סחטנות, אבל מוצדקת

אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, המשבר הקואליציוני ייפתר והממשלה תמשיך לכהן. כדי להגיע למצב הזה נדרשה לא מעט סחטנות מצד בנימין נתניהו והשותפות הקואליציוניות. הסחטנות מגונה היא, אך יש מקרים בהם המטרה מקדשת את האמצעים, והיציאה מן המשבר מחזקת את הצדדים.

אז מה היה לנו כאן? ראשון הסוחטים היה ראש הממשלה. נתניהו חשש מכניעתו של משה כחלון ללחצים תקשורתיים שיביאו לפרישת כולנו ככל שיוחלט להגיש נגדו כתב אישום. הוא יצר מולו מצב בנוסח "ישחקו הנערים לפנינו" תוך שהוא כובל אותו (כמו גם את יתר השותפים) להתחייב שלא לפרוש לפני נובמבר 2019. סחטנותו של נתניהו אולי לא ראויה לצורך הצלה מחרב הדין, אך מוצדקת בהחלט ליציבות השלטונית של ישראל.

כחלון רק איים בפרישה. הוא יודע היטב שללא הישגים בהוזלה משמעותית של הדירות, הוא עלול לאבד מצביעים לטובת נתניהו, ולכל היותר להישאר עם אותו מספר מושבים בכנסת. רק הטבות שיורגשו בכיסיהם של אזרחי ישראל הן הסיכוי שלו להגדיל את התמיכה בו בבחירות הבאות. סחטנותו של כחלון לאשר את התקציב אולי אינה ראויה מבחינת הדחיפות שלה, אך חיונית הן כדי להעיד על מקצועיות של ממשלה שממלאת אחר החלטותיה ואינה כורכת אותן בנושאי גיוס שאינם ממין העניין. יתרה מכך, היא מוצדקת כדי לחזק את האמון במערכת הכלכלית של ישראל.

הבאה בתור היא יהדות התורה, שסחטה את הממשלה באמצעות עצירת התקציב. גם סחיטה זו הייתה מוצדקת לנוכח העובדה שהנושא אינו "לוקסוס" עבורה אלא חלק מההתחייבויות הקואליציוניות שעליהן התחייב הליכוד, שבמשבר הנוכחי העדיף לשבת על הגדר.

הקולנית שבכולן הייתה ישראל ביתנו, שדרשה ובצדק כי מי שיכריע תהיה ועדה מקצועית. הבעיה עם הסחיטה הזו הייתה חוסר התיאום עם החרדים. הוועדה שעל הקמתה הורה ליברמן נעשתה ללא תיאום עם החרדים ובכך טעותו. ועדה מקצועית דווקא מועילה לחרדים, אך בשל הנתק כאמור היא גרמה למתיחות. ליברמן השתלח בחרדים - מהלך פוליטי שלפי יועציו ככל שיתמיד בו עשוי להביא לו קולות מן המחנה החילוני והרוסי. החוק החדש המוצע כולל בתוכו את ערך לימוד התורה ויעדי גיוס, לצד עידוד כלכלי למי שמגיע ליעדים אלה. גם אם ירצה, ליברמן לא באמת יכול להתנגד לכך, ויפה עשה כאשר הבהיר כי יתמוך בחוק שיזכה לתמיכת צה"ל.

מי שלא עמדו מנגד ולא חששו ללכלך את ידיהם כדי לתווך בין הצדדים ולהציל את "ממשלת הימין הכי חברתית", כלשונו של אריה דרעי, היו השרים איילת שקד ונפתלי בנט. הם לא אומנם לא סחטו איש, אך כי שנתפשים כאופוזיציה לנתניהו זכו לקולות זכות בתודעה על שימור שלטונו.

בסופו של דבר יוצאים כל הצדדים כשידם על העליונה. נתניהו יוצא עם אורך נשימה ללא חשש מאיומים להפלת ממשלתו, החרדים יוצאים עם חוק גיוס מתוקן, ליברמן יוצא נושא דגל המאבק בחרדים, כולנו יוצאת עם תקציב ל-2019 והבית היהודי יוצא עם תדמית המבוגר האחראי.