|
|
סוג של הלם קל. אורנט קולמן [צילום: AP, עכבר העיר]
|
|
|
|
|
אורנט קולמן זכה לפני שבועות אחדים בפרס גראמי על מפעל חיים. זה היה מעמד מוזר שבו לב הממסד השמרני של תעשיית המוזיקה הצדיע לאחד המוזיקאים המהפכניים בתולדות הג'אז.
חובבי ג'אז בעולם מנסים עדיין לפענח את הנאום החידתי של קולמן באירוע, שנפתח במשפט "זה באמת מאוד מאוד אמיתי להיות כאן הערב, בזיקה לחיים ולמוות ואני בטוח ששניהם אוהבים זה את זה". המוזיקה של הסקסופוניסט, לעומת זאת, מדברת כמו תמיד בקול ברור, נוקב, חד וצלול.
קולמן, בן 77, הוציא לאחרונה את "Sound Grammar", אלבומו הראשון זה 10 שנים. המפגש עם האלבום מלווה, למרבה ההפתעה, בסוג של הלם קל. זה לא ההלם העמוק שחשו אלה שהאזינו בזמן אמת לאלבומיו של קולמן מסוף שנות ה-50, אלבומים שסייעו לחולל את מהפכת הג'אז החופשי. ובכל זאת, משהו בצליל של קולמן - חדות הסכין שלו, המהירות המסחררת, הפתאומיות שבה משפטים מוזיקליים מתחילים ונגמרים - מטלטל את אוזנו של המאזין, גם אם הוא מכיר היטב את קולמן.
האם הטלטלה הזאת מלווה גם בעונג? תלוי בטעם. "Sound Grammar", שבו מנגנים עם קולמן שני קונטרבסיסטים ובנו המתופף דנארדו, אולי לא מיועד לחובבי ג'אז סטנדרטי (אם כי יש בו מלודיות בשפע), אבל נדמה שמי שמחפש הרפתקאות, ובוודאי מי שאוהב את קולמן, יפיק ממנו הנאה גדולה. מבקרי הג'אז בארצות הברית כבר בחרו בו כאלבום הג'אז הטוב ביותר של 2006.
את האלבום אפשר להשיג בחנויות תקליטים שמתמחות בג'אז כמו "ג'אז באוזן" ו"ג'אזלנד" בתל אביב, או דרך האינטרנט.
אורנט קולמן - "Sound Grammar" - Phrase Text
