מגילות ים המלח

סיפורן של מגילות ים המלח אפוף הילה של סיפורי אלף לילה ולילה הלקוחים בדיוק מהאזור בהן הן נמצאו. הנה מקצת המרכיבים של סיפורי מגילות ים המלח, וככל שהסיפורים נגולים לעינינו, אני יודע שאפילו איני נוגע בקצה קצהו של אותו שטיח מופלא.

כת מתבדלת שישבה והעתיקה את כתבי הקודש; ספרים שהיום הם חלק מהתנ״ך ואחרים (ספרים חיצוניים) שלא נכללו בו; עברית קדומה שניתן לקרוא אותה ולהבינה גם היום; כדי חרס הטמונים במערה באזור צחיח ויבש - תנאים אופטימליים לשימור משך אלפים שנים; רועה בדואי שמצא מספר כדי חרס ויצא למכור את שבידיו לסוחרי עתיקות; שני כדים שהגיעו לארה״ב והמלחמה להשגת התקציב לקנות את תכולתם; אקול ביבליק, מוזאון רוקפלר והחפירות בקומראן; ותרגום המגילות כך שהכנסיה והנצרות לא תפגענה.

חוקרים שעישנו כמו קטר תוך כדי לימוד וחקירת המגילות, חשיפת המגילות תוך כדי למידתן לאור יום ולשמש הקופחת והנזק שנגרם כתוצאה מכך; הקמת בית מיוחד - היכל הספר בשטח מוזאון ישראל בירושלים הבירה, בהן הן נמצאות וצוות חוקרים מיוחד מרשות העתיקות האחראי עליהן ועוסק בלימודן; שימוש בטכנולוגית צילום מתקדמת לגילוי ושחזור הכתוב במגילות; והעלאת כל הממצאים לאינטרנט לנחלת הכלל (פרויקט עכשווי)ֿ.

הבאת כמה מהמגילות ללוס אנג׳לס לפני שלוש שנים בדיוק לתצוגה אליה הגיעו מאות אלפים; השארת המגילות בביתן ובארצן כיון שגרמניה סרבה לאפשר להן חסינות מפני תביעות של ״פלשתינים״ לבעלות עליהן; ביקורן החוזר בחוף המערבי, החל במרס 2018, בנסיון לשכפל את הצלחת התערוכה בלוס אנג׳לס וקודמתה בסן דייגו.

המגילות הן אוצרות האומה היהודית, וכדרכם בקודש, אויבינו מנסים לחבל כמובן גם בהן. רק הרעיון לתבוע בעלות עליהן, תוך כדי כך שהן מטיילות ברחבי העולם, הוא גאוני לחלוטין. אם אוצרות ים המלח לא שייכים לנו, אם מערכת המים הארצית לא שלנו ומי התהום כמו גם מי הגשמים שייכים לאחר ואנחנו גוזלים אותם, אם אלפי שנות ממצאים ארכיאולוגיים הם לא יותר מאשפה קבורה באדמה שיש לשפוך אותה בוואדי (כמו שנעשה עם כארבע מאות משאיות מלאות היסטוריה של האנושות שהערבים הוציאו מהחלק הדרום מזרחי של הר-הבית), הרי שודאי שמגילות ים המלח הן אוצר לאומי שגם אותו גנבו היהודים מבעליהם החוקיים!

מגילת הנחושת

מתחילתן עד היום, המגילות מוקפות בשערוריות, חלקן שאפילו טובי הסופרים לא היו יכולים להעלות על דעתם. עופר סגל, ישראלי החי בלוס אנג׳לס ושמשך שנים הייתה לו תוכנית טלוויזיה באחת הרשתות הנוצריות הידועות ביותר בארה״ב, מתכנן סרט על מגילות ים המלח.

מתאר סגל: ״בעת הנוכחית אני נמצא בעיצומם של מהלכים ומאמצים להפקת סרט אודות מגילת הנחושת, המגילה היחידה מבין תשע מאות ויותר מגילות ים המלח שהתגלו עד כה הכתובה בעברית רבנית. מגילת הנחושת מפרטת שישים וארבעה מקומות מחבוא של אוצר בית המקדש השני שנחרב בתשעה באב בשנת 70 לספירת הנוצרים. הסרט מבוסס על עובדות היסטוריות, אך התסריט הוא עלילתי, עכשוי, ועוסק במסע לחיפוש האוצר האבוד. הכל מוכן ליציאה לדרך: תמצית התסריט, התסריט עצמו, הצעות לתקציב ההפקה, ספר, פרי עטי, המבוסס על התסריט, וטריילר.

