יש לתקן את פקודת הראיות באופן שאחרי סעיף 54 א (א) לפקודה יבוא סעיף (א1) שיקבע כי: "ואולם, בחשד לעבירות שחיתות במגזר הציבורי של עובדי ציבור ו/או נבחרי ציבור לא ייחתמו "הסכמי עד מדינה" המעניקים ו/או המבטיחים להעניק חסינות ו/או טובות הנאה מאת רשויות החוק לעבריינים שהודו בביצוען, וכן לא יוגשו כתבי אישום נגד אדם אשר מתבססים על הסכמי "עד מדינה" שנחתמו ו/או יחתמו ועל עדותם של עדי מדינה ו/או ראיות הושגו באמצעותם".
מטרת התיקון המוצע הינה כאמור להתמודד עם תופעת השחיתות במגזר הציבורי, תוך מתן משקל רב לאינטרס הציבורי בהרתעה ומניעה מבעוד מועד של ביצוע עבירות שחיתות במגזר הציבורי ובכלל זה להביא להענשה כדין וכצדק את כל המעורבים בעבירות האלה וזאת ללא מתן טובות הנאה וחסינות מאת המדינה לעבריינים.
בעניין זה יש לתת משקל רב למשפט העברי על פיו עדותו של עד מדינה הינה פסולה מעיקרה ואין בכוחה של תוספת ראייתית איכותית ככל שתהיה כדי לרפא את פגמיה של עדות זו, זאת הן משום היותו נוגע בדבר והן משום נטילת שכר/טובות הנאה בגין עדותו (ראה לעניין זה:
שוחטמן אליאב, עדותו של "עד מדינה" לאור המשפט העברי, משפטים יא, תשמ"א עמ' 139 (1981) וכן נ'
רקובר "עד מדינה" סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי חוברת ס בהוצאת משרד המשפטים ירושלים תשמ"ח 1988, וכן
הרב יוסי שרעבי וד"ר יובל סיני "תוספת ראייתית לעדות עד מדינה במשפט העברי"). הפגמים בעדותם של עדי מדינה על-פי דיני הראיות במשפט הפלילי לפי דין תורה הינם כאמור פגמים יסודיים (ראה רמב"ם, הלכות סנהדרין פרק כ, הלכה א). עם זאת מן הראוי להדגיש כי התורה מעניקה לבית הדין יכולת לסטות באופן חריג מדיני ראיות אלה לעניין "עד מדינה" וזאת כהוראת שעה כאשר מדובר בדיני נפשות.
הסכמי עד מדינה בהן רשויות החוק מעניקות ו/או מבטיחות להעניק לעבריינים טובות הנאה ובכללן חסינות מפני הפללה עצמית והעמדה לדין בתמורה להפללת אחר בו חפצות, מהווים הלכה למעשה תעודת ביטוח לעבריינים ורק מעודדים את השחיתות הציבורית, שכן אותו עבריין מבצע ו/או שותף ו/או משדל ו/או מסייע לעבירות שחיתות במגזר הציבורי שלרוב גם נהנה ומתעשר מהן, רק צריך לארגן לעצמו ראיות נגד אחרים וזאת לשעת כושר בו ייחקר וייתפס ואז יוכל להימלט מאימת הדין באמצעות חתימת הסכם עד מדינה בו עליו יהיה רק לספק את אותה "הסחורה" שמבקשות רשויות החוק להפללת אדם אחר.
טובות הנאה
האינטרס הציבורי צריך להיות כאמור הפוך לחלוטין, והוא למנוע ולהרתיע מראש קיומו של מצב שכזה ושחיתות ציבורית, זאת בבחינת יידע כל מי שמעורב כבר היום ו/או מתכנן להיות מעורב בעתיד בשחיתות ציבורית כי ביום מן הימים ייתן את הדין על מעשיו ולא יוכל להימלט מאימת הדין על-ידי הפללת אחרים, האינטרס הציבורי הוא לעשות צדק גם עם עבריינים כאלה ולא לתת להם כל פרס על מעשיהם שפגעו ו/או הפוגעים בציבור ובקופה הציבורית ככל שיוכחו.
זאת ועוד, קיימות גם עדויות לכך שעדי מדינה לא יהססו לשקר על-מנת לספק את אותה "הסחורה" שרשויות החוק חפצות בה בתמורה למתן טובות ההנאה וחסינות שנועדה להציל את עורם ולהימלט מאימת הדין בגין העבירות שבצעו.
זאת ועוד, הסכמי "עד מדינה" לא רק שמעודדים את השחיתות הציבורית כפי שהוסבר לעיל אלא אף מעודדים גם את תופעת ועבירת הסחטנות מצד אותם עבריינים "עדי מדינה" שיכולים לאיים בכל רגע נתון על שותפיהם לאותה עבירה לכאורה (ויודגש כי ייתכן שמבחינה משפטית כלל לא קיימת עבירה על כל יסודותיה הנדרשים לאור הדין והפסיקה).
זאת ועוד, השימוש בעדי מדינה נמצא כידוע ומזה כבר שנים רבות במחלוקת עזה בין משפטנים ועורכי דין רבים, כאשר לעניין זה יפים דבריו של המשנה לפרקליט המדינה לשעבר עו"ד יהושע רזניק שהביעה גם הוא את אי-שביעות רצונו משיטה זו של שימוש בעדי מדינה: "הדרך הזו הופכת את המשטרה לעצלה, המשטרה צריכה לנסות ולפתור ולהגיע לחקר האמת בלי עדי מדינה" (כתבה על עדי מדינה שהתפרסמה בתאריך 10.3.18 בערוץ 2 הכתב ירון אברהם).
מכל הטעמים האלה ואחרים ובפרט לאור השיח הציבורי והמשפטי שהתעצם מאוד לאחרונה וזאת לנוכח גיוסם של מספר עדי מדינה לצורך הפללתו של ראש ממשלת ישראל הנבחר מר
בנימין נתניהו, מה שעלול להביא להדחתו שלא באמצעות בחירות דמוקרטיות כנגד רצון הבוחר, הרי שמן הראוי והצודק שהצעת חוק זו תהפוך לחוק ותסמן את השינוי המהותי הנדרש בחשיבה ובמלחמה בשחיתות ולעשיית דין צדק ותהווה את "
פרשת קו המים" בעניין.
