|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המנהלת המיתולוגית של בית-הספר הפתוח בחיפה בראיון מרתק מחדר המנהלת ● אריאלה ניהלה את בית-הספר הפתוח בחיפה 21 שנה ובמסגרת ניהולה הביאה את בית-ספר למעמד של בית-הספר המוביל בעיר חיפה ● עם צאת ספרה החדש, אנו נחשפים לעמדותיה במגוון רחב של נושאים שעל הפרק
|
|
אי של מילים [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
בוקר טוב,
מורה יקרה!
הדלת נסגרת. את לבדך עם הילדים.
כמה את באמת לומדת ומתפתחת ומנסה להתמקצע בתחום שאותו את מלמדת?
בכמה יושרה וכנות את באמת מנווטת את השיעור?
מה קורה לילד שמעצבן אותך?
מה קורה לילד שאתמול אימא שלו תקפה אותך בשיחת טלפון?
כמה את מסוגלת להזיז את האגו שלך?
כמה את אמיתית כלפי עצמך?
כמה את מדחיקה? כמה את סבלנית?
האם את מודעת להשפעת המילים שלך בכיתה?
כמה את מחייכת, לעומת כמה את זועפת?
האם את יכולה באמת לומר, 'זה לא מצליח, אני צריכה לשנות פרדיגמה'?
כמה את מסוגלת לראות את האחריות שלך בתוך הסיטואציה?
כמה סבלנות באמת יש לך?
כמה אומץ את מסוגלת לגייס לסיפור החינוכי?
כמה באמת את יכולה להרגיש את הילדים כילדים?
כמה באמת-באמת את אוהבת להיות מורה?
אי של מילים, מאת אריאלה בהלול-דימנד, ילידת העיר חיפה, גדלה בשכונת כרמליה, בעלת תואר שני בניהול-חינוך וספרות, אשר ניהלה את בית-הספר הפתוח בחיפה 21 שנים, במסגרתן מינפה את בית-הספר להצלחות והישגים רבים, תוך הפיכתו לבית-הספר המבוקש ביותר בעיר חיפה.
בספרה הרביעי, אשר רואה אור בהוצאת אופיר ביכורים, אחר כתיבת שני רומנים וספר שירה, מביאה לנו המחברת, מקבץ מרתק, במגוון רחב ביותר של תחומים, את תכתובות הדוא"ל אשר הפנתה למורים בהנחייתה לאורך השנים.
זוהי ההזדמנות שלכם ל"היכנס לראשם" של מורי ילדיכם, וללמוד כיצד נבנה הקו החינוכי-מנהלתי המצליח ביותר במערכת החינוך בעשרות השנים האחרונות.
|
|
אני ילידת 1956, נולדתי וגדלתי בחיפה, עם גיחה של 15 שנים לירושלים. אבי היקר יוסף בהלול ז"ל – נולד בטבריה דור חמישי בארץ. הגיע לחיפה אחר לימודיו ונתמנה לפרקליט מחוז חיפה והצפון. קבע את מקום מגוריו בחיפה בשכונת כרמליה שהייתה אז שכונה ללא בתים.
היה פעיל מאוד, הקים את ועד השכונה והביא לתנופה חברתית וערכית לשכונת כרמליה. שימש כנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת מיום הקמתו ועד לפטירתו לבית עולמו בשנת 1992.
אמי בקי בהלול לבית משפחת עאבדי, תבדל לחיים ארוכים, ילידת ונצואלה, אומנית. אני נשואה מזה כ-35 שנה, אם לשני ילדים וסבתא לנכדה.
|
|
המנהלת האגדית נדחתה מעיסוק בהוראה...? הייתכן...?
|
|
משאלת הלב הייתה להיות מורה, וכל השאר היסטוריה. לפני 38 שנים, התעקשתי להיות מורה, המפקח דאז בירושלים לא הסכים כי "לא למדתי בסמינר אלא באוניברסיטה, ואין לי את הידע..." התעקשתי. לא ויתרתי. וקיבלתי את רצוני, בעיר אחרת אמנם, אבל עדיין. התחלתי בחינוך כיתה א' בבית ספר יסודי – משם הכל התחיל, והשאר היסטוריה...
|
|
בעל תפיסות עולם מיושנות?
|
| ▪ ▪ ▪ |
רציתי לנהל בית ספר "אחר". חשבתי שבכך שאנהל בית ספר "שונה" שמתאים לתפיסת העולם שלי, אוכל להביא את תפיסת עולמי הייחודית לתוך המערכת ומשרד החינוך יהיה נינוח יותר כלפי וכלפי הגישה שלי אל התלמידים.
|
|
פינוק לילדי שמנת בלבד?
|
| ▪ ▪ ▪ |
כשאתה עובד עם ילדים, אתה לא שם לב לעובדות האלה. אתה נשאב לאישיות הילדים, לכישוריהם. וכמו שבילדותי, שיחקנו בשכונה עם כל הילדים ובכל הגילים, כך גם בבית הספר. אם מתייחסים רק לתפקיד האמיתי, למעשה החינוכי אתה לא זוכר מי הגיע מאיפה ולמה. קשיים, הבעיות וההצלחות חלים על כל ילד ועל כל משפחה – לא משנה מהיכן הגיעו.
