בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חכמי התורה, התנאים והאמוראים היו בדעה, שיש לשלב תורה עם עבודה ● מקובל היה שרק מי שנשא משרה ציבורית התפרנס מהציבור וכל השאר ואף אלה שהיו ידועים כגדולים בתורה, עסקו במלאכה לפרנסתם
|
היכן הסולידריות היהודית? [צילום אילוסטרציה: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
היכן הסולידריות היהודית? היכן "ישראל ערבין זה לזה"? היכן "אפילו חתן מחופתו"? אזרחי מדינת ישראל לעולם לא יסלחו לחרדים על סירובם לתרום חלקם - שלוש שנים בלבד - בהגנה על מדינת היהודים. הם לעולם לא יסלחו אם בגלל הדרישה האחרונה של החרדים נלך לבחירות העולות מאות אלפי שקלים. אין בשום מקום בתורה או בתלמוד חוק "תורתם אומנותם". בתקופת המשנה והתלמוד, תלמידי חכמים ואף גדולים בתורה למדו ועבדו לפרנסתם. לאור הטיעון של ראשי העדה החרדית שביהדות קיים עקרון גורף של "תורתו אומנותו" מובאים בזה מקורות יהודיים המתארים מציאות שונה לחלוטין. בתקופת המשנה והתלמוד תלמידי חכמים ואף גדולים בתורה למדו ועבדו לפרנסתם.
|
בתקופת הבית השני (538 לפנה"ס-70 לס') ותקופת המשנה והתלמוד (640-70 לס')
|
▪ ▪ ▪ |
חכמי התורה, התנאים והאמוראים (תקופת המשנה והתלמוד), היו בדעה שיש לשלב תורה עם עבודה. ואכן, מקובל היה שרק מי שנשא משרה ציבורית התפרנס מהציבור. כל שאר תלמידי החכמים ואף חכמים שהיו ידועים כגדולים בתורה, עסקו במלאכה לפרנסתם. למשל, רבי יוחנן הסנדלר נקרא כך משום שהתפרנס מסנדלרות. רבי מאיר היה סופר סת"ם, רבי שמעון הפקולי עסק בצמר גפן. רבי הלל אמר ש"המשתמש בכתרה של תורה חולף מן העולם". רבי צדוק אמר: "אל תעשה עטרה להתגדל בה (להתגאות בתורה) ולא קרדום לחפור בו". רבי ישמעאל בן אלישע דגל בשילוב בין תורה ועבודה. רבן גמליאל השלישי, בנו של רבי יהודה הנשיא ויורשו כראש הסנהדרין, שחי במאה ה-3 לס', קבע: "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". בתקופת הבית השני נוסדו בתי מדרש. בתי המדרש נועדו לתלמידים בוגרים שרצו לקבל "סמיכה", כלומר תואר רבי. בעל תואר רבי יכול היה לשמש כדיין בבית דין או/ו כמורה בבית המדרש. לצד אלו הלומדים לשם הסמכה, התגבשו חבורות של תלמידי חכמים שעסקו בלימוד תורה, אבל עבדו לפרנסתם. תלמידי החכמים קיבלו פטור ממיסים שונים מאת השלטון. פרופ' משה דוד הר תיאר את תופעת קבוצות חכמי התורה בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש. העדה הקדושה בירושלים חבורה של תלמידיו של רבי מאיר נקראה בתלמוד הבבלי "קהילא קדישא דבירושלם" (הקהל הקדוש שבירושלים). על אורח החיים של חבורת תלמידי החכמים מסופר בקוהלת רבה ט', ט', שהם חילקו את היום לשלושה חלקים: "שליש לתורה, שליש לתפילה, שליש למלאכה". וקיימת גם גרסה נוספת שתלמידי החכמים חילקו את השנה כך שלמדו תורה בימות החורף ועסקו במלאכה בימות הקיץ. רבי מאיר היה מראשי המנהיגות היהודית לאחר מרד בר-כוכבא. הוא השתייך לדור ה-4 של התנאים. נוסף להיותו ראש בית מדרש, הוא עסק לפרנסתו כסופר סת"ם. פרופ' הר מצא סימוכין לכך שאמנם הקיסר אדריאנוס אסר על יהודים לגור בירושלים לאחר מרד בר-כוכבא (135 לס'), אבל רומי ביטלה איסור זה בימי רבי יהודה הנשיא, בעקבות שיפור היחסים בין היהודים לרומי. רבי יהודה הנשיא, ראש הסנהדרין, נולד בתקופת גזירות השמד של הקיסר