כותרת הספר היא אוצר מגילת ים המלח (Treasure of the Dead Sea Scroll). עלילת הסרט מעבירה אותנו מירושלים לוניס, קליפורניה ועוברת דרך וושינגטון די סי, לנגלי, וירג׳יניה, מקום מושב המשרדים הראשיים של סוכנות הביון המרכזית של ארה״ב, פריז, לונדון, עמן וקומראן. הסרט גדוש בתרחישים ללא הפסק מתחילתו ועד סופו, וכולל רומאן בין גיבור הסרט, דניאל, בחור ישראלי מחונן בפיצוח צפנים, ושרה, סוכנת ה-CIA. לידיעתי, זה הסרט הראשון מסוגו בנושא, ושני סופרים ידועי שם בשטח ההיסטוריה וארכיאולוגיה טוענים שתוכן הספר-סרט יותר מרגש מסדרת הסרטים על אינדיאנה ג׳ונס״.

סרטים, שמפניה וסיגרים

מאזין אני לדבריו של סגל וחושב על כך שממשלת ישראל תקצבה סכומים נאים מאוד לתמרץ הסרטת סרטים בארץ, ובייחוד בירושלים (טרם הכרזתה כבירת ישראל ע״י הנשיא האמריקני). הקונסוליה הישראלית בחוף המערבי של ארה״ב שוקדת מזה למעלה משנתיים על העמקת הקשרים עם הוליווד. אדם ברקוביץ, אחד המנהלים הבכירים של סוכנות CAA בסנצ׳ורי סיטי שידך בין יוצרי סדרת ״פאודה״ ונטפליקס. הייתה זו הצלחה עסקית מסחררת, ועתה כל אחד רץ לשכפל אותה. הקונסוליה ארגנה לברקוביץ וחבריו מתעשיית הסרטים נסיעה ארצה ופגישות בדרגים הגבוהים ביותר, כולל הזדמנות צלום בבית הנשיא עם נשיא המדינה.

אמר הנשיא (10 בספטמבר, 2017): ״באופן כללי, אני אוהד גדול של הקולנוע הישראלי שהוא סמל לחופש היצירה והביטוי ולחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. הקולנוע הישראלי הוא אחד משגריריה המשמעותיים של ישראל בעולם בזכות איכותו, ובזכות הדרך בה הוא משקף פנים שונות של החיים בישראל, על כל האתגר והקסם שבכך״. הנשיא הדגיש את האחריות הגדולה של חברי המשלחת ביכולתם לעצב את דעותיהם של אנשים ברחבי העולם.

מעורבות הקונסוליה מעניינת לשם עצמה, שכן בשנים עברו הקונסוליה ערכה מסיבות לכבוד המועמדים לפרס האוסקר, גם כשאלו התכחשו לקשר שלהם עם ישראל או יצאו במישרין בהצהרות נגד ישראל (כל הסרטים האלו היו במימון ממשלתי או ציבורי ישראלי כמובן). אפילו בביקור בבית הנשיא, הועלתה הסוגיה הזו ולא ניתן היה להתחמק ממנה. טוב שעכשיו שונתה דרך הפעולה ממסיבות לכבוד ההשתתפות במרוץ לאוסקר לעידוד הסרטה בארץ וליבוא סדרות מהארץ. הדבר חשוב לאין ערוך שכן נשיא ארה״ב הקודם הפעיל את כל כוחו ומשקל הנשיאות על הוליווד (שגם כך נהרה אחריו כמו אחרי משיח-בן-ימינו) לשנות את תדמית המוסלמים בתוכניות הטלוויזיה ובסרטים, וכך התהפך לו העולם: היהודים הם הפנטים, הישראלים הם הטרוריסטים, המוסד אשם בכל (לדוגמה בפיגועי הטרור ב-11 בספטמבר, 2001), בעוד המוסלמים הם אנשים חרוצים, חכמים, מלומדים, תורמים לחברה ולאנושות, הנשים מתלבשות בצורה מודרנית ואטרקטיבית, והם עושים רק טוב, נרדפים על לא עוול בכפם, מאמינים אדוקים המנסים להציל את העולם מחשכת ומזימות היהודים.