בית הספר הפתוח היה ציבורי. הילדים התקבלו מכל שכונות העיר. וכשלא היה מקום נעשתה הגרלה. לא הייתה משפחה שרצתה להתקבל ולא התקבלה בגלל מצב סוציו אקונומי נמוך, להפך. מה גם שסכום הכספים שנגבו מההורים היו כאלה שמאושרים בחוזר המנכ"ל.
|
|
"ילדים יהודיים וילדים ערביים באותה הכיתה – חלום או מציאות?"
|
|
אני רואה את החינוך מעל לכל עניין פוליטי. מי שרצה ללמוד בבית הספר שניהלתי, קיבלתי אותו בזרועות פתוחות. לא משנה מאיזה מגזר, דת או עדה. כך גם לגבי המורות והמורים.
בעבודתי החינוכית, אני רוצה "לקבל" אלי את כל הילדים. אני מאמינה בדרך החינוך שפיתחנו בבית הספר והיא גם הוכיחה את עצמה. ברצון שלי לשמש אשת חינוך לילדים לא מעניין אותי שום עיקרון של מגדר, עדה, דת או מוצא.
|
|
מנהג אנאכרוניסטי או סממן של שוויון?
|
| ▪ ▪ ▪ |
אני אהבתי שהילדים הגיעו בלי תלבושת אחידה. נתנו הרבה מקום לדימיון, ליצירתיות ולאישיות התלמידים. לא היה בזה משום ניכור עיניים או דבר מה פסול. להפך הייתה בזה צניעות והכרה בעולמם של התלמידים שמתאימים לעצמם את הבגדים.
מהרגע שהתקבלה החלטה במשרד החינוך, לגבי תלבושת אחידה – אנחנו כבית ספר ציבורי נאלצנו לקבל את התכתיב הזה, הסברנו לילדים ולמשפחות מה עומד מאחורי החלטת משרד החינוך והחלטנו לקבל על עצמנו את החובה הזאת. יש מלחמות שאין טעם להילחם, כי הן לא בבחינת "יהרג ובל יעבור". את האנרגיות והעשיה רצינו להשאיר למקומות חשובים וערכיים יותר.
|
|
לא באמצעות רפורמת "5 יחידות מתמטיקה" של השר נפתלי בנט
|
| ▪ ▪ ▪ |
כל למידה היא טובה בתנאי שהיא לא מזניחה את רעותה. עולם מדעי הרוח והחברה, אי-אפשר בלעדיו. חשוב להקנות לילדים ערכים של שיתוף, ענווה, נתינה, חברות וקבלה. לפתח בילדים מודעות למה שהרגש מחולל בקרבם. ללמד אותם הקשבה. כל אלו לא אפשריים ללא מדעי הרוח והחברה(!)
שלא לדבר על הרחבת ידיעות עולמיות ותרבותיות שלא אפשרית ללא לימודים של מדעי הרוח והחברה. ובוודאי שלא הייתי מותרת על ענפי הספורט והמוזיקה ותחומי דעת נוספים שהתפתחו ומתפתחים. לכן חבל לי שיש הקצנה בכל פעם המוותרת על לימודים מקבוצה או מתחום מסוימים.
|
|
שכרם הנמוך של המורים – בעיה אקוטית
|
|
זאת אכן בעיה מרכזית. בבית ספר כמו אולי בכל ארגון, האנשים הם שיוצרים את המקום. בבית ספר העניין הרבה יותר רגיש כי אתה עובד עם ילדים, ואתה עלול לפגוע בנפשם אם אתה לא עושה את זה נכון ומתאים.
