במהלך השנה מציינים החגים בלוח השנה היהודית אירועים דרמטיים שהתרחשו לעם ישראל ברצף הדורות. בפסח אנו חוגגים את השחרור של עם ישראל מעבדות מצרים, בחנוכה אנו חוגגים את ניצחון החשמונאים המעטים על האימפריה היוונית הגדולה, ובפורים אנו חוגגים את הצלת היהודים מאותו רשע. ואכן לא לחינם נקבע חג הפורים ל"יום משתה ושמחה" (אסתר ט', י"ז י"ח) לעם ישראל לדורותיו.
תכלית המשתה והשמחה של חג הפורים היה כדי לחגוג ולהודות לבורא על נס הצלת כלל ישראל מרצח עם, שתוכנן על-ידי המן הרשע, ואושר על-ידי אחשוורוש מלך האימפריה הפרסית. מובא במדרש אסתר רבה: "רבנן אמרין: 'אחשוורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע'" (פרשה ז', כ'). לפיכך, הנס הגדול של פורים בחודש אדר היה בכך שהקב"ה הציל את עם ישראל בעזרתם של מרדכי ואסתר ממזימת אחשוורוש להשמידנו על-ידי האגגי. ולכן קיימת שמחה מיוחדת בחודש זה, ומגילת אסתר נקראת בפורים לפי המצוין במגילה: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (אסתר ט', כ"ב). על פסוק זה הסתמכו חכמנו אמרת חז"ל: "משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית כ"ו, ע"ב במשנה).
היהדות מתייחסת אל השמחה כמרכיב חשוב במסכת השלמות הרוחנית של הפרט והכלל בישראל. שמירת התורה והמצוות אינם נחשבים למושלמים אלא אם כן נעשו מתוך שמחת הלב, כפי הנאמר בתורה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים פרק כ"ח, מ"ז). כיצד ניתן לעבוד את הבורא בשמחה? מלמד אותנו דוד המלך: "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק', ב'). כיצד? "דעו כי ה' הוא אלוקים הוא עשנו...". ההכרה האמונית בבורא העולם כמלך העולם שכולנו נתונים להשגחתו היא המרשם למהותה של השמחה.
ידועה האימרה של המקובלים המופיעה בתיקוני הזוהר נ"ז: "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשינויי ליה מעינוי לעונג". אמור, יום הכיפורים נקרא על שם חג הפורים שכן עתיד יום הכיפורים להיהפך ליום עונג כפורים. על-פי קביעה זו של ספר הזהר משמע שיום הכיפורים רק מתדמה, רק מתקרב במדרגתו לחג הפורים, הייתכן?
הבה ונבחן את הדברים. פורים ויום הכיפורים שני חגים שחלוקים הם זה מזה בתוכנם ובחומרתם, לכן יש למצוא את הדמיון ביניהם ברובד הנסתר ולא ברובד הפשוט. מובא בספרו של
האדמו"ר מגור בעל חידושי הרי"ם - ימי הפורים גבוהים ונעלים אף מיום הכיפורים (תיקוני הזוהר, תיקון כ"א): יום הכיפורים - כפורים. וידוע שהקטן נתלה בגדול (תענית ז', ע"א). ימי הפורים הם ימי רצון אף יותר מיום הכיפורים. והראייה שביום הכיפורים אנו משוועים, ולא תמיד נענים. אבל בפורים "כל הפושט יד, נותנים לו" (רמב"ם הלכות מגילה, פ"ב הלכה ט"ז). כל אחד יכול לפעול לפי רצונו למילוי משאלותיו. ר' שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, במאמר על מגילת אסתר, מדגיש שימי הפורים ויום הכיפורים "..הוא בבחינה אחת.." ומסתמך על ספר תיקוני הזוהר נ"ז, שבו מופיע פתגם דומה: שתרגומו מארמית: "פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שכן עתיד יום הכיפורים להיהפך ליום של עונג כפורים". הקשר המחבר בין המילים הוא המילה פ ו ר = גורל בשמות שני החגים. ביום הכיפורים, עיצומו של החג ומהותו היא הכפרה על החטאים. כפרה זו אינה ברורה מאליה כי אדם שחטא ופעל בניגוד לצווי בוראו, אין סיבה הגיונית לסלוח לו. מתן יכולת בקשת סליחה ועשיית תשובה, שבעקבותיה החוטא ישוב לנקודת ההתחלה כאילו לא חטא, היא יצירה מיוחדת ולא טבעית שניתנה לנו בעקבות הקשר המיוחד בין עם ישראל לאלוקיו.
במגילת אסתר לא נזכר כלל שמו של הקב"ה. אירוע ההצלה בפורים, מתנהל בניגוד להגיון הפשוט: המן הטיל פור, אסתר התקבלה אצל המלך בניגוד למקובל בבית המלוכה ובעיקר היא השיגה את המהפך בגזירה ובהצלה. מהלך זה גם הוא מראה על קשר ייחודי עמוק ונסתר בין עם ישראל לבוראו.
בראייה אמתית אנו מבחינים בשני חגים הנחגגים באווירה שונה ובצורה קיצונית זה מזה: רוחניות, צום וקדושה מחד-גיסא, ומאידך-גיסא, שמחה במאכל ובמשתה, תחפושות וריקודים. המשותף בין שני החגים הוא הקשר העמוק הקיים בין עם ישראל לאלוקיו בדרך שמחוץ להיגיון האנושי.
בנוסף לכך קיים קשר עמוק בין יום הפורים ליום הכיפורים הבא לידי ביטוי לאו-דווקא בשמם: "כיפורים" הוא כ"פורים", כמו פורים. אלא קבלת התורה - שהייתה בפורים "הדור קבלוה בימי אחשוורוש" (מסכת שבת פ"ח, ע"א). וביום הכיפורים ניתנו לוחות אחרונים.
יום הכיפורים הוא היום הקדוש והחשוב בשנה. לאחר שגזר דינו של האדם ושל העולם כולו נכתב בראש השנה. יום הכיפורים הוא יום החתימה. יום זה מבטא את הקשר הפנימי העמוק שבין הנברא לבוראו, קשר זה מתגלה בתנאים של צום, הטהרות, הינתקות מהחיים הגשמיים ותפילה מעומק הלב. ביום הזה אנו דומים למלאכים. כי הם מתעלים מעל לחיי הגשמיות. יש לראותו כיום של רוממות נפש ושמחה גדולה לבורא על התקרבות בניו אליו ועל העוונות הנמחלים להם.
גם ביום הפורים מתגלה קשר פנימי שבין הנברא לבוראו. בשונה מיום הכיפורים מתגלה הקשר דווקא מתוך אכילה ושתייה, משתה ושמחה התחברות לחיים גשמיים. ומתוך האכילה והשתייה מתעלים לדרגה העליונה של "עד דלא ידע" למעלה מהדעת וממגבלות השכל. ימי הפורים מעניקים לנו כוח לחבר את קדושה עם החיים הגשמיים של כל ימות השנה.
