במהלך הקמפיין של הילרי קלינטון, חזר ביל קלינטון וטען שאנשיה של אשתו אינם מבינים את הלקח העיקרי של הברקזיט: מעמד העובדים מרגיש מנותק ויש באוויר תחושה אנטי-ממסדית. אנשי הקמפיין האזינו בנימוס לנשיא לשעבר והשיבו: המספרים שלנו מלמדים אחרת. היום ברור שלקמפיין של דונלד טראמפ היה מידע טוב יותר – בין השאר בזכות הקשר עם חברת קיימברידג' אנליטיקה, שהשתמשה בצורה אסורה בפרטיהם של 50 מיליון משתמשי פייסבוק.

מנהל המידע של החברה, אלכסנדר טיילור, טען למעשה בשיחה שנחשפה בערוץ 4 הבריטי, כי טראמפ חייב את נצחונו לקיימברידג' אנליטיקה. "כאשר אתה זוכר שהוא הפסיד בהפרש של 3 מיליון במניין הקולות אבל ניצח באלקטורים, זה נובע מהמידע והמחקר".

הסיפור הזה – כותב גארי יאנג, עורך בכיר בעיתון גארדיאן שהיה שותף לתחקיר – מצביע על פגיעותה של הדמוקרטיה לטכנולוגיה החדשה. המצב היה מספיק גרוע עוד קודם, כאשר ניתן להפיץ שקרים במהירות מסחררת ברשתות החברתיות. זו אחת הסיבות לכך שמחצית מן הרפובליקנים עדיין מאמינים שלעירק היה נשק להשמדה המונית ושלפני שנתיים עדיין האמינו 59% מתומכיו של טראמפ שברק אובמה לא נולד בארה"ב.

כעת זה עוד יותר מטריד. ניתן "לקצור" מידע אישי ולהשתמש בו כדי להשפיע על מי שנחשבים לנתונים ביותר להשפעה, והכל לצורך רווחים פוליטיים וכספיים. מפייסבוק צריך לדרוש הסברים, את קיימברידג' אנליטיקה צריך לחקור – טוען יאנג. עם זאת הוא אומר, כי אומנם השאלות שעלו בשבוע האחרון הן רציניות, אבל מוגזם לטעון שפעילות זו היא שהיטתה את הכף לטובתם של חסידי הברקזיט בבריטניה ותומכי טראמפ בארה"ב.

ליברלים רבים רוצים לפטור את אירועי השנתיים האחרונות בצורה שונה ממה שהיו באמת: תבוסה פוליטית מוחצת שלהם. חלק מהטענות הללו באות ממקום שאיננו ליברלי: מחשבה כאילו אנשים טיפשים מכדי להבין מה הם רוצים או מה טוב להם. יש גם רצון להתחמק מאחריות לכישלון להתחבר למסר שעלה מן המשבר הפיננסי של 2008, ובמקום זאת לחפש מפלט בכל מיני תירוצים משפטיים וטכניים.

יש גם סתירה בין התפקיד של הרוסים, פייסבוק, קיימברידג' אנליטיקה, בורות וטיפשות לבין ההבנה שמדובר בדרמה הרבה יותר גדולה שהתפתחה לאורך תקופה ארוכה בהרבה. נניח שטראמפ יודח; זה לא ישנה את המציאות שאפשרה את עלייתו, מדגיש יאנג. קיימברידג' אנליטיקה לא המציאה את הגזענות, שנאת הנשים ושנאת הזרים עליהם צמח טראמפ. המחלות החברתיות הללו החלו לכרסם בדמוקרטיה הרבה לפני שהומצאה המדיה החברתית. שורשיהן עמוקים, התפשטותן רחבה והשפעתן גדולה הרבה יותר מכל דבר שיכול להשיג אלגוריתם כלשהו.

הרוסים לא אמרו להילרי קלינטון לשלוח את אנשיה לאריזונה במקום לוויסקונסין או מישיגן. הם לא אמרו לה לשאת נאום בגולדמן-זאקס תמורת 225,000 דולר. הם לא אמרו לה לקרוא לתומכי טראמפ "חבורה של עלובי נפש". פייסבוק לא המציאה את הזיגזג שלה בנוגע למלחמה בעירק ולנישואים חד-מיניים. הרשתות החברתיות וחברות ניתוח מידע יכולות לנצל מגמות ודעות שכבר קיימות, לא להמציא אותן; הן יכולות לענות על הביקוש, לא ליצור אותו.

הברקזיט ונצחונו של טראמפ באו בעידן של חוסר שוויון כלכלי גובר, פערי שכר מתרחבים, הגירה המונית ומתחים גזעיים. ביל קלינטון צדק: האווירה השתנתה. היא נוצרה על בסיס מעשיהן ודבריהן של מפלגות הזרם המרכזי: מלחמות בלתי חוקיות, דה-רגולציה, סחר חופשי, רטוריקה נתעבת בנוגע להגירה. ושני צידי האוקיינוס האטלנטי, הליברלים לא נטלו אחריות על מעשים אלו ועל תוצאותיהם. כעת הם משלמים את המחיר, טוען יאנג.

כל אלו אינם משחררים מאחריות את מי שהטעה במזיד את הציבור. עם קצת "עזרה", מה שמתחיל בגיל צעיר כשכל ישר, יכול להתפתח לדעה מקובלת ולהגיע לאמונה עיוורת. אלכסנדר ניקס, המנכ"ל המושעה של קיימברידג' אנליטיקה, הסביר בזמנו: "אנחנו פשוט הכנסנו את המידע לזרם הדם של האינטרנט וראינו אותו גדל. תנו לזה דחיפה קטנה מדי פעם, ולאורך הזמן זה יקבל צורה. החומר הזה נכנס לקהילת האון-ליין ללא סימנים מזהים".
אנחנו יודעים שהדברים הללו היו בעלי משמעות רבה, לנוכח הפערים הזעומים בהם הוכרעו הבקרזיט והבחירות לנשיאות. אבל השאלה החשובה שנותרה ללא מענה היא, מה אנחנו עושים כדי למנוע את הישנותה של התופעה. ברור שהתשובה איננה מצויה באלגוריתם.