תעשיית הסרטים, הנשלטת על-ידי ומורכבת רובה ככולה מיהודים, נהרה לציית למוצא פיו של אובמה המשיח והצו הנשיאותי הפך עבורם לתוכנית עבודה שבוצעה מיידית ושאת תוצאותיה מאות מיליונים ברחבי העולם שותים בצמאה, רעל המטפטף ומתווסף לתעשיית השקרים של תנועת החרם. דוקא בשל כך, חיזוק שיתוף הפעולה בין הוליווד לבין ישראל חשוב לעין ערוך בזמן זה ומאמצי הקונסוליה ראויים לשבח.

סביב מגילות ים המלח כל כך הרבה סיפורים, וכך יכולה להרקם לה סדרה בת פרקים רבים, או סרט עם המשכים (כמו סרטי אינדיאנה ג׳ונס ושודדי התיבה האבודה), ואין זמן טוב לכך מההווה, שכן ישראל היא ״סחורה חמה״. הסדרות מהארץ נחטפות כמו לחמניות טריות וכולם רצים להשקיע בשל התמיכה במיליונים על-ידי ממשלת ישראל והיכולת להניב פרות מיידים בסדרי גודל מרשימים ביותר. יש לנו את גל גדות שכל העולם מכיר ורק חסרים, לטעמי, סרטים שאינם פוגעים בישראל. תחום מומחיותו של סגל הוא יותר היסטורי/ארכיאולוגי/דתי, והנה רעיון לכל השוקדים ועמלים על קידום ישראל והקשר עם תעשיית הסרטים והבידור: השקיעו בסרטים על מגילות ים המלח.

גיוס הפילנטרופים

אלי ועידית ברוד, דיאן וגילפורד ז״ל גלייזר, הרטה ופול אמיר, סטנלי וג׳ויס ז״ל בלק, משפחת טייכמן, אירוין פילד, מקס ווב וברי ומיריי וולף הם מהדמויות היותר ידועות ומוכרות בנוף הפילנטרופי-יהודי בלוס אנג׳לס. לפני שלוש שנים, הקונסול הכללי של מדינת ישראל גייס אותם להבאת תצוגת המגילות למרכז המדע של קליפורניה בסמוך לאוניברסיטת דרום קליפורניה באזור דאון טאון של לוס אנג׳לס.

הבאת המגילות ללוס אנג׳לס הייתה פרויקט הדגל של הקונכ״ל דיויד סיגל עת כהונתו כאן. בכל מקום ברחבי לוס אנג׳לס רבתי - במקומות מרכזיים כמו גם במקומות הבלתי צפויים בהחלט - ניתן היה לראות את שלטי החוצות הקוראים לאנשים לבקר את התערוכה בדאון טאון לוס אנג׳לס, והמקום המה מאנשים. לא רק את ״פרורי״ המגילות כי אם גם תצוגה של ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת בר כוכבא והבית השני, וכן אבן-כותל שלידה אנשים יכלו לכתוב פתקים עם משאלות ותפילות עם הבטחה שהפתקים כולם ילקחו ויטמנו בין אבני הכותל המערבי - אותו קיר תומך בהר-הבית, המקום הקדוש ביותר ליהודים, בציון-ירושלים, היא בירת מדינת ישראל.

טרם התערוכה בלוס אנג׳לס התקיימה תערוכה קודמת בסן דייגו. 35 מגילות הובאו לשם, והתערוכה נחלה הצלחה מסחררת (גם מבחינה כלכלית, שכן היא הכניסה 17 מיליון דולר לדברי עופר סגל שהיה מעורב בהבאת המגילות).

לתערוכה בלוס אנג׳לס התגייסו גופים ופילנטרופים מקומיים, בהם מיריי ז״ל וברי וולף. ברי מספר על תגובתו הוא למראה התערוכה: ״אלו היו רגעים נפלאים ויוצאים מהכלל״ ומוסיף: ״איני יודע איך יכול כל מי שראה, נגע, פסע ונטל חלק בתערוכה להתכחש לעצם הקיום של היהודים בארצנו, היא ארץ ישראל, זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת״!

אין ספק שמשך החודשים שהתערוכה שהתה בלוס אנג׳לס (היה צורך להחליף את המגילות כל שלושה חודשים, שכן מגבילים את חשיפתן לפרק זמן קצוב בלבד), היא הייתה הצלחה מסחררת. לראות תורים ארוכים של משפחות סינים או לטינים, שאין ביניהם לבין ישראל, יהודים או יהדות כהוא זה, היה דבר מרשים ביותר. ולהזכירנו - כל הבאים שילמו טבין ותקילין לראות את התערוכה!

