אזרחי ישראל היקרים,
ברגע הנשגב הזה בו אנו חוגגים 70 שנה למדינת ישראל, טבוע בי זיכרון שקשור בפסוקי מגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי, לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו".
לפני 32 שנים, בבוקר גשום, ביקרתי בשער טיטוס ברומא. עמדתי תחת הקשת העתיקה, לידי קבוצות תיירים מיפן ומסקנדינביה. מדריך התיירים הצביע במטרייה נוטפת מים על תבליט החיילים הרומים שנושאים בתהלוכת ניצחון את מנורת בית המקדש שחרב. זה היה רגע של התכנסות בתוך עצמי. הרהרתי בתהפוכות הגורל של עמנו, אבל פתאום שמתי לב שהתיירים מתרגשים מאוד. הם מצביעים על המנורה בהתלהבות, וכמה מהם אומרים בבירור: "ישראל, ישראל". הם ביטאו מה שמרגישים רבים שמבקרים בשער טיטוס, שמנורה זו, שנחקקה באבן כסמל לשעבוד וחורבן, המנורה הזאת הפכה לסמל של תחייה ותקומה. הנה היא כאן לפנינו.
וזהו ידידי, זהו דבר שאין לו משל בתולדות העמים, כי כל העמים העתיקים שהוגלו מארצם - נעלמו. הם נפוצו לכל עבר, נטמעו באומות אחרות. רק אנחנו, העם היהודי, שהיינו כעלה נידף בסופת הגלות, אנחנו סירבנו להיעלם. אנחנו סירבנו להיטמע. אנחנו שמרנו אמונים לציון. חלמנו לחזור לירושלים, ובציון הצמחנו מחדש גזע חסון וענפים פורחים בארצנו, ארץ ישראל.
בשנת 70 לספירה חרבה יהודה, בשנת 70 לספירה כבתה המנורה. אבל היום, בשנת 70 לעצמאות ישראל, המנורה היא סמל מדינתנו, ואורותיה חזקים מתמיד. כדבר הנביא ישעיהו: "קומי, אורי, כי בא אורך". אזרחי ישראל, גם היום יש מי שרוצה לכבות את המנורה. לכבות את האור שבוקע מציון. אני מבטיח לכם: זה לא יקרה. זה לא יקרה משום שהאור שלנו תמיד יגבר על החושך שלהם.
כשדוד בן-גוריון הכריז על הקמת המדינה, הוא לא נרתע מההכרזה, גם כשהוא ידע שהיא כרוכה במלחמה קשה מול אלה שרצו למנוע את תקומתנו. גם אנחנו היום איננו נרתעים ממאבק מול אלה שחותרים להכחידנו, כי אנחנו יודעים שלהגן על עצמנו בכוחות עצמנו זוהי תמצית העצמאות. אנחנו נחושים כתמיד, אנחנו חזקים מתמיד. סוד כוחנו טמון בלכידותנו, בצדקת דרכנו, בלוחמינו, המכבים המופלאים של ימינו, שאהבת המדינה מפעמת בהם וגורל המערכה נישא על כתפיהם. אם נידרש להגן על עצמנו, נעמוד באתגר ונבטיח את נצח ישראל.
מכובדיי וידידי, לא על קלף ולא בדיו נכתבה מגילת העצמאות - היא נכתבה בדם בנינו ובנותינו, ובגבורתם של מגיני המדינה מתש"ח ועד היום. לכל המשרתים והמשרתות בצה"ל ובכוחות הביטחון, אני מצדיע לכם. כל העם מצדיע לכם, וכל העם אוהב אתכם. עם אחד אנחנו, יהודים מכל הגלויות, ממרוקו ורוסיה, מפולין ואתיופיה, מצרפת ותימן, ולידנו אחינו, הדרוזים, הנוצרים, המוסלמים, הבדואים והצ'רקסים, שקשרו גורלם לגורלנו, ותורמים למדינתנו בכל התחומים.
אזרחים יקרים, גם כשיש בינינו מחלוקות, ואיך אפשר אחרת בדמוקרטיה התוססת שלנו, ננהל אותן בכבוד הדדי, מאוחדים, בידיעה שיש לנו רק בית אחד. כשבני דורו של סבי הגיעו ארצה לפני 100 שנה, הם נישקו את אדמת המולדת, והיום, כשאנחנו הישראלים חוזרים מחו"ל, וגלגל המטוס נוגע באותה אדמה, אנחנו מוחאים כפיים, ואני אומר לכם: אין דבר כזה בשום מדינה אחרת בעולם - "כמה טוב שבאת הביתה!".
