בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כשאדם מחליט להתקרב אל ה', לעלות במעלות הקדושה, לא די בכך שיקפיד לקיים את כל מצוות התורה אלא עליו להשקיע מעבר לזה, להתנדב, להקריב את הבהמיות שלו
|
[צילום: קובי גדעון/פלאש 90]
|
|
|
|
|
פרשת השבוע היא הראשונה בחומש האמצעי מבין החמישה, חומש ויקרא, והיא פותחת בפסוק: [א] וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. פשוט שזה המשך לסיום חומש שמות, שם מסופר על מה שקרה אחרי שמשה הקים את המשכן (שמות מ): [לה] וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. לכאורה זה מוזר; משה עלה אל הר סיני (שם לד): [כח] וַיְהִי-שָׁם עִם-ה', אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; את זה הוא עבר בשלום ובלי כל סימן להתפעלות מסוג כלשהו, וכעת הוא לא יכול לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד שהוא עצמו הקים? הסברים שונים נאמרו לישוב תמיהה זו, אבל מהו המסר עבורנו? כפי שנראה בע"ה, המסר הוא ענווה. דומה כי העיצוב המיוחד של האות א' במלה הראשונה בספר מציעה לנו את התשובה; בספר תורה כשר האות א' נכתבת קטנה יותר משאר האותיות, וַיִּקְרָא א' זעירא. הקטנת האות הזאת רומזת לקטנותו של משה בעיני עצמו. האיש שהרמב"ם הגדיר כ"הנבחר במין האנושי" או כ"האדם הנבחר" בכלל לא יודע שהוא כזה, הוא מתייחס אל עצמו כאל אדם פשוט לגמרי ולא עולה בדעתו להכנס אל הקודש, הוא לא יכול להכנס, עד שה' קורא לו ומזמין אותו. זה נראה כמו היפוך מוחלט למה שאנחנו רואים אצלנו כל יום כל היום, שמתאמצים להתבלט, לפרוץ קדימה. תסמונת זו בולטת ביותר אצל המתיימרים להנהיג אבל לא רק אצלם, כמעט ואין למצוא אצלנו מגזר או רובד חברתי שאינו נגוע ביומרה הזאת. ועדיין נשארה התעלומה ביחס למשה; הרי עם כל הענווה שלו, אין ספק שהכיר היטב גם את מעלותיו, מדוע אם כן הוא לא יכול לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד עד שקוראים לו? התורה אומנם מנמקת: כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן, אבל גילוי אלקות כזה ואולי אף נעלה יותר, לא הפריע למשה לעלות אל הר סיני, אז מדוע כאן הוא נרתע? נראה לי שאפשר להבין זאת אם נזכיר לעצמנו את ההבדל המהותי שבין הגילויים בהר סיני ובין הגילויים במשכן. ההתגלות הנעלית בהר סיני הייתה כולה יזומה מלמעלה. אומנם בני ישראל היו שם, אבל על תקן של ניצבים שאמורים לקבל השראה ואף השפעה מהגילויים, הם לא היו שותפים כי לא השקיעו שום מאמץ כדי לזכות לאותה התגלות. לשאוף למעלה ברוחניות במשכן, לעומת זאת, בני ישראל היו שותפים מלאים. כי כידוע, המשכן נבנה בעבודה משותפת של כל מי שהיו מוכשרים לכך וחומרי הבנייה נאספו מהתרומות של כולם. המשמעות הישירה היא שכעת השכינה מתגלה במשכן שבנוי מחומרים גשמיים והוא גם נבנה בידי אדם. וזה שונה בתכלית מהגילוי היזום בהר סיני, שם לא הייתה לשום אדם מעורבות בהכשרת מקום ההתגלות. וכשזה קורה במציאות, כאשר מופיעה ההתגלות האלקית במשכן שהוא מעשה ידי אדם, זה חידוש גמור שמעולם לא היה קודם. לכן לא יכול מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן, כי איך ייתכן שהשכינה תרד כל כך נמוך עד שתשכון במעשי ידי אדם? ומי הוא זה אשר יכול לעמוד במחיצת השכינה המתגלה שם? במילים אחרות, עד אז משה הכיר את גילוי השכינה כשהופיע מלמעלה כאשר הלמטה נשאר כפי שהוא, מקבל הגילוי היה שותף סביל אם בכלל. בכל מקרה, החומר לא ממש הושפע מהגילוי, הר סיני לא התקדש כתוצאה מהתגלות השכינה עליו. והנה כעת נוצרה מציאות חדשה, משכן חומרי העשוי בידי אדם אמור להכיל את גילוי השכינה ולהתקדש. וזה קורה במציאות, כִּי-שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן, פה נבלם משה. הוא לא חשב שהוא ראוי להכנס אל הקודש שמתגלה במדרגה כזאת שמשפיעה על החומר. אבל לה' היו התוכניות שלו ומשה נקרא לבצע: וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; ה' אומר לו שהתכלית אינה בהתגלות אלקית המנותקת מהחומר כמו שהיה עד מעמד הר סיני וכולל, אלא התכלית היא שהחומר עצמו יתקדש. לקדש את החומר זה לא אומר שהוא מפסיק להיות חומר, אלא שעל החומר עצמו שורה קדושה. וכיצד מעלים חומר לקדושה? ובכן, זה מתחיל בהתקדשות של האדם עצמו: [ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַה'--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם. רש"י מפרש: אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם - בקרבנות נדבה דִּבֶּר הענין. כשאדם מחליט להתקרב אל ה', לעלות במעלות הקדושה, לא די בכך שיקפיד לקיים את כל מצוות התורה אלא עליו להשקיע מעבר לזה, להתנדב, להקריב את הבהמיות שלו גם בדברים שהתורה אינה מצווה עליו. וזה מה שמלמד ה' את משה בפרשת השבוע, שמכאן ואילך זו המשימה של עם ישראל, להעלות את עצמנו ואת העולם כולו לקדושה.
