א. חיילות משוחררות סובלות יותר מחוסר-בית

חוסר-בית בקרב חיילות משוחררות בארצות הברית גד̤ל מאוד בהשוואה לאוכלוסיות אחרות של חיילים משוחררים. כך דיווח המשרד האמריקני לחיילים משוחררים (VA) בסקירתו לשנת 2017, שהוגשה לקונגרס ולמשרד לשיכון ולפיתוח עירוני (HUD).

המשרד מעריך, כי בשנת 2017 כארבעים אלף חיילים משוחררים היו חסרי-בית, וכמותם גדלה לעומת שנת 2016. מתוכם תשעה אחוזים הן חיילות משוחררות. מאז 2016 גדלה כמות החיילות המשוחררות, שהיו חסרות-בית, בשבעה אחוזים, בעוד שכמות החיילים המשוחררים, שהיו חסרי-בית, גדלה בתקופה זו רק באחוז אחד.

בשנים 2015-2010 טיפל המשרד לחיילים משוחררים ב-36,443 חיילים משוחררים חסרי-בית, וכמותם צפויה לגדול לכדי 40,000 בשנת 2025. יתר על כן, מהנתונים הללו נעדרות חיילות משוחררות רבות, שאינן מדווחות כחסרות-בית, למרות מצבן.

הרבה מהחיילות המשוחררות הן קרבנות של תקיפה מינית, וחשות רגשות שליליים כלפי השירותים המזוינים וכלפי המשרד לחיילים משוחררים. לכן, אינן מדווחות למשרד על מצבן, למרות שהמשרד מנסה לסייע להן. הן טוענות, שהמשרד מעל באמונן בעבר.

נתונים מראים, כי רבע מכלל החיילות המשוחררות האמריקניות ורק כאחוז מהחיילים המשוחררים האמריקניים מדווחים, כי הותקפו מינית במהלך שירותם.

חיילות משוחררות חסרות-בית אינן מתאימות לסטריאוטיפ של חסרי-בית, החיים ברחוב. לרוב יש להן ילדים, והן מעדיפות לשהות אצל חבריהן, או אצל קרוביהן, ולטפל בילדיהן בעצמן. גם חיילים משוחררים רבים אינם מבקשים עזרה מהמשרד כיוון שהם גאים ובטוחים בעצמם.

שלוחת המשרד לחיילים משוחררים בלידס שבמדינת מסצ'וסטס פיתחה גישה כוללנית (הוליסטית) לסיוע לחיילות משוחררות חסרות-בית לעמוד על רגליהן. רוב הדיירות בשלוחה עברו טראומה בילדותן, וכ-80 אחוזים מהן סבלו מתקיפה מינית במהלך שירותן. הטיפול בהן משקם את כבודן ואת חשיבותן העצמית, כדי שיוכלו להיקלט בחברה האזרחית.

הטיפול בהן מתרכז בשישה ממדים - גופני, חברתי, רגשי, תעסוקתי, רוחני ואינטלקטואלי. במהלך הטיפול מסייעות החיילות המשוחררות זו לזו, עוסקות ביוגה, בהתעמלות, באמנות, בהליכה, ברוחניות, בהשגת מטרות ובסיוע כספי.

ב. להפריט!

קובי מידן התנצל על דברי הבלע, שאמר בעקבות התפרעות הערבים בגבול הרצועה בסוף השבוע שעבר, ומפקד גלי צה"ל החזירו להמשיך לינוק מתקציבי המדינה, שמידן בוש בה.

פרשת מידן הראתה שוב, שהתקשורת הישראלית, גם הממלכתית, מוטה וחד-צדדית. כלומר, הישראלים חשופים לשטיפת מוח שמאלנית, שאין לה מעצור, כמעט בכל אמצעי התקשורת. מי שרוצים להיווכח בכך יקשיבו בבוקר לסקירת העיתונות ברשת ב'.

