דילן תומאס הוולשי (1953-1914) שגדל בילדותו על הקראות שייקספיר לפני השינה מפי הוריו, כתב באנגלית ואהב אותה, ונחשב לגדול משוררי וולס ואחד מגדולי המשוררים במאה העשרים. מיכלול כתיבתו כלל שירה ותסכיתי רדיו, כמו זה, שהוזמן על-ידי הבי.בי.סי., שבתרגומו החדש בידי ערן צלגוב והודות לבימויה רב הפנים של נועה לב, עשה מעשה שנדיר לראות כמותו: להעביר יצירה שירית, פואמה, אל הבמה. ידוע עד כמה קשה להצליח להפוך ספר למחזה. נסיונות רבים כאלה כשלו. אך להעביר פואמה לתיאטרון, זה כבר נראה כמשהו דמיוני ובלתי אפשרי.
והנה, סמינר הקיבוצים צלח ועוד איך. הצגה מלאה תנופה, דמיון וסוריאליסטית, החודרת לעומק התת מודע של כל הדמויות הכלולות במחזה, ושהמילים בשפה הנפלאה אותה צלח ערן צלגוב לתרגם, נשמעות כדינדון, כמוזיקה שמיימית. כמי שתרגמה בעבר פואמות של פייר פאולו פאזוליני, מוכר לי הנושא עמו מתמודד המתרגם. במלאכת התרגום, פשוט אין לתרגם מילה במילה. למעשה, כדי להעביר את רוח הדברים, יוצר המתרגם שירה בעצמו, ובכך שומר על הקשר למקור עם היופי האציל שבפואמה. וכך אכן עשה ערן צלגוב.
סיפור המחזה מתרחש בעיירה דמיונית שתומאס מכנה לארגאב. על גבעה שבעיר ניצב המחבר, או הדמויות המדברות בשמו, שבמבט ריאליסטי וסוריאליסטי הם מספרים את סיפור העיירה בכך שהם סוקרים את שפע הדמויות בעיירה, חיים או מתים. ומבט זה העשוי קטעים-קטעים, כשעשרת השחקנים המוכשרים ממלאים כל אחד כמה דמויות, בתפאורה סופר יצירתית שיצרה נעה נשיא, ובתלבושות מאוד מגוונות בעיצוב תום ליטמן, בהנחיית אורנה סמורגונסקי הנודעת, הצופים מתהפנטים למראה שפע ההתרחשויות, עושר ההבעות ויכולת התנועה יחד עם היכולת הקולית המצוינת של השחקנים. את המוזיקה כתבה שוש רייזמן, מלבד השיר שכתב עידו קולטון הרבגוני, ואת התאורה עיצבה חני ורדי.
לא ניתן לתאר את כל שפע הדמויות. אך כמה מתוכן הן דוגמאות מדויקות: הקפטן העיוור שמשחק אותו נפלא עידו קולטון, שחקן עם קול ויכולת דרמטית נוקבת וחודרת ללב; אדווה רפאל בקולה הנפלא ויופיה המרשים ממלאה 4 תפקידים, בינהם גב' ביינון, פולי ביריות ועוד. כולם משאירים את רושמם על הצופים. כך מרשים אופק אהרוני בחמישה תפקידים כמו הכומר, מר ביינון ועוד. כך גם רון מרחבי שהצד המשחקי שלו חזק יותר מהקולי, בחמישה תפקידים מגוונים ביותר, ביניהם ג'וני כריסטו.עומר בולנז'ר כהן מנעים בנגינתו על הפסנתר את מהלך ההצגה, דנה פריד, נגה כץ, רימון כרמי, דניאל נחום, אמיר פתר ושירן אסף ממלאים כל אחד כמה תפקידים שונים ותורמים לעושר הצבעים והקולות בהצגה.
כל אלה מגשימים את תשוקתו של דילן תומאס לשמוע ולהשמיע את המילים שעבורו הן מוזיקה יותר מאשר המשמעות הישירה שלהן. יכולתו לשלוט במילים ולייצר מהן חוויה - בזאת גדולתו. ובזה ייחודו של המחזה שמעלה סמינר הקיבוצים, עם מחזור תלמידים מסיימים משובח ביותר.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
