לפני מאה שנים קיבלו לראשונה נשות בריטניה את הזכות להצביע, אבל עוולות רבות עדיין מסיגות אותן לאחור. אחת מהן היא הפרשי השכר – כותבת ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, בדיילי טלגרף.
הפער בשכר החציוני בין גברים לנשים עומד על 18% - אומנם הנמוך ביותר אי-פעם, אך קצב הצטמקותו איטי מדי. יש לפעול כעת אם רוצים לסגור אותו בתוך דור, קובעת מיי. הסיבה החשובה ביותר שיש לעשות זאת היא, שמדובר במצב פסול. ויש גם סיבה כלכלית: חישובים העלו ששוויון בין נשים לגברים יוסיף 150 מיליארד ליש"ט לתוצר הלאומי, שכן כל הכישורים של נשות בריטניה יבואו לידי ביטוי.
מיי אומרת, שממשלתה נטלה בצורה ברורה את ההובלה בתחום זה. בשנה שעברה היא העבירה חוק המחייב כל ארגון המעסיק למעלה מ-250 עובדים, לדווח על פערי השכר המגדריים. כאשר ה-BBC פרסם ביולי שעבר את טבלה שיאני השכר שלו, שהצביעה על הבדלים עצומים בין גברים לנשים, הארץ רעשה – וזוהי הוכחה עד כמה חשוב שהדברים ייצאו לאור. איגוד השידור עצמו החל לפעול לתיקון המצב, והפרסום העלה את המודעות הציבורית הרחבה כלפי הבעיה.
פרסום הנתונים שוב אינו מאפשר להסתתר. הממשלה תיצור בסיס נתונים, כך שבעתיד ניתן יהיה לדרוש מהארגונים דין וחשבון אם לא יפעלו כראוי. בעלי מניות ולקוחות מצפים לראות שיפור, והם יגיבו אם זה לא יקרה – בטוחה מיי.
פער השכר הוא רק אחד התסמינים של המחלה: תת-ייצוג של נשים במגזר העסקי. המימון שמקבלות חברות הזנק המוקמות בידי נשים נמוך בהרבה מאלו ה"גבריות", ובחודש שעבר הורתה הממשלה לבדוק את הסוגיה. הממצאים יפורסמו בהמשך השנה והם חייבים להיות זרז לצורך שיפור בתחום זה.
מיי מדגישה, שיש לברך ולעודד את החברות והארגונים שפועלים על-מנת שמקומות העבודה יהיו שוויוניים ביותר. חברת וירג'ין מאני של ריצ'רד ברונסון דיווחה על פער שכר גדול מהממוצע, אך התחייבה שעד 2020 הוא ייסגר. חברת אביבה מעניקה לכל עובדיה, ללא הבדל מין ונטייה מינית, חופשת לידה של 26 שבועות. חברות אלו ודומותיהן מבינות, שכאשר הן מאפשרות לנשים להפיק את המירב – הן פועלות גם לטובת עצמן.
כמעט תשע מתוך עשר נשים שאינן עובדות, נמצאות במצב זה בשל החובות האימהיות/הנשיות המוטלות עליהן. הממשלה הקציבה 5 מיליון ליש"ט לתוכנית המיועדת לסייע להן לחזור לעבודה, תוך מתן הכשרה וכלים שיעדכנו את כישוריהן, כך שיוכלו לחזור בביטחון.
"אנחנו חייבים להיפטר מסטריאוטיפים מיושנים, ולהכיר בכך שכל אחד ואחת מביאים את חוויותיהם למקום עבודתם. ייתכן שלעיתים הדבר יחייב גישות שונות, אבל עלינו להכיר בכך שערכן שווה", מוסיפה מיי. "כיום זה נראה מוזר שלפני מאה שנה נשים לא יכלו לבחור. משימתנו היא להביא לכך שלא יידרשו עוד מאה שנה כדי שפער השכר יהפוך לנחלת העבר".
