א. הנצחה
לחרוט על מצבותיהם של ניצולי שואה, שהיו באושוויץ ובבירקנאו, את המספר, שקעקעו הנאצים על זרועם, הציע ערב יום השואה בשידור ברשת ב', ינקי נייהאוז - יליד סלובקיה, שניצל ממחנה אושוויץ - כדי שהזוועה תונצח.
ב. ביזיון
היועץ המשפטי של הרשות לשירות לאומי-אזרחי
אינו מאפשר לשר-שלום ג'רבי, ראש הרשות, לזמן את מנכ"ל "בצלם" לשימוע לקראת שלילת הזכות, שניתנה לארגון להסתייע במתנדבי שירות לאומי בעקבות קריאת הארגון למפקדי צה"ל ולחייליו לסרב לפקודה לירות לעבר המתפרעים סמוך לגדר הרצועה.
כלומר, סיבות משפטיות לכאורה גורמות לכך, שהביזיון יימשך במימון המדינה. מעניין מה יגיד היועץ המשפטי הנכבד כשתיפתח, לבקשת שר הביטחון, חקירה פלילית נגד "בצלם" בגין הסתה לא-ציות.
השיטה הנלוזה, שהזנב מכשכש בכלב, אינה חדשה. גורמים משפטיים מערימים קשיים על פעילות הרשות נגד ארגון "בצלם". בשנת 2014 ביקש ג'רבי, לבטל את מעמד "גוף
מפעיל", שניתן לארגון על-רקע התבטאויות בעייתיות של בכירים בארגון ופעילותו נגד מדינת ישראל ונגד חיילי צה"ל בארץ ובעולם. אז
נאלץ ג'רבי לחזור בו בעקבות הנחיה של
דינה זילבר, המשנה-ליועץ-המשפטי, בשל שורה של פגמים פרוצדורליים, שנפלו בה, ומשום שחרגה ממתחם הסבירות בנסיבות העניין.
ג. לבלום אותו
בקשת האסיר לשעבר
אהוד אולמרט למחיקת ההתיישנות על עבירותיו (מרמה, קבלת שוחד ושיבוש הליכי משפט) ולמחיקת הרישום הפלילי שלו, נובעת, לדעתי, מכוונתו לשוב לחיים הציבוריים. ראשית פריצת הדרך הייתה בבקשות חנינה, שאישר הנשיא לאסיר לשעבר אולמרט, והמשכן בפרסום ספרו.
יש לבלום את הצעד הזה באִבּוֹ - למרות כל הנפשות הטובות, שמלהגות על מעשיו הטובים של האסיר לשעבר. וטוב עשה היועץ המשפטי לממשלה,
שאמר, שהפגם המוסרי של מי שמורשע בעבירות שחיתות פוסל אותו ממשרה ציבורית גם אם נשיא המדינה מעניק לו חנינה.
ד. יובל המאה
באוסטרליה עומדים לציין באמצע נובמבר את יום הכוח האוסטרלי-ניו-זילנדי (אנז"ק), שלחם במלחמת העולם הראשונה במלאת מאה שנה לשביתת-הנשק, שסיימה את המלחמה.
כזכור, לחמו חיילי אנז"ק על שחרור באר-שבע ואזורים אחרים בארץ מידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה, ומונצח באנדרטה ליד קיבוץ בארי. לפני כשנה, במלאת מאה שנה לקרב על באר-שבע, הגיעה ארצה קבוצה גדולה של אוסטרלים, ששחזרה את המתקפה הרכובה של פרשים אנז"ק על העיר.
ה. מבחיל
הביקורת הצדקנית, גם של דובר צבאנו, על החיילים, שצהלו (בסרטון) על הפגיעה במחבל, שניסה לפגוע בגדר, מבחילה. אומנם המיתוס הנקוט בכמה חוגים, הוא "יורים ובוכים", אך חייל בריא שמח כשפגע באויב, או במטרה.
לפחות, הפעם לא שפט צבאנו את החיילים בטרם ביצע תחקיר, ולא זיהם את תהליך בדיקת האירוע בקביעת עמדת מפקד בעניין. הצבא והרמטכ"ל הפיקו, כנראה, לקחים מהתנהגותם הקלוקלת בפרשת
אלאור אזריה.
כל זב וצרוע אוחז כיום במצלמה, וצריך לאכוף את הפקודות, שקובעות מי רשאי לצלם ומתי. די לנו באויב ובמשת"פים שלו, שמצלמים את כוחותינמו כדי לשבש את פעילותם.
