פרסי האוסקר נמצאים מאחורי החברה האמריקנית בייצוג שניתן בהם למיעוטים ולנשים – קובע ניתוח של דיילי טלגרף, לקראת הטכס ה-90 שיתקיים הלילה (יום א', 4.3.18). הלבנים מהווים 77% מאוכלוסיית ארה"ב, ואילו שיעורם בכלל הזוכים במאה הנוכחית הוא 85%.

בשנים האחרונות הוביל הייצוג החסר של בני מיעוטים להחרמת הטכס בידי במאים ושחקנים שהיו מועמדים לפרסים, כאשר התגית
#OscarsSoWhite תפסה תאוצה במדיה החברתית. בשנים 2016-2014 לא היה אפילו אפרו-אמריקני אחד בין המועמדים לפרסים החשובים ביותר – השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר והבמאי הטוב ביותר – תופעה שלא אירעה מאז 1980. וזה היה למרות שסרטים כמו "סלמה" היו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר והיו בהם שחקנים כהים רבים.

עם זאת, המצב הולך ומשתפר – מציין הטלגרף. השנה שניים מבין חמשת המועמדים לפרס השחקן ואחד מבין חמשת המועמדים לפרס הבמאי אינם לבנים; בקטיגוריית השחקנית הטובה ביותר – כולן לבנות. העשור הנוכחי היה הטוב ביותר אי-פעם לבמאים לא-לבנים: אלחנדרו אינארוטו ממקסיקו זכה בפרס הבמאי בשנים 2014 ו-2015, ובשנת 2012 זכה בו אנג לי. מנגד, שיעור הזוכים הלא-לבנים בפרסי השחקן והשחקנית ירד בהשוואה לעשור הקודם. השחקן הלא-לבן האחרון שזכה בפרס היה פורסט וויטייקר בשנת 2007, ואילו כדי למצוא את השחקנים יש ללכת עוד חמש שנים אחורה ולהגיע להאלי ברי.

ב-90 שנותיו של האוסקר, פרס השחקן היה המגוון ביותר מבין שלושת הפרסים היוקרתיים – 7.4% מהזוכים בו היו לא-לבנים. בפרס השחקנית עומד השיעור על 4.3%, ובפרס הבמאי – על 3.8% בלבד. ב-25 השנים האחרונות השתפר המצב בהוליווד, אך כאמור הוא עדיין מאחורי האוכלוסייה בכללותה. ואולי זה לא מפתיע לנוכח הרכבה של מועצת האקדמיה הבוחרת את הזוכים: בשנת 2012 היו 94% מחבריה לבנים ו-75% גברים.

פרסי הבמאי בולטים במיוחד במגדריותם: ב-87 שנות הענקתו, זכתה בו אישה אחת בלבד – קתרין ביגלואו בשנת 2009. רק חמש נשים היו מועמדות לפרס, מתוכן שלוש מאז שנת 2000, לעומת 444 גברים. מחקר נוסף הראה, כי נשים מהוות רק 30.1% מן הדמויות בסרטים המועמדים השנה לפרס הסרט הטוב ביותר.