שוב נראה, שהרמטכ"ל מעוניין להיפטר מהתפוד הלוהט, ושר הביטחון אינו מסוגל לפקח על הנעשה ב"תחנה הצבאית". לכן, הפתרון ההגיוני היחיד הנו להפריט מיד את התחנה, כדי שהחרפה לא תישאר בתחומו של הצבא.

ג. כמעט אסון

ביטול ההסכם עם סוכנות האו"ם לפליטים הוא צעד מבורך, למרות שאינו נראה יפה. לפני שאיגש לסוגיית המסתננים, כדאי לשבח את נתניהו על שהקשיב לדעת הקהל ולא לאופוזיציה ולארגוני השמאל, הממונים על-ידי קרנות עוינות ועתירות-הון. היה כאן עימות (רגיל) בין ישראל השנייה, שהופקרה להתמודד לבדה עם המסתננים, ובין ישראל השב̤עה, שדאגה לשלום המסתננים ולרווחתם על חשבון תושבי שכונות העוני.

מימוש ההסכם להשארת כמחצית מהמסתננים בארץ היה בחזקת אסון ובכייה לדורות. בג"ץ אכף את ההסכם על ממשלת ישראל לאחר שסיכל בהתמדה כל פתרון הגיוני, הפועל ברחבי העולם. שום מדינה ריבונית אינה מסכימה, שמסתננים יחדרו לשטחה, ויעשו בה מנהג בעלי-בית. ואכן, החוק הישראל (חוק העונשין) מפליל הסתננות עוד משנות החמישים. שאלה גדולה - מדוע לא נאכף בעשורים האחרונים?

למרות הגדר בדרום וההשקעה האדירה בחסימת גבול סיני להסתננות, אין בעיה להיכנס למדינה. לכן, צריכה המדינה להפעיל כוח, שירתיע מסתננים מלבוא בשעריה. זאת, למרות הדמגוגיה השמאלנית, המשווה בין המסתננים לבין היהודים הנרדפים בהיסטוריה (שיש בה יותר משמץ של זילות השואה), ולמרות ריצת מצדדי המסתננים לצטט פסוקים מהתנ"ך.

מה היה רע בהסכם? לכאורה, הוא עזר לנו להיפטר מכמחצית מהמסתננים. אלא שאליה וקוץ בה. ברוב שחצנותם, שטופחה על-ידי ארגוני השמאל, הסביר אחד המסתננים ברדיו, כי לכשיקבל אשרת שהייה, יבקש מיד להביא את משפחתו ארצה. ואני מניח, שארגוני השמאל והקרן החדשה לישראל היו תומכים במרץ בבקשתו.

השמאל, שתוחלתו שהרֶחם הערבי ינצח, נכזבה, מעוניין להקטין את הרוב היהודי בארץ. זה היה נעשה כשיותר ממחצית המסתננים כעת (שאוכלוסייתם נאמדת ב-35 אלף) יקבלו אשרות שהייה, שייהפכו, מוקדם או מאוחר, לאשרות תושב. בנוסף, זה תקדים, שיעודד עוד מסתננים להגיע ארצה. כדי למנוע זאת, צריכה מדינת ישראל לאכוף בקפדנות את החוקים נגד הסתננות, ולהרחיק לאלתר כל מסתנן, ולכולאו במתקן סהרונים, או במתקן חולות עד שיסולק מהארץ.

לפי השמועות, הצליחה ישראל להיפטר מרוב מוחלט של המסתננים מסודן. כלומר, זו מדיניות אפשרית; וצריך נחישות לבצעה.

כרגע הפתרון היחיד, שישמור על ריבונות המדינה, על יהדותה ועל הדמוקרטיה, הוא לחוקק חוק, שיתגבר על התנגדות בג"ץ. בנסיבות הפוליטיות, שיצר ההסכם, זה אפשרי. החוק יעורר זעקה רפקלסיווית - פאבלובית - של השמאל, של הקרן החדשה לישראל ושל יפי-נפש, שהרס הריבונות הישראלית אינו מדאיג אותם. הממשלה צריכה למשול, ולהגן על הריבונות לא רק נגד הערבים ונגד רשויות הטרור מעבר לגבול, אלא גם נגד מסתננים. חוק כזה יאפשר להיפטר מעשרות אלפי מסתננים.

