אומנם זה עדיין אינו אקטואלי, אבל בסופו של דבר יתרחש. כל הסימנים מעידים בעליל שמנהיגו הבא של הימין הישראלי יהיה לא אחר מאשר
נפתלי בנט, בהעדר יורש שכזה לביבי בין שורותיו. וכך, ביום שאחרי עידן נתניהו, ייזקף התואר הזה לזכותו של מי שעומד כיום בראשו של "
הבית היהודי".
בינתיים טווה בנט, בשקט-בשקט, את כל החוטים לצורך היעד. ראש "הבית היהודי" עושה זאת, בסיועה הנדיב של חברת-מפלגתו, שרת המשפטים
איילת שקד, שאינה שוקטת אף היא על שמריה. כך או אחרת ראוי לציין שבנט נהנה כבר כיום מתמיכתם הגורפת של חוגי הימין.
בתוך כך מסתבר בעליל שעם התומכים בהנהגתו של ראש הבית היהודי נמנים לא רק החוגים הדתיים-לאומיים, אלא גם מי שנחשבים לממש חילונים. כך, למשל, שקד בעצמה, שבהשקפת עולמה איננה דתית, מצליחה לסחוף אחריה קהל-תומכים חילוני די ניכר, הרואים בה, בצדק, כמו בנט עצמו, את סוללת הדרך להתחזקות הימין.
התמיכה הגדולה
כך או אחרת. לית מאן דפליג שהבית היהודי מהווה כיום את המפלגה הדומיננטית שיש לימין, כאשר מפלגות אחרות, כמו
ישראל ביתנו, וכולנו כמוה, משתרכות במרחק די גדול אחריה. עם זאת אין לשכוח לרגע שכוחן החזוי הוא דליל למדי.
ובתוך כך, כמובן, אין לשכוח לרגע את החום הלוהט שמפגין היומון
ישראל היום כלפי בנט. אחרי ככלות הכל בנט הוא מעכשיו בן טיפוחיו הברור של המו"ל
שלדון אדלסון, הרואה בו את מנהיג הימין בעתיד.
ובשורה התחתונה ראוי גם לזכור את תמיכתו הגורפת של ציבור המתנחלים הגדול, היושב בשטחים, במפלגת הבית היהודי ובמנהיגה נפתלי בנט. די, מן הסתם, בתמיכה שכזו כדי שבנט יוכתר כמנהיג הבלתי מעורער של הימין.
