אז והיום

אז והיום. 'פצצה' שהטיל ניר חפץ: "ראש הממשלה קיבל החלטות ביטחוניות המנוגדות להמלצת מערכת הביטחון בהשפעת בנו", האם הכוונה לאריאל שרון ועומרי שרון?

ה"בן של ראש הממשלה חי בבית ראש הממשלה על חשבונינו", צעקו הלשונות הטובות, האם הכוונה לגלעד שרון שקיבל 18 מיליון, רק כדי לדפדף באינטרנט, וחי בחוות השקמים שחלק מהוצאותיה מומנו על-ידי הממשלה? אמרו: זו דרך מוסווית למתן שוחד לאריק שרון, אבל היועץ לא מצא בדל ראייה, ב'מיטיבים' למיניהם. לא בסיריל קרן ותיק האי היוני, לא באריה גנגר, לא בדוד אפל ותיק קרקעות לוד, ולא ביעקב נמרודי. אפילו בית המשפט העליון, תר ותר ולא פתר, שהרי גירוש גוש-קטיף עמד על הפרק, ומישאל חשין השופט בבית משפט העליון אמר: היה צריך לסגור התיקים של ראש הממשלה כי "ההינתקות" הייתה על הפרק, ורצינו שזה יקרה...

רכבת לילה של נשיאים, זמרים, שחקנים, 5,000 אורחים עשו פעמיהם לישראל. לא, לא חברי איפאק הגיעו. היום הגדול הוא 'יום הולדת חגיגה נחמדת' לשמעון פרס. ברברה סטרייסנד, ביל קלינטון, רוברט דה נירו, הרבה חברים וחברות, קוע (שר, אציל) ושוע הגיעו לשמח את חתן השמחה. ומאחר שאין חגיגה בלי עוגה, בלי קוויאר ושלווים, בלי ניגונים, הרי שההפקה עלתה מעל 12 מיליון שקלים. אמרו: תורמים שילמו. אלא שמבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לא היה מרוצה, וטען: "זה אירוע ממלכתי וצריך שימומן מכספי המדינה ולא מתורמים...

שאלו: מי משלם על החליפות של אשת ראש הממשלה? לא, זה לא נאמר על לאה שהייתה מתלווה לבעלה. אצל לאה, זה היה: 'הגברת צריכה להחליף גרדרובה'. בכול פעם שהיה מגיע הזוג לארה"ב, הבגדים החדשים ביותר היו נשלחים לסוויטה שלהם מהחנויות היוקרתיות ביותר. וכך סופר: "הייתם רואים מתלי קולבים עולים במעלית בזה אחר זה עם מיטב האופנה. היא הייתה עוברת על החליפות עם הסטייליסטית שלה, לוקחת את מה שהיא רוצה בלי לשלם ומחזירה את מה שלא התאים לה. זה היה מקובל ואיש לא אמר כלום". ואותה גברת מסרה למכירה פומבית תכשיט שקיבלה במתנה. לאחר שהחליפה אותו בחנות, והוא עדיין לא נשא חן בעיניה. דודו טופז ערך את המכירה. היא לא נחקרה שמונה שעות, והפרקליטות לא המליצה על כתב אישום, בגין הוצאת מתנות מרשות המדינה. זו ששלחה גדוד צבאי לחפש סיכה שנפלה מדש חולצתה בעת חתימת הסכם השלום עם ירדן, והייתה יושבת עם חברותיה ומגדפת את בנימין נתניהו ראש הממשלה, במילים: הוא שקרן, הוא מסוכן, הוא יהרוס את המדינה! שמה לא היה שרה.

האם "עמותות נתניהו" עסקו בתרומות שקיבלו עמותות שתמכו בו לראשות הממשלה? דווקא הוא ה"מעוטר" ביותר הביא עוזרים ששתקו בחקירות. על כן לא נשאר מה לחקור... החקירה נסגרה בקול דממה דקה, ללא כתב אישום.

משתנים הזמנים

היום עם האינפלציה של עדי מדינה, ידאג כל עוזר לביטוח עתידי. עוזר של בכיר יאסוף עליו ראיות מפלילות, וכך בבוא היום יוכל למכור אותן לרשויות התביעה תמורת חסינות והימלטות מן הדין. שולה זקן הקליטה את אולמרט במשך שנים, מיקי גנור הקליט את מפקד חיל-הים לשעבר אליעזר מרום, ואת דוד שמרון, ארי הרו הקליט את נוני מוזס ובנימין נתניהו, ויזם הנדל"ן דרור גלזר הקליט את ח"כ דוד ביטן. היום מפחיד להיות במחיצת עוזרים ועוזרות, ונראה שענייני ההקלטות מחליפים את תיקי הרצח של העבריינים. פעם נהגו אלה להחביא את הגופות בחולות ראשון לציון, ותיקי הרצח נותרו פתוחים. כשהמשטרה שמה את ידה על העבריינים בגין פשעים אחרים שביצעו, הם היו שולפים את ה'קלטת', כלומר את הגופה המוחבאת, תמורת חסינות. איך שמשתנים הזמנים.

כולם מחכים לפסק דינו של היועץ המשפטי. היועץ נותר "יועץ" בשמו בלבד. בית המשפט העליון הכתיר אותו למעשה כמפקדה של הממשלה. חוות דעתו נהפכה לפקודה. הוא יכול להורות על הגשת כתב אישום נגד כל אדם, לרבות חברי כנסת, שרים ואף ראש הממשלה. גורם משמעותי שהעצים את כוחו של היועץ, שפוטנציאל החקירות גדל להיקף מדהים, ויחד עמו צמח גם שיקול הדעת של היועץ. הוא יכול לפתוח בחקירה ואף להעמיד לדין פלילי שר פלוני בשל מינויים פוליטיים ולהחליט שלא לפתוח בחקירה בשל מינויים כאלה נגד שר אחר. חיים ומוות (פוליטיים) ביד היועץ. הצירוף של כוח ה"ייעוץ" עם סמכות ההעמדה לדין מקנה ליועץ המשפטי עוצמות המחזקות ומשכללות זו את זו. לכול אלה יש להוסיף את תופעת "הנחיות היועץ המשפטי", ששמו מעיד עליו כי היועץ אמור להקל על פעילותו של המנגנון הציבורי... אולם בפועל לא כך הם פני הדברים. ההנחיות נהפכו למעין חקיקה, והן אינן מופנות רק לסגל הכפוף ליועץ המשפטי אלא לכול המנגנון של הרשות המבצעת.

ככלל, ריכוז סמכויות כזה בידי אדם אחד אינו סביר ואינו קביל במשטר דמוקרטי. היועץ מרכז בידיו סמכויות שאין דומה להן בשום מדינה דמוקרטית. העובדה שמדובר באישיות ממונה ולא נבחרת רק מעצימה את הפגיעה ב"דמוקרטיה". ונוצר פרדוכס שיועץ צריך להחליט בממשלה שמינתה אותו, שהוא עובד איתה יום יום, ולעיתים נוצרים בינו ובין ראש ממשלה, שעות מתח ואפילו טינה.

כמו-כן, יש ליועץ שיקולים אישיים נוספים. הוא רוצה להתקדם לעליון, ועליו לנחש, מה רוצים ממנו, ממה יהיו מרוצים, הפרקליטות, בית המשפט, כל המוסד המשפטי. עליו להיות חזק ביותר ולא להיות מושפע מקולות הרקע שסביבו.

נקווה שאביחי מנדלבליט יחליט את החלטותיו, בצדק, ובהרבה יושרה.