אני מניח, שתהיה התנגדות רבה של ארגוני השמאל לסילוק המסתננים, ויהיו מי שיעזרו להם להתחמק מגירוש, במימון הקרן החדשה לישראל.

ד. חילקו את עור הדב

רמיזות ארצות-הברית על כוונתה לפנות את חייליה מסוריה (אמנם, אחרי הניצחון על דאעש) מלמדות על כוונת האמריקנים לשוב למדיניות הבדלנות המסורתית, שהוגדרה לפני כמאתיים שנה בדוקטרינת מונרו - ארצות-הברית מתעניינת רק ביבשת אמריקה ובאוקיינוס השקט.

וושינגטון ניסתה בימי ממשל אובמה לנטוש את המזרח התיכון, והתוצאות היו הרות אסון (עיינו בערכים עירק, אפגניסטן וסוריה). התברר, כצפוי, שאין ריק, ואת מקומם תפסה רוסיה, שתקעה יתד עמוקה בסוריה, וכעת פניה לתקוע יתד בטורקיה, שכ̤נתהּ, החברה בנאטו. ולא רק זאת, גם מצרים של עבד-אלפתח א-סיסי פוזלת לעבר רוסיה לאחר שממשל אובמה הכזיבהּ.

ההסדר המדיני בסוריה נראה מראש כהסדר רוסי, שישמור על שלמותה של המדינה, בניגוד לדעת "מומחים". בסוריה נרקם הסדר רוסי-טורקי-אירני-רוסי, שלאמריקנים אין בו כל חלק. רוסיה תשמור על ה"נמל החם", שקיבלה בטארטוס, ועל בסיסיה האוויריים במדינה. מצד שני מגדילה אירן את נוכחותה במדינה; וגם טורקיה נאחזת בשטחים סוריים - למרות שיש עימות אירני-טורקי על שליטה ועל השפעה.

צעד מעניין עשו הרוסים כשוולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, הגיע לאנקרה, והודיע על קידום מכירת עסקת סוללות טילים נ"מ ס-400 לטורקיה. הסוללות יימסרו לצבא הטורקי בשנה הבאה - אם לא תימצא העסקה כנוגדת את העיצומים, שהוטלו על רוסיה בעקבות פלישתה לאוקראינה. טורקיה חברה בנאטו, ומתנהגת כאילו אינה בברית האטלנטית. התנהגותה מזכירה, לכאורה, את התנהגות צרפת של שארל דה-גול כלפי התחייבויותיה לנאטו.

באנקרה נפגשו השבוע ולדימיר פוטין, חסן רוחאני, נשיא אירן, ורג'פּ טאיפּ ארודאן, נשיא טורקיה, לפסגה, שבה חילקו, כנראה, את עור הדב הסורי, מבלי להשאיר שום נתח לאמריקנים. זו הפסגה השנייה של השלושה. פסגתם הקודמת הייתה בנובמבר 2017 בעיר סוֹצ'י ברוסיה; ופסגתם הבאה תהיה בטהרן.

המערכת הבינלאומית בסוריה דורשת מדיניות נבונה וזהירה של ישראל. למרות עוינותן ההדדית - טורקיה ואירן - שתיים מהמסדירות את המצב בסוריה, שונאות אותנו, ותומכות במרץ באויבינו. רוסיה אינה מפגינה עוינות כלפינו, למרות שהיא תומכת במשטר אסד בסוריה. לכן, כדי לשמור על האינטרסים שלנו - כלומר, להגן על ביטחון ישראל - צריכה ממשלת ישראל לתמרן בחוכמה (עם רוח גבית אמריקנית?) מול הרוסים.