|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אלאור אזריה עשוי היה להשתחרר זה מכבר מהכלא הצבאי, בו הוא מרצה שני שלישים מתקופת מאסרו בשל הריגת מחבל מנוטרל, אילו רק לא היה מתעקש להתכחש למה שעולל
|
|
אזריה. פרינציפ [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
"לו הייתי יודע מראש את מה שידעתי רק בדיעבד - הייתי פועל אחרת לגמרי". במלים אלה התוודה בימים אלה, בפני בית הדין הצבאי, החייל אלאור אזריה, שהורשע בהריגת מחבל בחברון, והעומד להשתחרר ב-10 במאי מהכלא, לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת-מאסרו. ואכן, מה שלא עושה השכל, עושה, לא אחת, במקומו, הזמן. האמת חייבת להיאמר שאזריה עשוי היה, זה מכבר, למצוא את עצמו מחוץ לסורגים, אילו רק לא היה מתעקש, בפרינציפ, להתכחש לאמת הצבאית ולהודות בפני חבר-שופטיו כי בעצם שם קץ לחייו של מחבל מנוטרל, בלא שהלה איים עליו כלל.
יד מושטת
זה בדיוק המקום והזמן להזכיר שצה"ל, הרמטכ"ל ובית הדין הצבאי עשו את כל שלאל-ידם כדי לבוא לקראתו של אזריה, אילו רק היה מודה באשמה. אחרי ככלות הכל רמזו לו על כך הרשויות הצבאיות בבירור. בד-בבד, גם הושטה לו יד תומכת, שעל-פיה הוא הורשע בהריגה בלבד, ולא ברצח, מה שהקל כשלעצמו, על העונש. בחריצת דינו של אלאור אזריה הוכיח צה"ל שהוא, אכן, נאמן לעקרונותיו כצבא מוסרי ושאין הוא מוכן לסטות מהם כהוא זה. עם זאת התחשבות הרשויות הצבאיות בשירותו הצבאי של אזריה, שהיה ללא דופי, עד לאותו רגע אומלל שבו, משום מה, גבר עליו יצרו, כשהוא גומר אומר להתנקש במחבל המנוטרל ששוכב לצידו. כך או אחרת, זהו גם המקום והזמן להסתייג מאווירת ה"עליהום" ומהלינץ' הציבורי הגורף שפשו בקרב חלקים נכבדים בציבור הישראלי כלפי הרמטכ"ל וכלפי רשויות החוק הצבאי. בסך-הכל היה זה שרות דב מצידם לא רק כלפיו של אלאור אזריה, אלא גם, ובעיקר, כלפי עקרונות המוסר והצדק. |
| תאריך:
|
20/03/2018
|
|
|
עודכן:
|
20/03/2018
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הועד נ' צבועים
|
20/03/18 18:57
|
|
סיפור הבדים המתמשך של הפליטים הפלשתינים צריך להיות נושא המאבק הבא שלנו מולם אחרי ירושלים. אם "ננוון" מנטרה זו, נעשה קפיצת מדרגה גדולה לעבר גימוד האגדה הפלשתינית כולה. הבסיס לחלופה קיים - מבנה, מדיניות וצורת הפעולה של סוכנות הסעד הכללית של האו"ם לפליטים והטיפול בפליטים בעולם בכל התקופה שאחרי מלחמת העולם ה-2. מקרה הפליטים הפלשתינים הוא חריג עולמי שאין לו סיבה ואין בו צורך.
|
|
|
|
|
הרוסים באים! במסלול הגאוגרפי - מסוריה, במסלול הדיפלומטי - במלחמה הקרה שמאיימת על העולם. ישראל מוצאת את עצמה במצב שטרם ידעה כמותו: בשותפות שלא הייתה הדוקה ממנה עם אמריקה של טראמפ ובידידות עם רוסיה של פוטין, שהכל משבחים את יחסו החם ליהודים.