ועתה, משך ששת החודשים הבאים, התערוכה נפתחת מחדש בדנוור, קולורדו. 20 מגילות ממדבר יהודה יוצגו, ובהן שתיים שטרם הוצגו (מגילה העוסקת בענייני טומאה וטהרה ומגילת חוכמת רז נהיה ובה מסרים אפוקליפטיים) במסגרת ״תערוכת ענק של רשות העתיקות בה מוצגים יותר מ-600 פריטים עתיקים מישראל, בהם אבן מהכותל המערבי במשקל שלושה טונות״.

ד״ר עוזי דהרי, סגן מנהל רשות העתיקות מספר ״בתערוכה הגדולה ביותר שהקימה רשות העתיקות אי-פעם, בקשנו להראות לציבור האמריקני את החיים בתקופה התנ״ך לא דרך הסיפורים המקראיים, אלא באמצעות ממצאים ארכיאולוגיים ממשיים. אני מאמין שמאות האלפים שנחשפים לתערוכה גם ישאפו לבקר במקום ממנו הגיעה כל המורשת המפוארת הזו״.

כמובן שאלו מאתנו שהיו בתערוכה לפני שלוש שנים מקשיבים, קוראים ונחשפים לאותה תערוכה בדיוק (לפחות לעינים בלתי מזוינות). גם אז גם היום למעלה מ-600 פריטים. גם אז גם עכשיו אבן מהכותל. צורת התצוגה - זהה. למעשה, אין חדש תחת השמש, למעט חשיפה של מגילות אחרות, והחזרתן אחרי שלושה חודשים לחשיכה להמשך שינתן. אך כמו כל הצגה טובה או ספר טוב שלא נס ליחם, ההתרגשות היום היא כפי שהייתה לפני שלוש שנים, ויש כבר מי שמתכנן לקפוץ לדנוור להתרשם מחדש. חבל רק שהקונסוליה הישראלית האחראית על מערב ארה״ב לא מנצלת הזדמנות זאת עד תום ויוצאת בבשורה של 2018: ״אם אינכם יכולים לבוא לחגוג אתנו בארץ ישראל בין הירדן לים את יום ההולדת ה-70 של מדינתנו החדשה-עתיקה, לכל הפחות נשמח עד מאוד לראותכם בתערוכת מגילות ים המלח! אל תשכחו לרשום משאלה-תפילה-דבר אישי מכם שכן אבן מהכותל המערבי נמצאת בתערוכה! מצפים לראותכם בקרוב ממש״!

בעברית מדוברת אומרים ״לעשות צימס״, לנצל את ההזדמנות, לחלוב אותה עד סוף, למצות את הניתן לנו על מגש של כסף, למקסם את ההזדמנות הזו. היכן המודעות, הפרסומות, ה״פוש״? היכן שלהוב ההמונים?

ממשרד רשות העתיקות נמסר ״בשל תנאי השימור והטיפול הקפדניים של המגילות, על-אף שמשך התערוכה נקבע לכחצי שנה, עשר מגילות, הנשמרות בתערוכה בתנאים מיוחדים ותחת בקרת תנאים מחמירה, יחזרו לארץ בתום שלושה חודשים של תצוגה והן יוחלפו בעשר אחרות. המגילות שיחזרו מתצוגה, ינוחו במשך חמש שנים לפחות במחסן המגילות של רשות העתיקות, בתנאי אקלים המדמים את תנאי מערות מדבר יהודה, בהן נמצאו״.

לפי סגל, המגילות מוטסות במטוסים נפרדים, שמא יקרה להן משהו. זהו אוצר לאומי, אך זהו גם אוצר של האנושות כולה, למרות שישנם כה רבים המנסים למחוק כל זכר וכל קשר, בהם דאע״ש, אירן, ה״פלשתינים״ ושאר אויבי ישראל והמערב.

מסכמת דוברת רשות העתיקות: ״מגילות מדבר יהודה נחשבות לתגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר במאה העשרים, והשנה מציינים 70 שנה לגילוין. המגילות מציגות תמונה ייחודית של קשת האמונות הדתיות שרווחו ביהדות בעת העתיקה ושל חיי היומיום בתקופה הסוערת של ימי הבית השני. קטעי קלף ופפירוס עדינים אלו, בהם העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא, השתמרו במשך 2000 שנה הודות לתנאי האקלים והחושך ששררו במערות שבהן הוטמנו, ולכן כיום הן נשמרות בתנאים המדמים את תנאי המערה במחסן המגילות של רשות העתיקות. כיום, ניתן לצפות בהם בספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה ע"ש ליאון לוי, המכילה מידע וצילומים על כאלף כתבי יד עתיקים״.