ממשלתה החדשה של אנגלה מרקל עשויה להיות זירה לתחרות יוצאת דופן: מי יפגין את הכי פחות התלהבות – הקנצלר או הסגן שלה? מרקל נולדה בהמבורג, ואולף שוֹלץ היה ראש העירייה שם והתגורר כמעט כל חייו בעיר הידועה באיפוק הקיצוני של תושביה.

נכון לעכשיו, כותב דר-שפיגל, שולץ מוביל. בתחילת השבוע (3.3.18) הוא הודיע, ש-66% מחברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית אישרו את הכניסה לקואליציה החדשה-ישנה. אבל במקום להפגין רווחה, שמחה או התלהבות – שולץ אמר ביובש: "עכשיו הדברים ברורים". פניו נראו כאילו קבוצת הכדורגל של עירו ירדה לליגה השנייה כאשר הודיע: "הסוציאל-דמוקרטים יצטרפו לממשלה הבאה". אין פלא: המפלגה ספגה מכה כואבת בבחירות בספטמבר שעבר והבטיחה שלא תיכנס לממשלה, וכעת היא מפולגת בצורה קשה.

עם זאת, מצב הרוח העגמומי עדיין נראה מוזר. מותר להניח ששולץ וחבריו להנהגת המפלגה נשמו לרווחה כאשר התברר שיש אישור להיכנס לממשלה במקום ללכת למדבר האופוזיציה. לעומת שולץ, מרקל נראתה כמעט באופוריה – בקני המידה שלה: "אני מצפה להמשך שיתוף הפעולה שלנו לטובת ארצנו", אמרה בתגובה על התוצאות. הורסט סיהופר, מנהיג האיחוד הנוצרי-סוציאלי – מפלגת-האחות הבווארית של הנוצרים-דמוקרטים בראשות מרקל – היה נלהב עוד יותר: זוהי "הזדמנות נהדרת להמשיך את התחדשותה של גרמניה ופרק חדש בלכידות החברתית של ארצנו".

חמישה חודשים אחרי הבחירות – לגרמניה יש ממשלה חדשה, שתושבע בבונדסטג בשבוע הבא (14.3.18). מאז מלחמת העולם השנייה מעולם לא היה צורך בזמן כה רב להרכיב ממשלה, ומעולם לא היה חוסר האונים של המפלגות הגדולות כה גלוי לעין. הדמוקרטים החופשיים היו הראשונים ליצור את התסבוכת, כאשר פרשו בנובמבר שעבר משיחות הקואליציה – והסוציאל-דמוקרטים הוזעקו לעזרה. בדרך נפל מנהיג המפלגה, מרטין שולץ, שהבטיח מיד אחרי הבחירות לא להיכנס לממשלה. התהליך הזה הוא סיבה נוספת לחוסר ההתלהבות בשורות המפלגה מהכניסה לממשלת מרקל הרביעית והאחרונה. כאשר יושבים בממשלה, מזכיר דר-שפיגל, יש צורך לפחות במידה מסוימת של התלהבות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית חשבה שתשתקם באופוזיציה, אבל כעת היא חייבת ליטול חלק בהנהגה במקום לעסוק בענייניה הפנימיים.

ההסכם הקואליציוני כולל 177 עמודים ופרטיו האחרונים אמורים להיסגר עד ישיבת הבונדסטג בשבוע הבא. במקביל, שלוש המפלגות צריכות למנות את השרים מטעמן. מה שכבר ידוע הוא, ששולץ יהיה שר האוצר; סיהופר אמור להתמנות לשר הפנים; אנדראס שוּרֶר וגרד מולר, שניהם מהמפלגה הבווארית, יהיו שרי התחבורה והפיתוח. הסוציאל-דמוקרטים יקבלו גם את תיק החוץ, שכנראה יופקד בידיו של זיגמר גבריאל. בתוך המפלגה עדיין מתחולל ויכוח בשאלה האם מישהו ממזרח גרמניה יקבל תיק.

השאלה המרכזית היא האם מרקל ושולץ יסתדרו כמו מרקל וגבריאל בממשלה הקודמת. בהתחשב באופי שלהם, אין זה סביר שיהיו יותר מדי פיצוצים בדרך. אבל מי יודע? על-פי הדיווחים, במו"מ הקואליציוני היו ביניהם כמה ויכוחים סוערים, אז אולי לקואליציה המשעממת הזאת יהיו כמה הפתעות.