• בעיצומה של סערת פייסבוק החליט בריאן צ'ן, כתב הטכנולוגיה הבכיר של ניו-יורק טיימס, לבדוק איזה מידע אישי עליו מצוי ברשת החברתית. הוא סיפר על תגליותיו במאמר שכתב בגוף ראשון, וכך גם מובאים כאן עיקרי הדברים.

כאשר הורדתי בשבוע שעבר עותק מהמידע שלי בפייסבוק, לא ציפיתי לראות הרבה. הפרופיל שלי דליל, רק לעיתים רחוקות אני מעלה משהו לאתר וכמעט ולא מקליק על מודעות. אבל כאשר פתחתי את הפרופיל שלי, זה היה כמו לפתוח תיבת פנדורה.

בתוך כמה הקלקות למדתי על 500 מפרסמים – שעל רבים מהם מעולם לא שמעתי – שהיה להם המידע כיצד להתקשר אתי, ואשר עשוי היה לכלול את כתובת הדוא"ל שלי, מספר הטלפון ושם מלא. לפייסבוק גם היה כל ספר הטלפונים שלי, כולל המספר לאינטרקום של דירתי. היא שמרה אפילו רשימה של 112 איש שמחקתי מרשימת החברים שלי ב-14 השנים האחרונות, כולל חברות לשעבר. פייסבוק יודעת עלי הרבה יותר ממה שאני רוצה לדעת. החלטתי לבדוק כיצד המידע עלי נאסף ונשמר, וכמה ממנו אפשר להסיר.

התברר לי, כי בניגוד לדבריו של מארק צוקרברג בקונגרס – אני לא יכול למחוק את תאריך הלידה שלי ואת רשימת החברים שביטלתי. אני מציע לכל אחד לחפור בקבצי הפייסבוק שלו, אם אכפת לכם מהדרך בה המידע הפרטי שלהם נאגר ונעשה בו שימוש. הנה מה שאני למדתי.

כאשר אתה מוריד עותק מהמידע שלך, תראה תיקייה המכילה תתי-תיקיות וקבצים. החשוב ביותר הוא קובץ ה-Index, שהוא בעצם חומר הגלם של חשבונך בפייסבוק. שם אתה יכול למצוא את הפרופיל שלך, רשימת החברים, לוחות זמנים, הודעות ועוד. שם גיליתי חלק שנקרא
Contact Info. הוא כלל שמות ומספרי טלפון של 764 איש – כל ספר הטלפונים שלי. פייסבוק העלתה אותו כאשר התקנתי את יישומון ההודעות שלה, מסנג'ר. אני חשבתי שהיישומון רק יאתר אחרים שמשתמשים בו ויחבר בינינו; מתברר שהחברה שמרה את כל המספרים, ללא כל צורך מבחינתי; מחקתי את זה.

המידע גם הראה לי כמה מעט פייסבוק שוכחת. הוא תיעד את התאריך המדויק בו נרשמתי ואת התאריכים בהם הפעלתי מחדש את החשבון. הוא שמר את כל המועדים בהם נכנסתי לפייסבוק בשנתיים האחרונות, כולל המכשירים מהם עשיתי זאת. היו מקרים בהם הרשת תיעדה אפילו את מקום הימצאי. לכל זה יש היגיון אבטחתי: למנוע חדירה בלתי מורשית. מה שהטריד אותי היה העובדה, שפייסבוק שמרה גם מידע שבפירוש מחקתי – כמו אותם 112 חברים לגביהם לחצתי על
"unfriend". מדוע פייסבוק צריכה לזכור את האנשים שאני רוצה להוציא מחיי?

מה שפייסבוק יודעת עלי, לא מתחיל להפחיד כמו רשימת המפרסמים שהמידע שלי מצוי בבסיסי הנתונים שלהם. כאמור, היו שם 500 שמות שעם רובם המכריע מעולם לא היה לי קשר כלשהו. לטענת פייסבוק, ייתכן שהם קיבלו את המידע שלי ממקורות אחרים והצליבו אותו עם רשימות של לקוחות-בכוח. חברות יכולות להשיג את המידע בדרכים רבות: לקנות אותו מספקי מידע, להפעיל טכנולוגיות איתור כמו ה"קוקיס" ופיקסלים בלתי נראים בדפדפן או אפילו בדרכים פשוטות כמו חברת אשראי שמעבירה את הפרטים לרשת בתי מלון. ניסיתי להתקשר עם כמה מהם ולדעת מה הם עשו עם המידע שלי; הם לא ענו.

כדאי שיהיה ברור: פייסבוק היא רק קצה הקרחון כאשר מדובר במידע שחברות הטכנולוגיה אוספות עלינו. הורדתי עותק של המידע שלי גם מגוגל, והתברר שהוא גדול פי כמה מאשר זה שבפייסבוק. מחשבון המייל שלי לבדו, גוגל שמרה שמונה ג'יגהבייט – נפח שמספיק ל-2,000 שעות מוזיקה; בפייסבוק היו 650 מגהבייט, כמו 160 שעות מוזיקה.

ההפתעה הכי גדולה הייתה בתיקייה שסומנה Ads. גוגל שמרה שם עותקים של קטעי עיתונות רבים שקראתי. באף אחד מהם לא הקלקתי על פרסומות, אבל גוגל שמרה אותם משום שבאתרים הללו היו פרסומות שהועלו בידי גוגל. בתיקייה אחרת, שסומנה "אנדרואיד", שמרה גוגל תיעוד של כל היישומים שפתחתי במכשיר האנדרואיד שלי מאז 2015, כולל המועד המדויק.