טראפ, שקרתה כתוצאה מאובדן האמון בעיתונות - שזנחה את עמדת המדווח והפכה לשחקן פעיל במשחק.
אז גאולה, יונית ויתר המגישים - חיסכו מאיתנו את העטיפה המגמתית לידיעות ולדיווחים והשאירו לנו את החדשות נקיות וחפות מדעותיכם האישיות, מהתרגשויותיכם ומהזדעזעויותיכם, וחידלו לצקצק, לעוות פנים ולזוע בחוסר נוחות בכסאותיכם. התערבות בוטה שכזו בשידור משנה את כללי המשחק, ומי שיינזק מכך יהיו שארית כלי התקשורת ההוגנת בישראל, שיסבלו מהכתמה כתוצאה מהתדמית השלילית שיוצרים לתקשורת מגישים דוגמת גאולה אבן ויונית לוי, שגורמות לתקשורת להבאיש את ריחה בעיני הציבור.
