להגן על נתניהו ולשמור על היושרה

מחול השדים מסביב לחקירות נתניהו הכניס את הימין למלכוד לא קטן: איך עומדים לימינו של ראש הממשלה במתקפה המשפטית והתקשורתית המתנהלת נגדו, שגם אם היא עניינית ומחויבת על-פי הוראות החוק וכללי הדמוקרטיה, מניעיה פוליטיים ומטרתה להפיל את הממשלה ואת ראשה? על כך נוספות שאלות מתחום המוסר וההתנהגות הנאותה, מעל ומעבר למבחני המשפט הפלילי.

ומעבר לצד הערכי יש גם שאלה של כדאיות. האם חייב הימין לתת לנתניהו "קארט בלאנש" גם להתנהגות פגומה, ובלבד שלא לשחק לידי מבקשי נפשו שהחוק והמוסר משמשים להם רק כנשק פוליטי? או שמא - שתיקה רועמת של המחנה הלאומי נוכח קבלת מתנות מאילי הון מעבר לכל מידה או קנוניה עם בעלי כלי תקשורת להטיה מניפולטיבית של פרסומים. שתיקה כזאת תתפרש בציבור כהזדהות עם המעשים ותתנקם ביום הבוחר.

דומה, ששר החינוך בנט קלע למטרה כאשר הביע נאמנות לממשלת נתניהו כל עוד לא הסתיימה החקירה, אך לא מנע עצמו מלבקר את עצם קבלת המתנות, שאינה מוכחשת. והנה, רבים בימין המצדדים בסגירת השורות ללא תנאי, קיבלו את הסתייגותו המוסרית במורת רוח.

הדילמה הזאת החזירה אותי לימי נעוריי, לארגון "שורת המתנדבים" שהקמתי, מתנדבים לקליטת גלי העלייה שגאו באותו הזמן, שנות ה-50 המוקדמות, וגם למלחמה בשחיתות הציבורית שאף היא גאתה כבר בימים המוקדמים ההם.- למלחמה בשחיתות הציבורית שאף היא גאתה כבר בימים המוקדמים ההם.

מי שלוקח לידו את החוברת שפרסמנו: "סכנה אורבת - מבפנים!", ובה מבחר פרשיות של "הון-שלטון", כולל קבלת מתנות על-ידי נושאי משרה והטיה אסורה של החלטות בשרות אינטרסים זרים - יחשוב שנכתבה אתמול. אלא, ש'ה'מפלגה באותם הימים הייתה מפא'י, זו שהניחה את היסודות למדינה, אך גם השחיתה מתוך המשלטים הכלכליים שלה את השלטון כולו.

פרוטקציה

הליכוד, ככל שהוא מגשים בשטחי א'י המשוחררים את הציונות המקורית, ממשיך בכך את הבנייה המפאיניקית ההיא. אני הייתי חבר במפלגה הזאת, אך נטשתי אותה כאשר גיליתי את הסתאבותה. היום, לא הייתי רוצה שגורל דומה יפקוד את הליכוד.

בימי מפא'י העליזים, על רצף אחד קבלו השלטון והשליטים שירותים מטייקונים הסתדרותיים כמו "כור", סולל-בונה ו"המשביר" ועל הרצף השני גמל להם השלטון ברישיונות, היתרים והעדפות אחרות. קראו לזה "פרוטקציה", התלוצצו ש'מי שיש לו קשרים לא צריך פרוטקציה, והיא הייתה ונשארה - מכת מדינה.

אלא, המשטרה בהמלצתה בתיקי נתניהו הלכה יותר רחוק ותייגה את ה"תן וקח" הזה כשוחד. אם כך, כל המערכת השלטונית של מפא'י מקומה היה בבית הסוהר וגם במשק הקפיטליסטי שלנו שבו השלטון מעורב הרבה פחות בכלכלה, ניתן להפליל כך רבים, ונשאלת השאלה - למה דווקא נתניהו?