אדריאנוס, כנראה, בין 135 ל-137 ונפטר בערך במחצית הראשונה של המאה ה-3 לס' (כנראה ב-220 לס'). בימיו נחתמה התורה שבעל-פה - היא המשנה בשנת 200 לס'. בימיו גם, כאמור, השתפרו היחסים בין הנשיאות ובין השלטון הרומי. אילין דבי רבי ינאי דור לאחר-מכן, רבי ינאי חי עם קבוצת תלמידי חכמים בכפר עכברה ליד צפת. החבורה נקראה "אילין דבי רבי ינאי". תלמידי החכמים בעכברה עסקו בלימוד תורה ובעבודה חקלאית, וכן נתנו ייעוץ לתושבי הכפרים היהודיים הסמוכים בשאלות לגבי ההלכה על-פי הפסיקה של הסנהדרין. גם לאחר מותו של רבי ינאי, המשיכה חבורה כזאת לפעול דורות רבים. רבי ינאי חי במחצית הראשונה של המאה ה-3 לס', והשתייך לדור הראשון של האמוראים. הוא לימד בבית המדרש שלו בעכברה וגם שימש כדיין בבית-הדין בציפורי. הוא היה בעל אדמות בכפר עכברה ותלמידיו התפרנסו מעבודה חקלאית בעיבוד אדמותיו.
|
הרמב"ם - רבי משה בן מימון (1204-1135)
|
▪ ▪ ▪ |
הרמב"ם התבטא בחריפות נגד לומדי תורה שדרשו מהציבור לפרנסם. הוא הסתמך על גדולי התנאים שעסקו בלימוד תורה, אבל עבדו לפרנסתם והתנגדו לפרנסת חכמים על חשבון הציבור. הרמבם כתב: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה" (הלכות תורה פרק ג', ה'). בהמשך הוא ציטט דברי תנאים בנדון.
|
חכמי תורה בדורות האחרונים
|
▪ ▪ ▪ |
חכמי תורה בדורות שלאחר-מכן, כמו יוסף קארו (1575-1483), מחבר "שולחן ערוך, ואחרים, הגיעו למסקנה שבשל הכמות העצומה של החומר שהצטבר בספרות הדתית, אין אפשרות להגיע לרמת הידע וההעמקה הדרושים בידיעת התורה אם יש לעסוק בפרנסה. לכן, קבעו גדולי התורה שאלה המקדישים חייהם ללימוד תורה, יתפרנסו מהציבור. אבל, גדולי הדור לא סברו שמי שאינו מתאים ללימוד תורה. כלומר, מי שאינני עילוי בתורה, זכאי לחיות על חשבון הציבור, ועליו לעבוד לפרנסתו. מכל הנאמר משתמע, שאין הלכה ביהדות המצדיקה את התפישה החרדית ש-70,000 בני הקהילה ילמדו תורה ויחיו על חשבון הציבור. רק אלו בעלי הכישורים. כלומר, עילויים זכאים על-פי ההלכה להתפרנס על-חשבון הציבור. כל השאר חייבים לעבוד לפרנסתם וללמוד תורה בזמנם הפנוי. העובדה שהמנהיגות של הקהילה החרדית נותנת לגיטימציה לאלה שאינם עילויים לחיות על חשבון הציבור והפכה את הישיבות למקלט ל"אוכלי חינם", היא פסולה מבחינה מוסרית. הציבור הלא-חרדי לא היה מתקומם נגד התפישה של "תורתם אומנותם" לו המנהיגות החרדית הייתה נוהגת ביושר ומשאירה בישיבות רק עילויים. לא ייתכן ש-70,000 צעירים חרדים יחיו על חשבון הציבור, לא יעבדו ולא ימלאו את חובותיהם כאזרחים לשרת בצבא או בשירות לאומי. יתר על-כן, החברה הישראלית איננה מסוגלת מבחינה כלכלית לשאת על כתפיה כמות כזאת של אנשים שאינם עובדים, ושאר האזרחים אינם מוכנים לוותר על רווחת משפחותיהם כדי לממן תופעה אנטי-חברתית ופרזיטית. הניצול הציני של המפלגות הדתיות את היותן לשון המאזנים בפוליטיקה לקבלת תקציבים והטבות ל-70,000 אברכים, פוגע ברמת השירותים ששאר האזרחים מקבלים בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה. יש לדרוש מראשי הישיבות להעביר מייד, ללא כל דיחוי, את שמות אלו שאינם מתאימים ללימוד תורה במסגרת "תורתם אומנותם, על-מנת שאלה שגילם מתאים, יגויסו לצה"ל והשאר לשירות לאומי. לאחר סיום שירותם בצבא או בשירות לאומי, הם יקבלו הכשרה מקצועית ויצאו לעבודה.