ככלל, אני חושבת שהאישור להיות מורה חייב להיות ב"רחל בתך הקטנה" ולכלול מבחני התאמה ספציפיים לכישורים הנדרשים ממורה, כגון: אינטליגנציה רגשית; אינטליגנציה כללית; ידע רחב בדרכי הוראה והתאמתם לגילאים השונים; ידע עולם; יכולת חיברות ועוד. "הסיפור" הזה של המורים לא פשוט. יש מורים שאתה מתענג על הקשר שלהם עם הילדים. צריכה להיות אישיות מיוחדת לכך, בעיני, כדי לדרוש מאנשים התפנות כמעט טוטלית וכישורים אנושיים ומקצועיים, על-מנת שיצליחו במעשה ההוראה. נדמה לי שצריך לספק להם תנאי כלכלה טובים על-מנת שכל אלה אכן יתאפשרו.
|
|
העמדות הפוליטיות הקיצוניות של רם כהן מנהל התיכונט בת"א
|
|
חשיפת עמדות פוליטיות אינה דבר שלילי. כולנו הרי חיים באותה מדינה ומעורבים מאוד בכל הקורה בארצנו הקטנטונת. כל עוד הדיעות הפוליטיות נשארות בתחום הדעה והויכוח – הן אינן פסולות בעיני, כפי שלא יהיה פסול בעיני מינוי מנהל מכל מגדר, מגזר או עדה.
|
|
בעיקר לציבור המורים, המנהלים ואנשי החינוך. נדמה לי שהספר מכיל את כל אותם מחשבות, בעיות ונושאים – הרלוונטים מאוד למציאות היומיומית של המורה ושל המנהלת, ומציע דרכים להתמודד איתם.
כמובן שגם עבור ציבור ההורים, שהסקרנות לדעת מה קורה בחדר המורים, ועל מה מדברים שם, הספר יכול לפתוח חלון ראווה והצצה למקום הכי חשוב עבור ילדיהם.
|
|
|
[צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
ניתן להשיג את "אי של מילים" בחנויות הספרים המובחרות או באתר האינטרנט של ההוצאה. מחיר: 72 שקלים
|
|
| תאריך:
|
11/03/2018
|
|
|
עודכן:
|
11/03/2018
|
|
ישי הנר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חיפאית לשעבר
|
12/03/18 11:40
|
|
|
ז'אן-לוק גודאר אמר שכל מה שצריך בשביל סרט טוב, הוא אקדח ואישה (פרפראזה על משפט של צ'ארלי צ'פלין, שאמר ש"כל מה שאני צריך בשביל ליצור קומדיה, הם פארק, שוטר ונערה יפה"). כל אלה היו, אולי, בבחינת אמת לשעתה. אבל ממרומי ההווה השבור, אחרי כל העליות והמורדות, הפוליטיים והאמנותיים שעברנו, נראה שבמבט לאחור, אקדחים, שוטרים, נשים ונערות, הם אכן מרכיבי מפתח ב"תעשיה"; אבל הגורם הבסיסי, העמוק יותר, אינם הדברים שאנחנו רואים כאשר אנחנו מתבוננים לאחור - אלא, בפשטות, המבט לאחור עצמו, או אפילו, ההיזקקות שלנו למבט לאחור, לגעגוע.
|
|
|
|
|
האם עדותו של ניר חפץ כעד מדינה תהיה קבילה בבית המשפט? על-פי טענותיו של חפץ על תנאי מעצרו, יהיה מקום לדון בשאלה זו - משום שהוא הסכים להיות עד מדינה לאחר שסבל מתנאים בלתי אנושיים, וקרוב לוודאי שגם בלתי חוקיים ובלתי חוקתיים.
|
|
|
|
|
בעוד ארבעה שבועות, ביום ששי, שביעי של פסח, יציין איזי כהן את יום הולדתו ה-67 (תאריך הלידה הלועזי – 27.4.51). ייתכן מאוד, שיחגוג יום זה ברגשות מעורבים. מצד אחד, הוא עומד להיפרד מתפקיד כלכלי בכיר, מנכ"ל חברת הביטוח כלל, אחרי שהתפטר השבוע. מצד שני, הוא יוצא עם ארנק מלא מזומנים, כפי שנראה בהמשך, וכנראה גם עם תוכניות לעתיד.
|
|
|
|
|
מה קורה כאשר המשטרה, שירות בתי הסוהר, הפרקליטות והמדינה בכלל צריכים לקיים את החוק ואת פסיקת בתי המשפט? במקרים רבים, לא קורה כלום: הם פשוט מצפצפים - אם משום שלא אכפת להם ואם משום שזה מה שנוח ומתאים להם
|
|
|
|
|
מר גרין העולה בתיאטרון בית ליסין הוא מחזה מבריק ומרגש, מצחיק וקולח בביצוע שני שחקנים משובחים: גדי יגיל ועידו רוזנברג.
|
|
|
|
|
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