וכשאני פוגש אתכם, ואני פוגש רבים מכם, אני שואל אתכם: "איך המדינה שלנו?", וכאן יסלח לי ידידי
אבשלום קור על פלאי העברית המתחדשת, כי רבים מכם עונים לי: "ראש הממשלה, יש לנו מדינה חבל על הזמן. אין על המדינה שלנו". וזה כל כך נכון - אין עליה. וזה לא מפתיע אותי, משום שהרצל, מחולל תחייתנו, התנבא: "תינתן לנו כברת ארץ להיאחז בה, והשאר נעשה בעצמנו". הוא כל כך צדק. רוח חדשה עוררה לחיים את העצמות היבשות, רוח הקוממיות. קומה אחר קומה, אנחנו בונים את ביתנו הלאומי. הפכנו שממות לחממות, טרשים לכבישים, מעברות נידחות לערים פורחות.
לפני 70 שנה, מיד אחרי הכרזת העצמאות, המונים יצאו לרקוד ברחובות וקראו: "תחי מדינת ישראל". מספרים שאחד מהם נשא עיניו לשמיים ונאנח: "תחי מדינת ישראל, אבל ריבונו של עולם - ממה?". אבל היום, היום התשובה ברורה - מהמים, מהחקלאות, מהתעשיה, מהתיירות, מהגז, מהטכנולוגיה, מהחדשנות, מהכישרון והיוזמה שלכם, אזרחי ישראל. מהכישרון והיוזמה העצומים שלכם, שפרצו לכל עבר, ביתר שאת בעשורים האחרונים, משהפכנו את מדינת ישראל למדינה עם כלכלה חופשית. אתם המנוע, אתם המקור, אתם הכוח.
כולנו מוקירים את הברית האיתנה עם ארה"ב, כולנו מברכים על ההחלטה ההיסטורית של הנשיא טראמפ להכיר בירושלים כבירתנו, ולהעביר אליה את השגרירות של המעצמה החזקה בעולם. תודה לך הנשיא, תודה לך אמריקה.
הרבה מאוד מדינות, בכל היבשות, מעריצות את הישגינו בחומר וברוח, במדע ובתרבות. ביקרתי בהודו לפני כמה חודשים. אני רוצה לספר לכם: בעיר אחת, רבע מיליון הודים יצאו לרחובות, הניפו את דגלי ישראל והריעו למדינת ישראל. אני חייב להגיד לכם, זה ריגש אותי עד דמעות. שאלתי את מארחי: "אתם מיליארד ורבע בני אדם, אנחנו קצת פחות, עוד מעט בעזרת ה' תשעה מיליון, תסביר לי את העניין הזה שהודו מגלה בישראל". אמר לי ראש ממשלת הודו: "אתם מעצמה! מעצמה טכנולוגית עולמית". באמצעות עוצמתנו הטכנולוגית ועוצמתנו הביטחונית אנחנו מחוללים מהפכה ביחסי החוץ שלנו וחווים עכשיו פריחה מדינית חסרת תקדים בתולדותינו. אנחנו הופכים את ישראל לכוח עולמי עולה.
אזרחי ישראל, כשאני פוגש בשליחותכם את מנהיגי העולם, אני כל כך גאה לייצג אתכם, לייצג אתכם ואת המדינה שלנו, שהיא מגדלור של עוצמה, של חרות, של קדמה, ואני רוצה לומר לכם דבר נוסף - הערכה עמוקה, אפילו הייתי משתמש במילה הערצה עמוקה. הערצה עמוקה לישראל מחלחלת סוף-סוף לעוד מקום חשוב - למדינות ערב. וכאן, אני מאמין, טמונים זרעים אמיתיים לשלום. ידנו מושטת לשלום לכל שכנינו שחפצים בשלום, ולאויבינו שחושבים שאנחנו תופעה חולפת, יש לי חדשות בשבילכם - בעוד 70 שנה תמצאו כאן מדינה חזקה שבעתיים, כי מה שעשינו עד כה, זוהי רק ההתחלה. מנורת ישראל תאיר לנצח.
חג עצמאות שמח מדינת ישראל.
השאת המשואה אני, בנימין בן צילה ובנציון נתניהו, ואח ליוני, זיכרונם לברכה, נרגש וגאה להשיא משואה זו בשם ממשלות ישראל, שפעלו בשליחות העם ליישב את ארצנו, לקבץ את גלויות עמנו, לבצר את כוחנו, לפתח את כלכלתנו, לכרות בריתות עם ידידינו, להשיג שלום עם שכנינו, לבנות את ירושלים בריתנו, שחוברה לה יחדיו לעד, ולכבוד עם ישראל המופלא בארץ ובתפוצות, ולתפארת מדינת ישראל!
