לנשיא
דונלד טראמפ יש סגנון אישי ייחודי ("רוסיה, תתכונני! הטילים בדרך, יפים וחכמים!") שבעטיו קשה לעיתים לקחת אותו ברצינות. התלהמותו שלוחת הרסן, באנגלית בוטה ולא תמיד תקנית, היא אכן לא אחת שיקוף רגעי של הגירוי התקשורתי האחרון שנחשף אליו. אף על-פי כן, תהיה זו טעות לפרש את הפעולה בסוריה אך ורק במושגים של תגובה "מהבטן". עבור הנשיא והמעגל הסובב אותו, יש לפעולה בסוריה הקשר רחב בהרבה, המציב אותו כאירוע מרכזי ברצף הפעולות לקראת ההכרעה בנושא האירני בחודש הבא.
בהקשר זה, מה שחשוב אינו האירוע הכימי עצמו וגם לא הפעולה הצבאית שבחרו ארה"ב, צרפת ובריטניה לנקוט. חשובה השמירה על אמינות האיום הצבאי, שבלעדיה עלול להחמיר מאוד המצב באזור ומעבר לו (בין היתר, מול האתגר הצפון-קוריאני). הנשיא
ברק אובמה המעיט מחשיבותה של שאלה זו - לדבריו, בעקבות משבר הנשק הכימי ב-2013, "אמינות היא ערך שמפריזים בחשיבותו". לטראמפ חשוב ליצור רושם שהוא מתקן את כשליו של קודמו; אך גם להמחיש, באמצעות השימוש בכוח, שיש מחיר להתעלמות מאזהרותיו.
לכך עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת בעוד ארבעה שבועות, אם אכן יבטל טראמפ ב-12 מאי את מחויבותה של ארה"ב ל-JCPOA - "הסכם הגרעין" עם אירן - כפי שהוא מאיים לעשות. אירן עשויה להגיב לכך הן בחימום המערכת האזורית וביצוע פיגועים על-ידי שליח, והן בהחלטה לחדש את ההעשרה ולהתקדם במהירות לקראת נקודת הפריצה לכמות מספקת של חומר בקיע לנשק גרעיני. למול תגובות אלה תידרש ארה"ב להציב, בין היתר, איום צבאי אמין כגורם מרתיע ומרסן.
אמינות זו תצטרך לבוא לידי ביטוי הן בהיבט הטכני - יכולת מוכחת להתגבר על מערכות ההגנה האווירית והשיבוש האלקטרוני - והן בממד המנהיגותי: נחישות לפעול ללא רתיעה אל מול איומים פרועים של אירן ושל שלוחותיה בתגובה נרחבת נגד יעדים מערביים (ונגד ישראל). בשני היבטים אלה, החלטתו של טראמפ לפעול בסוריה - גם אם במאפיינים מצומצמים ומוגדרים מראש - צריכה להתפרש כמסר לאירן.
חשובה לא פחות, בהקשר זה, היא השתתפותן של צרפת ובריטניה במבצע (שלא כמו בתקיפה ב-2017). אין להסיק ממנה כי הן שותפות מלאות גם לאסטרטגיה של טראמפ ואנשיו מול אירן; אבל עצם הנכונות לפעול לצד ארה"ב היא איתות חשוב. בכל הנוגע לצרפת, זו נוטרת איבה למשטר אסד ולחיזבאללה עוד מאז רצח חרירי; היא מתייצבת לאחרונה בשורה אחת עם ארה"ב - הפעם לשמאלו של טראמפ ולא לימינו של אובמה, ושבה לשמש כעוגן של עמדה תקיפה כלפי אירן.
אין זה מן הנמנע, שהדבר נובע גם מדאגה לאינטרסיס הכלכליים הנרחבים של צרפת במדינות המפרץ (סעודיה, האמירויות וקטר גם יחד בירכו על התקיפה בסוריה). גם לכך עשויות להיות השלכות נרחבות במעלה הדרך. אין תימה שעיתונאי לבנוני בכיר המזוהה עם חיזבאללה והאינטרס האירני והסורי, עבדאללה אמין, ניסה יומיים לפני התקיפה להרתיע את צרפת במסרים מחוצפים ובוטים במיוחד - ידיה מגואלות בדם הערבים, היא מזכירה פרחח שכונתי המסתתר מאחרי הבריון (ארה"ב) אך משתין במכנסיו מפחד, וראוי לה שתזכור איך נקרעו גופות חייליה לגזרים (הכוונה לפיגוע במטה הצרפתי ב-1983).
עוצמת המסר מעידה כנראה על החשש והזעם שעמדת צרפת מעוררת בקרב "מחנה ההתנגדות", ועל הרצון להפוך אותה לחוליה החלשה במחנה המערבי: העובדה שיעד זה לא הושג, ושמסתמנת תמיכה מערבית רחבה בשימוש בכוח במקרה זה, היא איתות חשוב לקראת אירועי החודש הבא.
