שלמה ברטונוב היה, מחלוצי קרייני התנ"ך בארץ וקרא בקולו המרשים והמיוחד לאורך שנים פרקי תנ"ך בתוכנית הרדיו המיתולוגית "פרקי היום בתנך" עוד כשזו שודרה ב"קול ירושלים", כמו-כן היה שחקן, חוקר תיאטרון, מרצה באוניברסיטת תל אביב וממייסדי המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה.
שלמה ברטונוב הוא בן למשפחת אצולת תרבות. אביו יהושע ברטונוב היה שחקן תיאטרון מיתולוגי מוותיקי תיאטרון "
הבימה", חתן פרס ישראל לתיאטרון (1959). אחותו דבורה ברטונוב הייתה רקדנית וכוראוגרפית ידועה, כלת פרס ישראל למחול (1991).
שלמה ברטונוב נולד במוסקבה בשנת 1925. אביו יהושע ברטונוב היה שחקן תיאטרון ידוע וממייסדי "הבימה". אמו מרים ברטונוב הייתה אף היא שחקנית תיאטרון, תלמידתו של יהושע ברטונוב. בשנת 1928 בהיותו בן 3 עלה שלמה לארץ עם הוריו ואחותו דבורה ברטונוב. המשפחה התגוררה בתל אביב ברחוב דב הוז 30. שלמה למד ב"גימנסיה העברית הרצליה" בתל אביב ובהמשך למד באוניברסיטה העברית בירושלים.
בעת לימודיו בירושלים הוצע לשלמה ברטונוב לשמש קריין תנ"ך ומקרא בתוכנית "פרקי היום בתנ"ך" ששודרה מידי ערב ב"קול ירושלים". היה זה בשנות ה-40. מאז, ובמשך שנים רבות גם לאחר קום המדינה ליווה קולו המיוחד והמרשים של ברטונוב תוכנית זו. על תחילת דרכו הרדיופונית סיפר לימים שלמה ברטונוב: "הוזמנתי אל חנוך גבתון סגן מנהל "השעה העברית" והוא הודיע לי כי צפויה לי משימה כבדה ונכבדה - קריאה של פרקי התנ"ך. נגשתי לתפקיד בדחילו וריחמו. הייתי מבלה יום יום שעות מרובות בספריה הלאומית בעיון בפירושים השונים של התנ"ך כדי להתכונן לקריאת הפרקים ברדיו".
שלמה ברטונוב סיפר לימים על "חוויות מיוחדות" אותן חווה במהלך עיסוקו כקריין פרקי תנ"ך בתחנת הרדיו המנדטורית: "לא פעם היה עוצר אותי חייל בריטי בלילות העוצר בלכתי לבית השידור ואף כי היה לי רישיון מהרדיו להליכה בעוצר, היה בכל זאת החייל עורך חיפוש בכליי והיה מגלה אצלי את ספר התנ"ך"... הייתי מסביר לחייל, כי הספר הוא "בייבל' וכי אני ה'בייבל-ריד"ר (קורא בתנ"ך) ברדיו. הוא היה משחרר אותי ביראת כבוד ומרשה לי להמשיך בדרכי אל האולפן".
הכיר רעייתו בזכות "פרקי היום בתנך"
את רעייתו אילנה הררית לבית משפחת זילברברג, אחות במקצועה, הכיר בזכות התוכנית "פרקי היום בתנך". מספרת על כך, בתם של שלמה ואילנה ברטונוב, עמרה ליבנה-ברטונוב: "אימא שלי שהייתה באותה תקופה בבית ספר לאחיות בלינסון שמעה מפיו יום אחד את קריאתו הודיעה לחברותיה שהאיש עם הקול הזה, איתו היא מתחתנת. כשאמרו לה שאין סיכוי כי הוא בן למשפחת ברטונוב שנחשבה "משפחת אצולה" התעקשה עוד יותר. היא כתבה לו מכתב, שריגש אותו מאד, אחרי כמה מכתבים החליטה לעשות מעשה ונסעה לתל אביב בלי להודיע התייצבה בביתו. על המפגש הראשון שהתמשך אהבו לספר שהיה ביניהם ויכוח עז סביב איכות שירתם של אלתרמן אותו אהבה לבין
דוד שמעוני אותו הוא אהב. המסקנה הייתה שאין עתיד ליחסיהם. השאר היסטוריה הביאו לעולם שלושה ילדים, הותירו אחריהם שישה נכדים ארבעה נינים הכל בזכות "פרקי היום בתנ"ך".
בתחילת שנות ה-50 הגיש בגלי צה"ל מדי יום שישי בערב פינה בת 5 דקות בשם "קריאות בתנ"ך מפי שלמה ברטונוב", בה קרא פרקי תנ"ך.
