שבועות אחדים לאחר שדאעש כבש את מוסול, בקעה הוראה מן הרמקולים במסגדי העיר: על כל עובדי המדינה להתייצב במקומות עבודתם הקודמים. ליתר ביטחון, התקשרו אנשי הארגון לבכירים שבעובדי המדינה. כאשר אחד מהם טען שאינו יכול להגיע משום שנפצע בגבו, הם ענו לו: אם לא תבוא, נשבור לך את הגב.

מוחמד נאסר חמוד, עובד ותיק במשרד החקלאות, הגיע למשרד כשהוא מלא חששות ומצא שהכסאות מסודרים בטורים. לאולם נכנס מפקד בדאעש, חגור באקדח. במשך רגע, הקול היחיד שנשמע היה מלמולי תפילות של הפקידים. אבל חששותיהם הופרכו: למרות שהאיש דיבר בתוקפנות, הדרישה היחידה שלו הייתה לחזור לעבודה, והאיום היחיד היה להעניש את מי שלא יעשה זאת.

פגישות כאלו התקיימו בשנת 2014 בכל רחבי המחוז שכבש דאעש. עד מהרה החלו עובדי הרשויות המקומיות לתקן את נזקי הקרבות ולטפל בתשלומים השוטפים. "לא הייתה לנו ברירה אלא לחזור לעבוד. עשינו את מה שעשינו קודם, פרט לכך שכעת שירתנו קבוצת טרור", אומר חמוד.

במשך שלוש שנים שלט דאעש בשטח שבשיאו היה זהה לשטח בריטניה ו-12 מיליון תושבים. כאשר הארגון איבד כמעט את כל מאחזיו, הוא הותיר מאחוריו רבבות מסמכים המאפשרים לענות על השאלה הגדולה והמטרידה: כיצד הצליחה קבוצה רצחנית שכזאת להחזיק זמן כה רב בשטח כה גדול?

למדו מהשגיאות של ארה"ב

כתב ניו-יורק טיימס, רוקמיני קלימאצ'י, יצא לעירק חמש פעמים והביא עימו 15,000 מסמכים של דאעש שנותרו בבנייני המשרדים הנטושים, בתחנות המשטרה הריקות, ברצפות בתי המשפט, במלתחות של בסיסי האימונים ואפילו בבתיהם של לוחמי הארגון. המסמכים האלו, אומר העיתון, מספקים את התשובה. צוות של עיתונאים ומומחים חיצוניים עמל במשך 15 חודשים על תרגום המסמכים וניתוחם, והתוצאה הייתה פרויקט נרחב שפרסם העיתון בסוף השבוע שעבר (5.4.18).

העולם מכיר את דאעש "בזכות" האכזריות שלו, אך המסמכים מלמדים שהוא שלט על החרב לבדה – כותב קלימאצ'י. לצד האכזריות, הפעיל דאעש מערכת ביורוקרטית מסועפת ששימרה את שלטונו עד שהוכנע בידי קואליציה בינלאומית בסדרה של קרבות קשים. דאעש בנה מערכת יעילה שגבתה מיסים ואספה את האשפה. הוא ניהל מערכת רישום נישואין שכללה בדיקות רפואיות, שנועדו להבטיח שהזוג יוכל להוליד ילדים. הוא הנפיק תעודות לידה שנשאו את סמלו. המסמכים וראיונות עם מי שחיו תחת שלטון הארגון מלמדים, שלעיתים הוא העניק שירותים טובים יותר מאשר הממשלה שקדמה לו.

המסמכים גם מלמדים, שהקיצונים המוסלמים למדו מן השגיאות שביצעה ארה"ב אחרי פלישתה לעירק ב-2003, שהמרכזית בהן הייתה הגירוש המקיף של כל אנשי משטר סדאם חוסיין מכל המשרות שמילאו. כך נוצר החלל לתוכו נכנס דאעש – והארגון לא התכוון ליצור חלל דומה משלו. במקום זאת, הוא הקים את החליפות שלו על יסודות המדינה העירקית ותוך שימוש בידע של עובדיה.

