תופסת כותרות
ח"כ
תמר זנדברג, ראשת מרצ, דורשת הקמת ועדת חקירה על הֶרג מחבלים בעזה. מה הפלא? מי שעולה לרגל לקברו של אשף הטרור,
יאסר ערפאת, אינה מייצגת את ישראל, אלא את האויב הפלשטיני ואת מדינת חמאסטן. מה היא עושה עוד בכנסת? מקומה בפרלמנט של עזה או בראמאללה.
מעֵבר לכך, אחרי הפאשלות המביכות וּמסכת השקרים של זנדברג, שהכחישה הן את העלייה לקברו של ערפאת והן את המפגשים עם היועץ האסטרטגי הימני קלוגהפט, שפגעו בתדמיתה הציבורית, אין ספק שהגברת הראשונה של מרצ מחפשת לתפוס כותרות כדי למשוך אליה מנדטים לפחות מהמחנה שלה, מחנה השמאל. מ
הבית היהודי היא יכולה, כמובן, לשכוח.
אולם יש לקוות שהציבור הנבון, בבוא יום פקודה בקלפי, לא יתן ידו לח"כית הסוררת, שנראֶה כי רק הכיסא הפוליטי שלה עומד מול עיניה, ואשר, כפי שהוּכח, גם אמינותה מוטלת בספק. בעיניה כל האמצעים כשרים, וּבכללם חילול האמת, כדי להבטיח לה עוד מנדטים. וּבא לציון גואל.
למנוע את הרצח הבא
לאחרונה, בתוך כחודש ימים, אירעו ארבעה מקרי רצח של בני משפחה בידי אנשים מעורערים בנפשם, ששוחררו לביתם, במקום להיות מאושפזים במחלקה סגורה בבתי חולים פסיכיאטריים. והדבר אומר דרשני.
שוב ושוב, למרות הניסיון העגום רב השנים בנושא, גורמי רווחה או משטרה מצביעים על המשפחות כנורמטיביות, ועל הכתובת שלא הייתה על הקיר, כאשר הרוצחים לא היו ידועים כאנשים מסוכנים. זאת למרות שלא אחת, כפי שמתברר, היו אצלם סימני אלימות מוקדמים.
והשאלה המהדהדת באוויר היא, היכן היו הפסיכיאטרים? מדוע בזה אחר זה הם שוגים באבחנתם המקצועית? מדוע, בצד התסמונת של 'קן הקוקייה', לפיה אנשים מתחזים מאובחנים כחולים, למרבה הצער הם אינם מאבחנים מידת מסוּכנותם של חולים, המשוחררים לבתיהם, שחרור שמתברר בסופו של דבר כקטלני? מדוע הלקח מריבוי המקרים הטרגיים לא נלמד עדיין כדי לדעת לאבחן נכון את המטופלים, וּבכך למנוע את הרצח הבא?
האם זה חוסר מוּדעות לנושא ולכובד אחריותם בו? ואולי יש צורך ברִענון החומר ובהשתלמות המטפלים בקורסים מזורזים בסוגיה כבדת משקל זו? די לאדישות!
לתשומת לב שר הבריאות,
יעקב ליצמן.
הצלחה לחיים
אין ספק שעלמה זק היא שחקנית וקומיקאית מוכשרת ברמות. העובדה שהיא לא רק יודעת לחקות דמויות, אלא להלביש אותן באישיותה שלה, וּלהקנות להן ערך מוסף מתכונותיה, מעידה על התחברותה המלאה לדמות שהיא מגלמת וּמלהקת בהצלחה רבה, ומלמדת שזק עברה בהצטיינות את המבחן המקצועי. עד כי לפעמים דומה שאי-אפשר לנתק בין הדמות המשׂוּחקת לזק השחקנית, והשאלה היא האם זק משרתת את הדמות או שהדמות משרתת את זק, ומאפשרת לה ביטוי אומנותי ואולי אפילו תרפויטי.
נראֶה שמדובר בשילוב של כישרון גנטי (משפחה אומנותית שכזאת), ידע מקצועי וּטביעת אצבעות ייחודית. עם הניסיון הרב וההתמקצעוּת בא גם הביטחון, ועם הצלחה של שנים כמובן אי-אפשר להתווכח. אי-אפשר להתעלם מכך, שהגברת הראשונה, שרה, שכל כך אוהבים לשנוא (כמו את בעלה), הקנתה רייטינג גבוה לזק ששיחקה אותה, ולא פחות לתוכנית 'ארץ נהדרת'.
אולם מעֵבר לשחקנית, דומה שזק בנעלי בית (מופנמת? לא בראיון) מגלה תובנות חשובות לחיים, שבהחלט עשויות לתרום וּלהועיל גם לאחרים, ואכן אולי מצביעות על כך שהיא מיצתה, כעדותה, את הטיפול הפסיכולוגי. הגישה הפרקטית והלייטית שלה בטיפולי הפוריות שעברה (כפי שהיא מכנה אותם 'סידורים'), וכי 'אם לא הלך הפעם, מנסים בפעם הבאה' יפה לכל תחומי החיים. השמחה, הפירגון וההתחדשות, כשהיא בוחרת כל יום בחיים מחדש, יפים ומועילים אף הם לא רק בחי הזוגיות אלא בכלל. ואיך לא, שיתוף אחרים במצוקות אישיות, שכדברי חז"ל "צרת רבים חצי נחמה".
עם זאת, בניגוד לדעתה, מעֵבר לטקסיוּת מיסוּד הקשר הזוגי בנישואין טוב לבני הזוג וּלילדיהם כתעודת ביטוח, וטוב ליהדותם. תחשבו על זה.