|
|
תאריך:
|
08/03/2018
|
|
|
עודכן:
|
08/03/2018
|
|
רבקה שפק ליסק
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
סלאח
|
9/03/18 18:20
|
|
|
|
רבקה שפק ליסק
|
10/03/18 10:42
|
|
|
|
רבקה שפק ליסק
|
11/03/18 08:38
|
|
2
|
|
אין שום קשר,
|
12/03/18 10:14
|
|
|
|
רבקה שפק ליסק
|
13/03/18 08:42
|
|
|
|
נכון להיום,
|
13/03/18 13:39
|
|
|
|
רבקה שפק ליסק
|
14/03/18 11:32
|
|
|
|
כמו תמיד,
|
14/03/18 16:00
|
|
מצעד עדי המדינה בפרשת התנהלות בנימין נתניהו רק הולך ומתארך. אחרי ארי הרו, שהיה ראש הסגל של ראש הממשלה, ושלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, מצטרף למצעד הבלתי מכובד גם יועץ התקשורת ניר חפץ, איש-סודה של משפחת נתניהו, כשכולם כאחד אמורים, כמובן, להוציא, בסופו של דבר, את המרצע ממעמקיי השק.
|
|
|
סביר להניח שלו אפרים קישון היה עמנו כיום, הרי שהגרוטסקה הנגלית לעינינו כל יום וודאי הייתה מהווה עבורו השראה נהדרת לכתיבת עוד יצירה סטירית. קישון הלך לעולמו מוקדם מדי ולא זכה לראות במו-עיניו עד כמה המציאות עולה על כל דמיון, אפילו הפרוע ביותר שלו. ביצירתו המופתית, תעלת בלאומליך, משוגע מתחיל לחפור במרכז ת"א ואחריו נסחפים רבים הנחשבים כנורמליים, יען כי רק בלאומליך משוגע. מי שראה את הסרט ודאי יסכים שהוא לא היה המשוגע היחידי.
|
|
|
מנהג חדש בא למדינה: המרוץ אחרי עדי מדינה, כלומר קניית עבריין במטרה שיפיל אדם אחר, שמישהו החליט שיש להוכיח בכל מחיר שהוא עבריין. כך אנו עדים בימים אלה למרוץ של רשויות האכיפה אחרי כל מי שמוכן "לספק את הסחורה" המפלילה, כאשר עצם המרוץ אחרי עדי מדינה רבים כל כך מעורר ספק לגבי קיומה של "סחורה" כזו.
|
|
|
בשולי הכותרות: שלושה מיליון ראשי ממשלה בישראל? חרדים לזכויות אזרח בבירה ולקינוח יש ישיבות בירושלים
|
|
|
המשמעות המעשית של 'שלום שתי המדינות', במיוחד לנוכח הניסוי הכושל בעזה: ישראל גדולה וחזקה. פלשתין קטנה וחלשה. אלא שעל כך קמו במרחב הציבורי הרלוונטי שלנו, שני גורמים החולקים חלק חשוב ממנו. הם דחו אותו על הסף. ומי הם? הפלשתינים והשמאל הישראלי.
|
|
|
|