|
|
|
|
|
קימרלינג זיהה שבע קבוצות אוכלוסייה "המייצרות" את המציאות הישראלית המיוחדת במינה, אותן מנה: המעמד הבינוני-חילוני, הציונות הדתית, החרדים, המזרחיים המסורתיים (מעט), ערביי ישראל, העולים מרוסיה, והעולים מאתיופיה. ובמה נבדלות הקבוצות הללו זו מזו? וקימרלינג משיב: בנישואין, במקום המגורים, בדפוסי צריכה, באופני דיבור, במערכות חינוך, באמצעי התקשורת ועוד". הקבוצה הראשונה, המורכבת כיום מקבוצת הוותיקים, כולל מזרחים (קומץ) ואף ערבים, מייצגת בעיני עצמה את ה"ישראליות" הצרופה. אומנם היא איבדה את הכוח ההגמוני שלה עם השנים, אך עדיין יש לה השפעה במוקדי הכוח השונים, למשל בבית המשפט העליון וב"איים" שונים של תקשורת ההמונים. שם, לדוגמה היא, עדיין, מספקת את רוב רובו של התוכן במדיה האלקטרונית ובפרינט (לגבי הפרינט, לפחות עד עלייתו על במת התקשורת של 'ישראל היום')...
|
|
|
|
|
בבית החולים "רמב"ם" בחיפה, בבית החולים "העמק" בעפולה ובבית החולים בנהריה כ-50% מצוות הרופאים הם ערבים, המגישים סעד רפואי לכל מי שבא בשערי בתי החולים. אותו צוות רפואי צריך לקרוא באותיות עבריות וגם לשמוע קול מצמרר מ"ערוץ 7", ההופך את השפה העברית לשפה עברית מובסת בקביעה - "אין למדינת ישראל או לאו"ם יכולת לחנך את הערבים להיות יצרנים, מוכשרים ובעלי יוזמה". ועל קביעה זו חותם יהודי העונה לשם מנחם גורמן, הנגרר לקביעה כוללנית, לפיה בצידה השני של המשוואה למילה ערבי ניצבת הנוסחה - הוא אינו מוכשר, אינו בעל יוזמה ולא ניתן לחינוך.
|
|
|
|
|
דבריו של אלי מויאל, ראש עיריית שדרות לשעבר, על כך שאילו המזרחיים היו מקימים את מדינת ישראל, אזי, הייתה קמה מונרכיה ערבית נוספת, מוכיחים עד כמה נבחרי הציבור הישראלים, ובמיוחד המוניציפליים, הם פרי בורות אינטלקטואלית וחיים בהשפעת שטיפת המוח הירודה ביותר. מויאל איננו המזרחי הראשון והיחיד החושב עקום ואשר מביע תודה למערכת שלעגה ודיכאה את הוריו ואת בני שיבטו. שמעתי בחיי עוד רבים כאלה, שלא פעם ציטטו את אדריכלי האפליה הישראלים מתוך בורות ובלבול מושגים. אבל אלי מויאל הוא הנבער ביותר מבין כל אלה, בכל הנוגע לטיעוניו הרדודים ולציטוטיו הדלים. אבל אם נרצה להתייחס אל מויאל כתופעה ציבורית ולא כמקרה פרטי הרי שיש להבין כי אחת הסיבות לבורות האומללה הזו נעוצה בשיבוב וערבוב מושגים יסודיים באופן מוטעה גם על-ידי אנשי אקדמיה, רבנים חשובים והיסטוריונים לא מעטים. הבעיה של מויאל היא שהוא עצמו לא רק שטעה בהבחנה ובהבנה אלא שהוא הצדיק את האפליה והשעבוד של המזרחיים בישראל משום שהוא עצמו מאמין בטעות כי השעבוד הזה הביא למוצר ראוי ששמו מדינת ישראל.
|
|
|
|
|
