בדצמבר אשתקד ביקר ולדימיר פוטין במפתיע בסוריה, והכריז שהמשימה הרוסית במדינה "למעשה הושגה". כוחותיו הצילו את משטרו של בשאר אסד ורוסיה מילאה תפקיד מכריע בסכסוך שארה"ב לא הצליחה לנהל אותו.

עשרה שבועות מאוחר יותר – כותב אקונומיסט – הכרזתו של פוטין נראית מוקדמת מדי. התקרית האווירית בין אירן לישראל בסוף השבוע שעבר מלמדת, שהמלחמה בסוריה רחוקה מלהסתיים ואף נכנסת לשלב חדש ומסוכן יותר – וכל זמן שהקרבות נמשכים, רוסיה חייבת להישאר.

ההתקפה האווירית הישראלית הייתה הקשה ביותר מאז 1982. למרות העוינות הרבה ביניהן, הן ישראל והן אירן לא רוצות מלחמה בהיקף מלא, אך שתיהן בוחנות זו את סבלנותה של זו. עימותים נוספים הם כמעט ודאיים, לאחר שמשטר אסד והמיליציות הנתמכות בידי אירן (ובראשן חיזבאללה) מילאו תפקיד מרכזי בדחיקת המורדים מרמת הגולן. ישראל אומרת שהיא נתונה לסכנה מצד מספר גדל של בסיסים אירניים בסוריה.

כל אלו מציבים את רוסיה בפני בעיה, אומר אקונומיסט. עימות בין ישראל לאירן עשוי לחייב אותה לבחור צד. רוסיה ואירן הפכו לבעלות ברית קרובות כאשר הצילו את אסד, אך לפוטין יש יחסים טובים גם עם בנימין נתניהו. רוסיה עברה לסדר היום על התקפות ישראליות נגד חיזבאללה, כל עוד אלו לא סיכנו את הישרדותו של משטר אסד.

למרות שפוטין מציג את עצמו כמי שגורלה של סוריה בידיו, יש לו שליטה קטנה בלבד על יתר השחקנים. שיחות השלום שכינס בחודש שעבר היו כישלון מוחלט: כמעט איש מן המורדים לא השתתף, והמשלחת מדמשק דחתה את קריאותיהם של האו"ם ושל רוסיה עצמה לחוקק חוקה חדשה. המתח בין טורקיה ואירן, נותנות החסות הנוספות של הוועידה, הגיע לנקודת רתיחה כאשר מיליציה פרו-אירנית הפגיזה שיירה טורקית בסוריה תוך שתיקה מצד רוסיה. טורקיה והכורדים בסוריה, שאחרי שניהם מחזרת מוסקבה, אוחזים זה בגרונו של זה ופוטין לא הצליח לשכנע את רג'פ טאיפ ארדואן להרפות.

בינתיים, לציבור הרוסי נמאס מהמלחמה ומהקורבנות שהוא נאלץ להקריב בה. סקר שנערך לאחרונה העלה, כי רק שליש מהרוסים תומכים בהמשך הפעילות בסוריה. מצב רוחם לא השתפר עם הדיווחים בשבוע שעבר על הריגת עשרות שכירי חרב רוסים במתקפה של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, הנהנים מתמיכתה של ארה"ב. הקרמלין היה מאוד רוצה למצוא דרך החוצה – אבל אין כזו.

רוסיה השיגה בסוריה הרבה עם מעט חיילים, אבל כעת מתברר לה שהמדינה חלשה מכדי שניתן יהיה לצאת ממנה. המצב הזה צריך לעודד במידת-מה את ארה"ב, מעיר אקונומיסט. המדיניות של ברק אובמה ודונלד טראמפ, ולפיה סוריה מעניינת רק כזירת מאבק נגד דאעש, הותירה את ארה"ב ללא השפעה מול אירן והפרידה אותה מטורקיה – שותפתה בנאטו – והכורדים הסורים, בעלי בריתה האפקטיביים ביותר בשטח. מי שממשיך לשלם את המחיר של כשלונות המעצמות הוא העם הסורי.