די היה בארבעה תיקי אונס בהם התברר שמידע חיוני לא הועבר להגנה - ואולי גם לתביעה - כדי לסיים את הקריירה של התובעת הראשית באנגליה, אליסון סאונדרס. כפי שחשף דיילי טלגרף ואושר רשמית, סאונדרס תפרוש עם סיום הקדנציה שלה באוקטובר הקרוב, לאחר שלא ביקשה קדנציה נוספת - שאותה ממילא לא הייתה מקבלת, בשל אותם כשלים.
ואצלנו? בואו נראה מה קורה במשפטם של
רונאל פישר,
רות דוד ויתר הנאשמים בפרשת פישר. כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים במאי 2015, ושלוש שנים מאוחר יותר - טרם הסתיימה עדותו של העד השני, רב-פקד לשעבר
ערן מלכה. בקצב הזה, פסק הדין יינתן חמש שנים לאחר תחילת הדיון בתיק.
האשמה העיקרית בסחבת הבלתי-נסבלת הזאת מוטלת על כתפי התביעה - המחלקה לחקירות שוטרים, שתוגברה בצורה חלקית ומאוחרת בידי פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). המשפט נתקע למשך כמעט שנה בגלל חילוקי דעות על מסירת חומרי החקירה להגנה ובמיוחד לפרקליטיו של פישר, עוה"ד
עמית בר וליזי שובל-בר.
המריבה העיקרית הייתה על התוצרים שהופקו מהטלפון הנייד של מלכה - אלפי מסרונים והודעות ווטסאפ. מלכה טען, והמדינה התייצבה לצידו, שחלק ניכר מאותם חומרים אינם רלוונטיים לתיק, ויותר מזה - שיש להטיל עליהם חיסיון משום שהם קשורים לעבודת המשטרה או לחייו הפרטיים של מלכה. השופט
משה סובל, הדן בתיק, ניסה לסייע עד שלבסוף הרים ידיים ושלח את הצדדים לנהל את הקרב בפני השופטת חגית מאק-קלמנוביץ (כדי שהוא עצמו לא ייחשף לראיות שאולי לא יוצגו). כאשר מאק-קלמנוביץ פסקה לטובת המדינה, ערערה זו לבית המשפט העליון.
השופט
יצחק עמית קבע מתווה לבחינת החומרים שבמחלוקת - אבל המדינה לא קיימה אותו, ולמעשה שוב הפכה את מלכה (להזכירכם: קצין משטרה מושחת שנשלח לשבע שנות מאסר) לפוסק האחרון בשאלה מה יימסר ובעיקר מה לא יימסר לשותפיו לעבירה, שסניגוריהם התכוננו לחקירה צולבת שלו. סובל החליט לפני שלושה חודשים שהמשפט חייב להתנהל, והצדדים המשיכו להתכתש על הראיות - במקביל לחקירה הנגדית של מלכה בידי בר.
עכשיו נעשה סיכום ביניים. המדינה לא העבירה להגנה במשך כמעט שלוש שנים חומרי חקירה, והעניקה לעד המפתח שלה - שהוא גם העבריין המרכזי בפרשה - את זכות ההחלטה לגבי החומר שיוכל לשמש כדי לקעקע את עדותו. וכל זה קורה באחד מתיקי הדגל המתוקשרים ביותר של מח"ש, ולמרות החלטות של שני שופטים בבית המשפט המחוזי ושל אחד בבית המשפט העליון.
התקדמות של ממש הושגה רק בשבועות האחרונים, כתוצאה מלחץ בלתי פוסק של סובל. אט-אט התברר, שבין תוצרי הטלפון שניסו מלכה והמדינה שלא להעביר, היו הודעות המהוות לכולי עלמא חומר חקירה, כולל כאלו שעשויות להתגלות כבעלות משמעות רבה בהמשך המשפט. סובל ביקש שוב ושוב לדעת מדוע ההודעות הללו לא הועברו הרבה קודם, וכמעט תמיד קיבל את אותה תשובה: כי מלכה אמר לא להעביר. ואז התגלה, כי מלכה הכין רשימה מפורטת של ההודעות ואפילו ציין לצידה של כל אחת לאיזה נאשם היא נוגעת - אבל הטור הזה בטבלה לא הועבר להגנה, וקיומו נחשף רק תוך כדי עדותו של מלכה, ורק אז קיבלה אותו ההגנה.
סובל ניצל כמה ימים בהם לא העיד מלכה והושיב באולמו את התביעה בראשותה של עו"ד
קרן אלטמן ואת סניגוריו של פישר, כדי לעבור אחת-אחת על אלפי ההודעות. מלכה הגיע מהכלא לבית המשפט כדי שניתן יהיה לשאול אותו בכל מקרה של ספק. מן העובדה שהסניגורים לא התלוננו בישיבות האחרונות שאינם מקבלים את החומר, נראה שסוף-סוף זה קורה - באיחור של שלוש שנים.
האם מישהו בתביעה ישלם את המחיר על ההתנהגות הזאת? תהיו בטוחים שלא. לא התובעים בתיק, לא הממונים עליהם במח"ש, ודאי שלא בכירי הפרקליטות. למה איפה אנחנו, בבריטניה?
