א. צבאנו כהרגלו

שריפת הכלי ההנדסי ליד קיבוץ מפלסים אינה מפתיעה. ארבעה מחבלים חדרו את הגדר, והגיעו לחניון בלתי-מאובטח של הציוד ההנדסי, ושבו לרצועה. הדברים לכאורה בלתי-מוסברים, כיוון שהמתיחות בעוטף עזה הגיעה לשיא. כחייל ותיק מאוד, ארשה לעצמי להגיד, שזה צבאנו כהרגלו, ואני מקווה, שמפקדיו יתעשתו בטרם יהיה מאוחר מדי.

ועוד לא יבשה הדיו על הידיעה, וכבר התבשרנו, שלמרות הכוננות הגבוהה, הייתה עוד חדירה: מחבלים מרפיח חדרו את הגדר, והתגלו רק בשער קיבוץ צאלים, כעשרים ק"מ מהגדר, לאחר שהסתובבו שעות בשטח ישראל עם סכינים ועם רימונים. "זה אירוע, שלא היה צריך לקרות, עם פוטנציאל חמור", אמר תא"ל רונן מנליס, דובר צה"ל, שהבטיח להפיק לקחים. האירוע הוגדר כ"חמור" וכ"אור אדום", ובתחילה האשימו את הערפל במה שקרה. כנראה, לא היה ש"ג בסביבה.

ב. כמה?

האומנם אנחנו צועדים לקראת שוויון דמוגרפי בין יהודים לבין ערבים בארץ-ישראל המערבית? לפי דברי אל"ם אורי מנדס, סגן-ראש המינהל האזרחי, בוועדת הכנסת לחוץ ולביטחון, "במרשם האוכלוסין הפלשתיני רשומים כיום כשלושה מיליון פלשתינים כתושבי יהודה ושומרון. אנו מעריכים, שבפועל שוהה בשטח אוכלוסייה של 2.7-2.5 מיליוני פלשתינים, גם בשל רישום נפטרים וגם בשל הגירה שמתקיימת לארצות העולם. כך למשל, פלשתיני אשר נולד בברזיל וחי שם כל חייו, עדיין רשאי להירשם במרשם האוכלוסין, והפלשתינים מנפיקים לו דרכון".

ח"כ אבי דיכטר, יו"ר הוועדה: "אם מחברים את זה לנתון של יותר משני מיליוני פלשתינים בעזה, הרי שאנו מדברים על כחמישה מיליוני פלשתינים בין הירדן לים, וזה לא כולל הערבים בירושלים".

ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי): "ועדת-המשנה בראשותי דנה בנושא לעומק. כבר כ-15 שנים שהמינהל האזרחי אינו ממלא את אחריותו ו[אינו] עורך מרשם אוכלוסין, אפילו לא בשטח C, אלא נשען רק על הנתונים הפלשתינים; וזו התוצאה. יש מחלוקת גדולה על המספרים בין המומחים, ופרופ' דלה-פרגולה, למשל, מעריך שמספרם רק 2.5-2.4 מיליון [פלשתינים]".

ברור, שהנתונים הפלשתינים מוטים, אם לא שקריים. מזעזע, שרשות ממשלתית ישראלית מסתמכת עליהם. האם זה נובע מהטיה פוליטית של המינהל האזרחי (כפי שרומז יעקב סבג בספרו, "זיכרונות אבו-יוסוף", שאך זה יצא לאור בהוצאת סלע מאיר), או שמדובר בנטייה ותיקה של "מומחים"? בימים שלפני הקמת המדינה, התריעו דמוגרפים ידועים (רובם מהאוניברסיטה העברית, שהייתה מעוז של "ברית שלום"), כי הרוב הערבי יכריע את המדינה היהודית. וזה כמובן לא התממש, כיוון שלא היה בסיס לתחזיתם, אלא שאיפתם, שלא תוקם מדינה יהודית בארץ-ישראל.

לא אצטט כאן את יורם אטינגר, ידידי, שכבר כעשור שנים מפריך את תחזיות ה"מומחים", אלא אתייחס לעובדה, שהילודה בקרב יהודים במדינת ישראל (ולא רק בקרב דתיים וחרדים) גדלה, והיא מהגבוהות בעולם המערבי המפותח. בה-בשעה מקטין העיור את הילודה בקרב ערבים. בנוסף, מתעלמות התחזיות ה"שחורות" מהגירת ערבים מארץ-ישראל כן ירבו ומגלי עלייה של יהודים אליה.

ג. כרטיס צהוב

הסכסוך בין היהדות הדתית לבין צבאנו מחריף. ערב החג פרסמו כמאתיים רבנים מחאה נגד התנהלות הצבא. בין הרבנים החתומים על האיגרת ראשי מכינות קדם-צבאיות ומי שנחשבו כמקורבים לעמדות הצבא.

במונחי ספורט, רא"ל גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, קיבל כרטיס צהוב. זה מחייבו לשקול מחדש את דרכו - בעיקר, עקב חשיבותו של הציבור הדתי, שבניו מרכיבים חלק ניכר מחוד החנית של צבאנו.

ד. אפודים לנשים

מה תעשה חיילת עם זנב-הסוס שלה, ואיפה בקסדה תניחו? זו אחת השאלות, שצצה עם הכנסת חיילות לתפקידי לחימה. הצבא והנחתים האמריקניים משקיעים הרבה מחשבה ותקציבים בהתאמת הציוד האישי, ובעיקר ציוד המגן - לנשים. מלכתחילה תוכנן הציוד הצבאי לגברים, שמבנה גופם ומידותיהם שונים לחלוטין ממבנה הגוף הנשי, ולחיילות יש בעיה בהתאמת הציוד - קסדה, אפוד-מגן ועוד - כדי שיוכלו לתפקד כהלכה, ולהפעיל אמצעי ראייה ואמצעי לחימה.

ה. אינם מוכנים

פערים גדולים בין המשימות לבין התחזוקה ביחידות צבא היבשה התגלו בביקורת של מבקר מערכת הביטחון על הכוננות של מערך היבשה. "הדגש המרכזי בביקורת עסק בכשירות ומוכנות מערך השריון למלחמה, ובדוח נמצאו בעיות קשות הקשורות לכשירות של כלים משוריינים והחזקתם, בעיות לוגיסטיקה נוספות ובעיות כוח אדם ושליטה בו. בחלק מהמקרים הפערים מבטאים רשלנות והזנחה מתמשכת, כך על-פי מסקנות הוועדה".

לכאורה, אין רבותא בדבר. זקני הדור זוכרים את המצב בצבאנו ערב מלחמת יום הכיפורים ואת ההבטחות, שהחרפה לא תישנה.

לפני יותר משנה דיווח על כך, בלי שום תגובות, אלוף (מיל') יצחק בריק, נציב קבילות החיילים. לפיכך, קשה להסתפק בדברי ההרגעה של דובר צה"ל; ואני מקווה, עם הרבה ספקות, שאכן נעשו צעדים ראויים לתקן את המצב.