"קיבוצניק" בגבעת ברנר
בין השנים 1950 עד 1954 התגוררו שלמה ואילנה ברטונוב ובתם הבכורה עומרה, בקיבוץ גבעת ברנר. שלמה היה באותן שנים דמות בולטת בחיי התרבות בקיבוץ זה, הוא אירגן בקיבוץ אירועי תרבות ואף נטל בהם חלק פעיל בקריאה ובמשחק . באותן שנים שלמה לימד והדריך כיתת תלמידים בבית הספר בקיבוץ. בקיבוץ נולד (1951) בנם אייל ברטונוב לימים שחקן, זמר, חבר להקת פיקוד צפון ומדבב תוכניות וסרטים. בהמשך עברו שלמה ואילנה ברטונוב וילדיהם להתגורר בשכונת קריית שלום בדרום תל אביב. ב-1959 נולדה בת הזקונים ניבי, לימים ד"ר ניבי גל -אריאלי, באקדמיה בנושאי חינוך ומשפט.
בתחילת שנות השישים ריכז וניהל את "חוג הבימה לנוער" במסגרתו בני נוער פגשו שחקנים, דנו בענייני תיאטרון, תיאוריה ועבודה מעשית. שלמה הדריך והרצה בחוג זה על התאטרון האנגלי בימי שקספיר, על התיאטרון האנגלי במאה ה-18 ועוד. בין המשתתפים בחוג זה, בני נוער וצעירים שלימים יהפכו לדמויות מובילות בעולם התיאטרון הישראלי. בשנות ה-60 היה מורה לתיאטרון בבית הספר התיכון לאמנות "רננים", כשזה נסגר ואוחד עם תלמה ילין, לימד שם. ברטונוב היה ראשון המקליטים פרקי ספר התנ"ך לספרייה המרכזית לעיוורים וזו העלתה הקלטות אלה על גבי תקליטורים.
שלמה ברטונוב היה בוגר בית הספר הדרמטי שליד תיאטרון "הבימה" ושיחק בשורה של הצגות בתיאטרון זה ובניהן: אווז הפרא, אי-לייק מייק, אכזר מכל המלך, התה של ירח אוגוסט, האחים קרמזוב, הדבוק, המלך ליר, הנרי הרביעי, זרוק אותו לכלבים, חדוה ואני, מקבת, פנדרי הגיבור, רצח החפים מפשע, ועוד.
מנחה וקורא קטעי קריאה באירועים שונים
לאורך השנים עסק שלמה ברטונוב בנוסף לקריאת פרקי תנ"ך ברדיו, בהנחיית וקריאת "קטעי קריאה" באירועים, כינוסים, אזכרות עצרות-עם, וכיוצא באלה. בשנות ה-50 ו-ה60 ערך תוכניות ב"
קול ישראל" בנושאי ספרות ותרבות וביניהן "נאומים גדולים" "סופרים ומבקריהם" ועוד. ב-1965 יצא לאור ספר-אלבום "אמנות הבמה בישראל" אותו ערך שלמה ברטונוב בשיתוף א.ב יפה ויונה כץ. מאמרים, כתבות וצילומים על מוסדות אמנות הבמה בארץ על שחקנים ואנשי במה אחרים. בשנים האחרונות לחיו היה מרצה לתאטרון באוניברסיטת תל אביב ולימד את נושא תולדות התיאטרון הרוסי. שלמה ברטונוב היה בין מייסדי המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה בראשו עמד השחקן שמעון לב ארי ובו מצוי חומר תיעודי רב ומגוון בתולדות התיאטרון הישראלי ובתולדות התיאטרון היהודי בתפוצות.
שלמה ברטונוב נפטר ב-25 באפריל 1977 בבית חולים שיבא בתל השומר לאחר מחלה קשה והוא בן 52 במותו. הובא לקבורה בבית העלמין בחולון. הותיר אחריו רעיה, אילנה, בן השחקן אייל ברטונוב ושתי בנות עמרה ליבנה-ברטונוב וד"ר ניבי גל-אריאלי. נכדו שלומי ברטונוב הנקרא על שמו הוא שחקן ומוזיקאי.
במסגרת פרויקט "הנצחת אמנים", של עיריית תל אביב-יפו הקובעת שלטי הנצחה בחזיתות בתיהם של אמנים ואנשי רוח, שגרו, יצרו ופעלו בעיר. הוצב בחזית הבית, ברחוב דב הוז 30 בתל אביב, בו התגורר שלמה ברטונוב בצעירותו, עם הוריו ואחותו דבורה, שלט הנצחה משותף ליהושע ברטונוב, שלמה ברטונוב ודבורה ברטונוב.
