מתי תהיינה הבחירות הבאות? מקובל לחשוב שהמסלול המשפטי יארך כשנה, אולם ייתכן שהמערכת תפתיע ותקצר את המועדים. בכל מקרה נותרה לממשלת הימין כשנה-פלוס, וזו תחלוף כהרף עין. זה הזמן להביט אחורה, אל שנתו הראשונה של טראמפ, ולשאול האם ניצלנו שנה חופשית מאילוצי אובמה כדי להסיר סוף-סוף את סימן השאלה של אוסלו שצלו רובץ על יהודה, שומרון וירושלים זה 25 שנים.
באמצעות הסכמי אוסלו הצליח השמאל ליצור כאן במשך שלוש שנים וחצי בלבד (1992-1995) מציאות חדשה, שכל ממשלות הליכוד ששלטו מאז נאלצו להשלים עמה ואף הפכו לקבלני ביצוע שלה.
'מורשת' אחת מאוסלו, של יותר מ-1500 "קורבנות-שלום", לא נוכל לדאבוננו לשנות, אך גם לסילוק איום המדינה הפלשתינית, "ממשלת הימין" לא עשתה מאומה כל שנת טראמפ הראשונה. נתניהו לא ביטל את נאום בר-אילן ולהפך, ב-13.12.2016 הודיע בפומבי: "אשמח להסתייע בטראמפ כדי להקים מדינה פלשתינית".
סאאב עריקאת דיווח לשליט רמאללה, עבאס, בפרטי פרטים על "תוכנית המאה", או "הדיל הגדול", שטראמפ מכין לצדדים לקראת הקיץ, ובמרכזו מדינה פלשתינית. נתניהו שותק. הוא שומר את הקלפים של טראמפ קרוב לחזהו, למרות שלבטח הם מוכרים לו טוב מלעריקאת, ומי יודע אם איננו שותף למשחק של טראמפ מלכתחילה. כי מה שידוע לנו על תוכנית טראמפ דומה לתוכנית "המדינה-הפלשתינית-
מינוס" של נתניהו כשתי טיפות "מן הים של עזה": הערבים יקבלו 90% מן השטח מינוס סידורי ביטחון לישראל, ואנחנו נורשה לספח את יתר 10 האחוזים.
שנת טראמפ חלפה ללא ניסיון להסיר את הסכנה הקטסטרופלית הזאת, ומבחינה זו היא צריכה להיחשב כמבוזבזת. גרוע מכך, נתניהו הסיר מסדר היום של וועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק לסיפוח ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ברוח החלטת מרכז הליכוד וגם את הצעת החוק להחלת הריבונות על בקעת הירדן של ח"כ
שרן השכל. הכל, בגלל הצורך "לתאם" תחילה עם הממשל האמריקני, קרי: לקבל רשות מן הפריץ.
אם לחזור לשאלה, האם נעשה בכל שנות שלטון הליכוד מעשה חיובי - מוגמר ובלתי הפיך - שהוא שקול כנגד עוצמת השלילה של אוסלו ומנטרל את סכנתה, התשובה היא שלילית. שלילית - גם בשנה שבה התירוץ "אובמה" לא תפס.
את החשש מפני החמצה ביטאה היטב חברת הכנסת שרן השכל בדברים אלה: "... לא היה ולא יהיה זמן טוב יותר (לסיפוח). במציאות הדינמית שמשתנה בכל רגע, מי יודע מה ילד יום".
ובאמת, מה ילד יום? מתי שלא תהיינה הבחירות, מי יודע אם אחריהן תקום שוב ממשלת ימין? ובאמריקה, האם לנצח ישלטו הרפובליקאים?
אשר ל
דונלד טראמפ עצמו, גם במוזיקה הערבה שהוא משמיע לנו, יש דיסוננסים צורמים שאסור להתעלם מהם. זה עתה הכריז שנתניהו, בטענתו כי דן עם האמריקנים על סיפוח כלשהוא - "שיקר".
ההתבטאות הזאת רעה בכל מקרה: רע, אם נתניהו אכן שיקר (ומי יודע מה עוד ממה שסיפר לנו על "התיאומים" עם האמריקנים לא היה אמת לאמיתה?) ורע - אם נשיא ארה'ב טפל שקר על ראש
ממשלתנו.
כך או כך, התקרית הזאת חושפת התנגדות עזה של טראמפ לכל צורה של סיפוח. בראיון שהעניק לבעז ביסמוט מ'
ישראל היום' לא התרגש במיוחד מן "הברוגז" של רמאללה ומהעדר 'שיחות שלום' כרגע. עם זאת, "תוכנית השלום" שלו קרובה לליבו וכל יוזמת סיפוח או מעשה התנחלות שיהיה בהם כדי לסכל אותה תיתקל בהתנגדותו. והואיל ובלב התוכנית הזאת עומדת מדינה פלשתינית, האיום של אוסלו נשקף אלינו גם מן הנשיא הזה. נתניהו מנסה לטייח את הבקיע הזה, אך זה מעשה בת היענה.
הנה כמה משפטים מן הראיון:
שאלה: "האם ישראל תצטרך לתת משהו בתמורה להחלטה על ירושלים?"
תשובה: "אני חושב ששני הצדדים ייאלצו להתפשר באופן משמעותי כדי להשיג הסכם שלום.
...כרגע הפלשתינים אינם בעניין של לעשות שלום, הם לא בעניין. בכל הנוגע לישראל, גם לגביה אני לא בטוח לחלוטין...אז נצטרך פשוט לחכות ...אני לא יודע, למען האמת, אם יהיו לנו שיחות שלום. אנחנו נראה מה יקרה..."
חד-משמעית היא עמדתו בנושא ההתנחלויות.
שאלה: "האם ההתנחלויות יהיו חלק מן התוכנית?"
תשובה: "בהקשר של הסכם שלום, ההתנחלויות מסבכות במידה רבה, ותמיד סיבכו, את מלאכת עשיית השלום, אז ישראל צריכה לפעול בזהירות יתרה בכל הנוגע להתנחלויות".
אלה הם דברים חמורים, שמשמעותם אינה רחוקה מדרישה להקפאה. אם נציית להם, נוכל לשכוח מן התקווה להרחיב את מפעל ההתנחלות לממדים שיורידו מעל כתפינו את המדינה הפלשתינית.
אשר לנתניהו, מדיניותו נחרצת: ציות מלא ומידי לכל פקודה היורדת מוושינגטון והתניית כל בנייה ביו'ש ובירושלים בהסכמה מראש של הממשל האמריקני. והואיל וכך, מובטח לנו שגם שנתו השנייה של טראמפ תהיה שנת קיפאון, שנת החמצה.
בן-גוריון, בגין, שמיר ואחרים ידעו לומר 'לא' לנשיאים אמריקניים, אך זה לא יקרה אצל נתניהו.
והנה, באופן פרדוקסלי - דווקא בגלל היותו מסובך בחקירות פליליות, ציבור נאמני א"י נותן וייתן לו פסק זמן מן הדרישה להבטיח את עתיד ההתיישבות. כך תוחמץ גם שנתו השנייה של טראמפ שאינו פרו-ערבי אדוק כאובמה, ולכן התעקשות ישראלית ביחד עם מאבק בזירה האמריקנית הפנימית, עשויים לשנות את גישתו. אולם נתניהו לא ינהל מאבק כזה ללא לחץ פנימי מצד קהל בוחריו.
זו היא אפוא כעת משימתם המידית של נאמני א"י: להתנות כל תמיכה נוספת בנתניהו בהפסקת מדיניות הציות-ללא-תנאי שלו כלפי טראמפ.
