אוקטובר 2020. זהו התאריך לתחילת פעילותו של נמל התעופה הבינלאומי החדש של ברלין. איחור קל של עשר שנים לעומת התוכניות, וחריגה זעירה של 110% מהתקציב: העלות של הפרויקט תגיע ל-6 מיליארד אירו. "הבדיחה הלאומית הגדולה ביותר של גרמניה" – מכנה פייננשל טיימס את הנמל.

אנגלברט לוטקה-דאלדרופ, מנכ"ל חברת ההפעלה של הנמל, יודע שרבים יתייחסו בספקנות לתאריך החדש. ככלות הכל, זהו תאריך היעד השביעי מאז החלה הבנייה. הוא מבטיח שלא יהיו דחיות נוספות, ואומר שאוקטובר 2020 הוא כבר מועד שכולל רזרבות לעיכובים בלתי צפויים. המסוף, שגודלו כמו שמונה מגרשי כדורגל, אמור לשרת 55 מיליון נוסעים בשנה, שני עשורים לאחר פתיחתו.

קשה לדעת האם נמל התעופה יוכל אי-פעם להתנער מתדמיתו כמקור למבוכה לאומית, כותב FT. "הנמל הוא לא בדיוק פרק מפואר בתולדות ההנדסה והבנייה בגרמניה", מודה לוטקה-דאלדרופ. וזהו אנדרסטייטמנט: בלגן טכני, תכנון לקוי וחילופי הנהלה מסחררים, הפכו אותו למילה נרדפת לאימפוטנציה. העבודה החלה באוקטובר 2006 ותאריך הפתיחה נקבע ל-2011. ולדחיות החוזרות ונשנות יש לא רק משמעות כספית: תורסן דירקס, מנהל בכיר בלופטהאנזה, אמר בחודש שעבר, כי המערכות המותקנות בשדה כבר הפכו למיושנות, וצפה שיהיה צורך להרוס אותו ולבנותו מחדש.

יש הטוענים שתאריך היעד של 2020 ילך בדרכם של קודמיו. "זה אותו צוות שמעולם לא הצליח לעמוד בשום תאריך יעד ודרך על כל הדד-ליינים הקודמים", מזכיר דיטר פאולנבך די-קוסטה, מתכנן שדות תעופה ואחד המבקרים החריפים ביותר של הנמל בברלין. "למה שהפעם זה יהיה טוב יותר?".

פייננשל טיימס, כי מה שפוגע בצורה קשה במיוחד ביוקרה הגרמנית הוא שמדובר רק באחד מבין שורה של פרויקטים יוקרתיים שנקלעו לצרות. אולם הקונצרטים החדש של המבורג נפתח באיחור של שבע שנים ותקציבו המריא פי שלושה ל-900 מיליון אירו. שיפוץ מקיף של תחנת הרכבת המרכזית בשטוטגרט – גם הוא נמשך ועלה הרבה יותר. בדצמבר שעבר נחנך קו רכבת מהיר בין ברלין למינכן; הרכבת הראשונה הגיעה באיחור של יותר משעתיים.

לוטקה-דאלדרופ טוען שהאשמה נעוצה במערכת רגולטורית המשרתת קבוצות אינטרסים. לדבריו, מספר תקנות הבנייה עלה פי ארבעה ב-20 השנים האחרונות, ואין אפילו מהנדס או אדריכל אחד שמכיר את כולן. הנמל נזקק ל-3,000 אישורי בנייה שונים עד שקיבל את ההיתר הסופי.

הספקנים אומרים, שאפילו אם הנמל ייפתח בזמן – יתברר מיד שהוא אינו גדול די הצורך. לטענת פאולנבך די-קוסטה, הטעות הבסיסית הייתה שמלכתחילה תוכנן נמל קטן מדי כדי לחסוך כסף: אין בו מספיק עמדות צ'ק אין, מסועים לקבלת מזוודות, עמדות ביטחון ורחבות חניה למטוסים. לוטקה-דאלדרופ מודה, שבשנת 2020 יוכל הנמל לטפל רק ב-33 מיליון נוסעים – כמו שני הנמלים הנוכחיים של ברלין, טגל ושונפלד, ששניהם עולים על גדותיהם. אבל הוא מבטיח שמסוף נוסף ייפתח עד 2025.