|
תאריך:
|
16/03/2018
|
|
|
עודכן:
|
16/03/2018
|
|
נסים ישעיהו
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
שוחר-שלום
|
16/03/18 17:29
|
|
|
|
נסים ישעיהו
|
17/03/18 20:33
|
|
מחדרי בביתי אני חש כי כלל ישראל מצטרפים בלב שלם לפסק דינם של שופטי פרס ישראל, שראו במרים פרץ ובדוד לוי את הזכאים בשנת השבעים לייסודה של ישראל. איש ראוי ואישה ראויה כאחד. שובל של עשייה ברוכת שנים מאיר מאורו על ישראל הנבנית על עשייה ברוכה. זה גם היום בו המדינה בערב חגה זוכה להשיק את מה שיהיה מעתה לבשורה כי ארצות הגלויות הקרובות והנידחות עושות אותה לאחת, כי בניה ובנותיה שבאו אליה - הביאו אותה עמהם, כי היו לנקלטים קולטים, לעולים מעלים, לחדשים ותיקים. ברוכים יהיו.
|
|
|
בשונה מרצועת עזה, בה אין כל נוכחות ישראלית והיא יישות מדינתית עצמאית בראשות חמאס, הנוכחות ההתיישבותית, הביטחונית והכלכלית הישראלית בחבלי יהודה, שומרון ובקעת הירדן היא מאסיבית ומתעצמת עוד ועוד. במלאת שבעים שנה לעצמאות המדינה חבלי ארץ אלה מהווים את מזרח ישראל, ונהר הירדן הוא הגבול המזרחי, הביטחוני, הכלכלי והמדיני של ישראל עם ממלכת ירדן.
|
|
|
התבנית של מפגשים משולשים בין מדינות מזרח הים התיכון, כפי שהתבססה בשנתיים האחרונות, היא פרי יוזמתם המשותפת של שני המנהיגים ההלניים: ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס, ונשיא קפריסין ניקוס אנאסטסיאדיס. ראוי לציין כי הם פועלים יחד למרות ההבדלים בזהותם האידאולוגית: אנאסטסיאדיס הוא איש ימין-מרכז, ואילו ציפראס שייך במובהק לשמאל הרדיקלי. דפוס המפגשים כולל קשר הדוק בינם לבין נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, שעימו התקיימו חמישה מפגשים משולשים עד כה. האחרון ביניהם התקיים בניקוסיה, בנובמבר 2017. מפגשי פסגה באותה מתכונת, שלוש פעמים עד כה (בניקוסיה, ירושלים וסלוניקי) מתקיימים באופן סדיר גם עם ראש ממשלת ישראל; המפגש הרביעי במניין, שהיה אמור להתקיים בראשית ינואר 2018, נדחה עקב אילוצים פוליטיים פנימיים שמנעו מנתניהו לעזוב את הארץ באותה עת. דפוס דומה החל להתממש גם עם עבדאללה מלך ירדן, שמפגש פסגה משולש איתו התקיים בניקוסיה (16 בינואר 2018). להלכה, אך ללא יישום עד כה, יוון וקפריסין מחויבות להידברות במתכונת דומה גם עם לבנון ועם הפלשתינים.
|
|
|
איך קובעים פיצוי הולם בגין הפרת זכויות יוצרים באינטרנט שנעשתה בפרסום תמונה ללא אישור? סוגיה זו, העוסקת (שוב) במערכת היחסים המורכבת שבין חוק זכויות יוצרים לבין פרסום תכנים באינטרנט, עמדה במרכזו של פסק דין שניתן (14.3.18) בבית המשפט השלום בתל אביב.
|
|
|
בראשון לנובמבר 2018 נשא נשיא רוסיה וולדימיר פוטין נאום על מצב האומה בפני קהל שומעים שכלל את חברי הדומה (הפרלמנט) של הפדרציה הרוסית, שופטי בית המשפט העליון של רוסיה, שרי ממשלה ונכבדים אחרים. מרבית הנאום נסבה על נושאי כלכלה וחברה. הן פוטין והן מאזיניו נראו משועממים למדי בקטע זה. אך חלקו האחרון של הנאום היה שונה מאד: פוטין הציג בעיניים בורקות שורה של מערכות נשק אסטרטגיות חדשות ובהן טילים בליסטיים, טילי שיוט ונשק אנרגיה. ההצגה לוותה בקטעי וידאו ואנימציה, והתקבלה בהתלהבות על-ידי קהל השומעים. "כל מה שהם (המערב) ניסו למנוע מאתנו... הושג. אי-אפשר לעצור את רוסיה"! סיים פוטין את נאומו, לקול תשואות. ברקע התנופף דגלה של הפדרציה הרוסית הנושא את הנשר הדו ראשי של הצארים, וברקע התנגן הלחן של הימנון ברית המועצות מתקופת סטאלין, שמשמש עד היום כלחן של ההימנון הרוסי (במילים שונות). הייתה זו הצגה מושלמת של רצף היסטורי, והכרזה שהמעצמה הרוסית בגילגוליה השונים חזרה לעמוד על רגליה והפעם בגרסה הדיגיטלית והמשופרת של המאה ה-21.
|
|
|
|