הנה הסבר אחד לתחושת הציבור שלנתניהו נעשה עוול. לא מפני היותו 'טלית שכולה תכלת', כי אם בגלל אי-השוויון בפני רשויות האכיפה, אותה המגמה הבררנית שנתנה אותותיה בהדלפות המשטרה ובהמלצותיה.

זאת ועוד. את אורח החיים הנהנתני דוקר העיניים במימון אילי הון לא נתניהו המציא. שמעון פרס חי כאיש 'חוג הסילון' והרשויות לא התעניינו מי מימן, כיצד ומדוע. תקשורת אוהדת ואף סוגדת הייתה מנת חלקו, שלא כנתניהו, אותו רודפת תקשורת עוינת.

חוסר שוויון

נשיא אחר, עזר ויצמן, קיבל מטייקון סכומי כסף גדולים כאשר כיהן כחבר הכנסת וכשר בממשלה, אך תקשורת מלטפת ויועץ משפטי רחום הסתפקו ב-"דו'ח ציבורי" והחליקו באלגנטיות את דרכו החוצה.

נתניהו חווה בדרך הקשה, שבין ה'שווים' וה 'שווים יותר', ה'שווים יותר' כולם בשמאל והוא גם יודע, מדוע: מפני שבתקשורת שולט עד היום השמאל. בתגובה, הוא העמיד לימין הישראלי מבחן: האם התשובה על חוסר השוויון היא "מפא'יזציה" של המחנה הלאומי? האם גם הימין יעשה כמותם? אנחנו יודעים ששם זה הסתיים ב'מספיק ודי בשלטון מפא'י' ובמצבה העלוב של המפלגה הזאת, היום. אסור לעלות על הדרך הזאת.

לכל זה יש סיומת מפתיעה. איך הסבירו המפא'יניקים לעצמם את החיפוי והטיוח של מעשי הצמרת שלהם? ראשית, אמרו - אם אנחנו ניפול, יעלה לשלטון בגין שהוא כידוע מפלצת, ועמו יעלו האנשים שתיעבנו כל חיינו. לכן, עדיף הלכלוך המוכר לנו. שנית, מה שקולה שחיתות פה ושם כנגד ההישגים המפוארים של מפלגתנו ומנהיגיה? מי יכול להחליף את בן-גוריון? את משה דיין? את גולדה? מי מפורסם בעולם כמוהם? מי אם לא הם היה יכול להביא אותנו עד הלום נגד כל הסיכויים?

שימו לב, שטענות דומות נטענות היום בימין כבתמונת ראי. יש רק הבדל אחד, מפתיע: בנושא המרכזי המפעים את המחנה הלאומי, ארץ ישראל, רק מעטים טוענים שלנתניהו אין תחליף. מפני שהאיש לא נטש עד היום את "חזון" המדינה הפלשתינית, ביצע בהסכם וויי נסיגה עמוקה שמתנקמת בנו קשות במדבר יהודה, הצביע בכנסת בעד ההינתקות, הקפיא ומקפיא את הבנייה בירושלים ובהתנחלות ואינו חדל מלגלגל תוכניות לחלוקת הארץ (למשל, 'משאיר' לצה'ל משלטים על נהר הירדן).

נסכם: זה אינו המקרה להניח בצד שיקולים מוסריים ושאיפות למדינה נקייה ומתוקנת, כדי להגן על ערכי-על המגולמים כביכול בדמותו של המנהיג, שלא ישאלו אותנו - איזה ערכים?

ויחד עם כל זה, נתניהו הוא ראש ממשלה מן הטובים שהיו לנו והוא רשם לזכות ישראל לא מעט הישגים. על כן נתמוך בו ונאחל לו שייצא, אם רק אפשר, נקי וללא פגע מכל חקירותיו - אך לא במחיר של ויתור על ערכינו המוסריים.