שר התחבורה ישראל כ"ץ מסרב בכל תוקף להטיל אגרת גודש על כלי רכב הנכנסים למטרופולין תל אביב, ובצדק מבחינתו: לא ייתכן להטיל אגרה כל עוד התחבורה הציבורית לא הגיעה לרמה הנדרשת שתספק חלופה ראויה לשמה לזו הפרטית, כמו זו שבמדינות אירופה.
ההיגיון הזה לא תופש משום מה כאשר נוגע הדבר לנוסעי התחבורה הציבורית. ב-8 במרס יחל בירושלים מהלך לביטול אפשרות השימוש בכרטיסי נייר בנסיעה באוטובוסים. קרי: נוסע לא יוכל לשלם יותר לנהג וייאלץ לטעון את כרטיס הרב-קו שלו לפני העלייה לאוטובוס. כבר כעת יש לחץ אדיר בעמדות הרב-קו. מדי יום פונים כ-1,200 איש. לעמדה בתחנה המרכזית לבדה מגיעים כ-800 איש כדי להחליף את הרב-קו.
לכאורה מהלך נכון ומתבקש שמקצר את משך העלייה לאוטובוס שמתיישר עם הקידמה. אבל כדי להיערך אליו אין לנוסעים חלופה הולמת. מאות עמדות לטעינת רב-קו זה טוב ויפה, אך אין בכך די - דרושות אלפי עמדות שייפרסו בכל רחבי העיר, ויהיו פתוחות גם בשעות הבוקר המוקדמות וגם בשעות הלילה המאוחרות בהן הקיוסקים סגורים. צריך לא רק עמדות טעינה אלא גם מכונות רבות לרכישה של כרטיסים חסרי פרופיל (אנונימיים בלעז) [מן הראוי שהוועדה לביקורת המדינה תדון ביישום תיקון ליקוי זה עליו הצביע
מבקר המדינה בדוח קודם]. בהתאם יש להפחית משמעותית את הקנסות בשעות מסוימות ולנסח כללים לאכיפה גמישה לגבי כל מי שכרטיסו אב, נגנב או לא תקין ולגבי מי שעלה במקום בו מכונת הטעינה מקולקלת.
אין סיבה שהיד הרכה שמגלה
משרד התחבורה כלפי בעלי הרכב הפרטי לא תונהג גם כלפי נוסעי התחבורה הציבורית. מי שאמור לוודא זאת הוא ועדת הכלכלה, שאמורה לדון בקרוב בחוק הרב-קו. מה שעושה כעת משרד התחבורה הוא מחטף עוקף חוק, שמבקש להציב בפני הוועדה עובדות מוגמרות. תושבי ירושלים חשים נרדפים כבר היום על-ידי סיטיפס ברכבת הקלה, ואין סיבה שיחושו נרדפים גם באוטובוסים. כדי להעביר נוסעים לתחבורה ציבורית היא תהיה חייבת להוכיח את יעילותה ופשטותה ולא להיות מאיימת. על הכנסת לבצע את תפקידה כרשות המפקחת ולוודא כי המענה אותו נותן משרד התחבורה אכן מספק את הצרכים בשטח, ולא תוקע את הנוסעים בתחנה.