אחד המפתחות העיקריים להצלחת דאעש היה מערכת ההכנסות שיצר, כאשר הללו זרמו גם ממקורות שהפצצות אוויריות לבדן לא יכלו להרוס. הארגון שלט על כל סנטימטר מרובע והטיל מיסים על כל טון של חיטה ועל כל ליטר של חלב כבשים ועל כל אבטיח. המיסים על החקלאות לבדה הכניסו לקופתו מאות מיליוני דולרים והארגון הצליח לממן לבדו את כל צרכיו. המסמכים מלמדים במפתיע, שהמיסים על המסחר היום-יומי – ולא על הנפט – היה מקור ההכנסה העיקרי שלו. זו הסיבה לכך שההפצצות על מתקני הנפט שבשליטת דאעש לא הצליחו לחנוק אותו מבחינה כספית, מסביר קלימאצ'י.

התפקיד החדש של חמוד

למחרת אותה פגישה במשרד החקלאות, מצא חמוד שרק עמיתיו הסונים נשארו; השיעים והנוצרים ברחו. במשך זמן מה ביצעו הוא והכפופים לו את אותה עבודה כמו מקודם; אפילו נייר המכתבים העירקי נשאר בשימוש, אם כי הם הצטוו למחוק את סמלה את ממשלת בגדד. אבל כעבור זמן לא רב חזר איש דאעש המזוקן שניהל את הפגישה והביא עימו את התוכנית אותה היה על העובדים לבצע.

השינוי הראשון היה החלפת המילה "משרד" במילה "דיוואן" – ביטוי שהיה בשימושו של אחד החליפים הקדומים במאה השביעית. דאעש הקים 14 דיוואנים במוסול, כולל לעניינים שאיש לא שמע עליהם לפני כן: משטרת המוסר מטילת האימה, לשוד עתיקות ולשלל מלחמה. מה שהחל כשינוי קוסמטי במשרדו של חמוד, היה למהפך כולל.

דאעש פיטר את כל העובדות וסגר את מעון היום שפעל במשרד. גם המחלקה המשפטית נסגרה: כל המחלוקות יטופלו לפי רצון אללה לבדו, הבהיר. הוא הפסיק את מדידות הגשם, שכן אין זה ראוי למדוד את מתנת האל. העובדים הצטוו שלא להתגלח ולוודא שמכנסיהם אינם מגיעים לקרסול.

השינוי הגדול ביותר התחולל חמישה חודשים לאחר כיבוש מוסול. כדי להגדיל את ההכנסות, הורה דאעש למשרד החקלאות להאיץ את השכרת קרקעות המדינה; תהליך שעבר נמשך שבועות, הסתיים כעת בתוך שעות. ואז הצטוו העובדים להתחיל להשכיר רכוש שמעולם לא היה שייך לממשלה. הם קיבלו חוברת בת 27 עמודים, ממנה למדו שדאעש מתכוון להחרים נדל"ן של הקבוצות הדתיות שגירש ולהשתמש בו כבסיס לבירת החליפות שלו. משרדו של חמוד הצטווה להכין רשימות מקיפות של הנכסים שאינם שייכים לסונים ולהחרים אותם.

ההחרמות לא הצטמצמו לנדל"ן, מדגיש קלימאצ'י. דאעש הקים משרד שלם שעסק בביזה של מיטות, שולחנות, מדפי ספרים, כלי בישול, תנורים, מאווררים. זה היה "המשרד לשלל מלחמה". המסמכים ששרדו מלמדים כיצד הביזה חולקה בין לוחמי דאעש. "משפחתו של האח דוראייד סאלח חלף" ביקשה תנור בישול ומכונת כביסה; המשרד אישר לה מכונת כביסה וטלוויזיית פלזמה. הבטחתו של דאעש לדאוג לרווחתם של אנשיו הייתה אחת הדרכים העיקריות בהן גייס אותם, כולל רבבות ממדינות זרות.