בנים אכלו בוסר

אין הורה שלא רוצה לעזור לילדיו. אך מה קורה אם העזרה לילד מולידה סכנה ממשית לאובדן דירת המגורים של ההורים? האם יהיה ניתן להשיב את הגלגל לאחור כשהבנק - שמתקשה לגבות את החוב מהילד - פונה להורים כמוצא שלל רב ובידיו שטר משכנתא?

סוגיה זו, ממנה חושש כל הורה, איננה זרה לבתי המשפט ולמערכת ההוצאה לפועל. להפך: כאשר לפי מחקרים כ-25% מההורים עוזרים לילדיהם ברמה שוטפת (עד כדי קניות בסופרמרקט), הכתבה הבאה היא קריאת חובה. קראו כיצד התנהלות לקויה מצד בנק דיסקונט, הביאה למצב שבו הורים שרצו לעזור לבנם היו כפסע מאיבוד ביתם.

בני זוג בשנות ה-80 לחייהם, שבריאותם איננה מן המשופרות, מצאו את עצמם בבית המשפט לאחר שנדרשו על-ידי הבנק לשאת בחובות בנם או לאבד את דירתם בבת ים [בתמונה]. הנכס שעמד על הפרק היה דירת המגורים היחידה של בני הזוג, שהועמדה לטובת הבנק כמשכנתה להלוואה שניתנה לילד - זכיין כושל של בית קפה בתל אביב שהיה מעוניין, חרף אי-הצלחתו, לפתוח סניף נוסף.

ההורים, שהאמינו לבנם שמצבו הכלכלי טוב והעסק מצליח, העמידו את דירתם למשכון והיו בטוחים שמדובר בסך-הכל בערבות לסכום מוגבל של 300,000 שקל בלבד. "מה כבר יקרה?", חשבו ההורים האוהבים וניגשו עם הילד לחתום על המסמכים.

חובת גילוי, עושק ותרמית

ובכן, אשר יגורו בא. שטר המשכנתה היה פתוח עד לסכום של 2 מיליון שקל, והבנק, לאחר שחובותיו של הילד תפחו, דרש מההורים לשלם חוב בסך 1.25 מיליון שקל. יתרה מזו: הבנק אף הציג את שטר המשכנתה והעמיד לפני ההורים איום בדבר מימוש דירת מגוריהם. ההורים המבוהלים לא ידעו נפשם מצער ופנו לבית המשפט בבקשה להצהרה, כי המשכנתה בטלה ומובטלת. "נכון, חתמנו על המסמך", אמרו לבית המשפט, "אך הבנק החתים אותנו תוך שהוא מפר את חובת הגילוי המוטלת עליו מכוח החוק".

מה בעצם טענו ההורים? ובכן, מספר דברים. ראשית, שבנם הסתיר מהם את העובדה שהוא זקוק להלוואה אך מצוי בחובות גבוהים, ושהבנק - שהחתים אותם על המסמכים - לא העיר את תשומת ליבם לסכנה. ההורים ציינו, כי הילד אמר שמדובר רק בערובה להלוואה על סך 300,000 שקל (לטובת שיפוץ הסניף העתידי), אך לטענתם הבנק לא הסביר להם כיאות שהם מעמידים את דירת מגוריהם היחידה כבטוחה להלוואה שסכומיה גבוהים פי כמה.

"הבנק הסתיר את המצב האמיתי של החשבונות של בננו ושל החברה שבבעלותו, בייחוד את החובות שכבר נצברו נכון למועד החתימה על חוזה המשכנתא", טענו ההורים. "רכזת האשראי בבנק לא הסבירה לנו מהו הסכום שהדירה אמורה להבטיח ולא אמרה שאנחנו בגדר 'ערב יחיד' על כל המשמעויות הנגזרות מכך". ההורים הוסיפו, כי רכזת האשראי לא סיפרה להם מתי ניתנו ההלוואות לבן ולחברה שבבעלותו, מהו שיעור הריבית להלוואות, וחשוב מכך - שהבנק בעצמו חושש שהבן לא יעמוד בתשלום.

מבחינה משפטית, טענת ההורים הייתה נעוצה בעיקר בחובות הגילוי אשר רובצות על בנקים, בפרט לפי הוראות הנגזרות מחוק הערבות ותקנותיו וחוק הבנקאות (שירות ללקוח). כמו-כן, ההורים העלו טענות ביטול נוספות מכוח מחוק החוזים (עילת עושק) ואף טענות לפי פקודת הנזיקין (תרמית).

אל תהססו לומר "לא"

השופטת שושנה אלמגור קיבלה (22.8.18) את מרבית טענות בני הזוג, והותרה על ביטול המשכנתה ועל פסיקת הוצאות משפט בסך 55,000 שקל. בפסק הדין הוזכרו דבריו של בית המשפט העליון אודות חובות הגילוי המוגברות שחב בנק ללקוחו: "הורתן בעוצמתו הרבה של הבנק, עוצמה אשר מונעת מן הלקוח, במקרים רבים, יכולת להתמודד עם הבנק בצורה שווה. הבנק מחויב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן ולא פחות חשוב - עליו לפרט את מכלול הסיכונים הכרוכים בשירות זה" (ע"א 8611/06).

חובת הגילוי שחלה על הבנק נכונה להתנהלות מול ערבים (ראו סעיף 17א לחוק הבנקאות), ובפרט מול "ערב יחיד" (סעיף 22 לחוק זה). "החשש שמא הערב, אשר איננו צד לחוזה ההלוואה, לא יהיה מעורה בפרטי ההלוואה, הוא אחד הטעמים שבשלהם חובות הגילוי לערב היחיד והמוגן כבדות מהחובות על צד לחוזה רגיל", נאמר בפסק הדין.

בית המשפט מתח ביקורת על רכזת האשראי בבנק, שפעלה באדישות בהחתמת ההורים על המסמכים, ואף הפרה את המוטל עליה מכוח תקנות הערבות. לשמחתם של ההורים (ואולי אף במידה מסוימת, למזלם), בית המשפט ביטל את שטר המשכנתה וקבע: "הבנק הפר את חובת הגילוי כלפי המבקשים ואף נהג עימם בחוסר תום לב".

פסק דין זה הוא מסר חשוב לציבור. ההורים המבוגרים לא יאבדו את דירתם ולא יידרשו לשאת בחובות בסך יותר ממיליון שקל, אך למרות הביקורת הברורה והחשובה שמופנית כאן נגד המערכת הבנקאית, מדובר בשיעור חשוב בפריזמה רחבה עוד יותר.

הורים יקרים, לשכות ההוצאה לפועל בישראל עמוסות לעייפה בתיקים שנולדו מתוך רצון טוב של סיוע לבני הדור השני. בפרט בימים שבהם יוקר המחיה מציב אתגרים כלכליים גם לילדים נורמטיביים, משכילים והגונים. אם ברצונכם לעזור לילדיכם, עשו זאת בזהירות המתבקשת. אנא, בדקו היטב את המסמכים הרלוונטיים, התייעצו עם עורך דין וגם אל תחששו לומר "לא". אומנם במקרה זה בית המשפט קיבל את טענות ההורים, אך התוצאה הייתה יכולה להיות שונה.