ד"ש עם שיר

מבט על הכביש

תשתיות פגומות? גם, אבל לא רק. אם היינו זקוקים להוכחה שהגורם האנושי הוא הדומיננטי בתאונות דרכים, קיבלנו אותו לאחרונה בדמות סקר על הסחת הדעת של נהגים בכביש.

כאילו לא די בעקיפת חוקי התנועה (מהירות מופרזת, נהיגה ברמזור אדום, עקיפה וכד'), בא הסקר הנזכר וּמצביע על כך שכל נהג שלישי (!) דעתו מוּסחת על הכביש, וּבכלל זה נהגות. וזה לא רק, כמה לא מפתיע, המבט הצמוד למסָכים, אלא לא פחות עישון (חטא כפול), איפור, גילוח, והטיית ראש אחורה לראות מה שלום הזאטוט, כן על חשבון הבטיחוּת כמובן.

מסתבר שתרבות הסְמוֹך, הכֹּה ישראלית, וה'לי זה לא יקרה', אינה פוסחת גם על נהגי ישראל. אבל מה לעשות, למרבה הצער המציאוּת הקטלנית בכבישים מפריכה תפיסה צברית בלתי אחראית זו. ריבוי קורבנות התאונות מוכיח עד כמה אסור להסיט את העין מהכביש, ולוּ לרגע, כדי שלךָ, לו ולה זה באמת לא יקרה. ואולי בעזרת מצלמות, ענישה מחמירה, קנסות כבדים וקמפיינים בנושא - יבוא לכבישי ציון גואל.

כלי קטלני

כאילו לא די במכת האופַנועים, שהם הגורם מספר אחת לתאונות דרכים, נוספה בשנים האחרונות למשפחה קטלנית זו צרת האופניים החשמליים, הגובים בכל שנה בין כעשרה לכעשרים קורבנות. מתחילת שנה זו נהרגו כבר שבעה רוכבים, ביניהם יועץ התקשורת ואיש יחסי הציבור הנודע מוטי מורל ז"ל.

על משרד התחבורה והמועצה לבטיחות בדרכים להחמיר קריטריונים לשימוש בכלי זה. לדרוש רישוי וקורס הכשרה, בדומה לכלי ממוּנע (וכך הוא יהיה גם מבוּטח), להגביל לא רק את גיל הרוכב אלא גם את המהירות, ואולי גם את מיקום התנועה בו בשולי הכביש.

מדובר בכלי התנעה זול, מהיר ויעיל לחיים, שלא ניתן כדי להרוג. אז אנא הרימו את הכפפה, כדי למנוע הישנות תאונות בו בעתיד.

על שמיר ושיר

כזכוּר, התגובה בפייסבוק של אפרים שמיר, מלהקת 'כוורת', "דאעש עם שיר", לגירסת הכיסוי של שרית חדד לשיר "נתתי לה חיי", עוררה סערה ציבורית. האם אי-אפשר היה אחרת?

לדעתי אפשר היה לעבור על כך לסדר היום בקריצה של חיוך. נכון שזה סיפק עוד כותרת לשרת התרבות המזרחית(!) המתלהמת, תְּאֵבַת הסנסציות. אולם דווקא אי-ההלימה המוחלטת בין הקאבר הנדון לכינוי הטרוריסטי יוצר אפקט אירוני, וּבאופן פרדוכסלי מרוקן את הביטוי מכל משמעות. וּבכלל, לא היה נחמד יותר להעלים עין משני ההגאים הגרוניים באמצע, וּלקבל ד"ש עם שיר?

יתרה מכך, ההתייחסות הרצינית מדי, ואף השערורייתית, לתגובה של שמיר, שהעלתה אותו אחרי שנים לראש הכותרות (מה שאלף שירים שלו לא יצליחו לעשות) והחזירה את האיש לתודעה הציבורית, רק מעודדת פרובוקטורים מסוגו להתבטאויות דומות. כי מה לא עושים למען הרייטינג?

לא בחסות ממלכתית

צדק שר הביטחון, אביגדור ליברמן, שאסר את קיום הטקס האלטרנטיבי יהודי-פלשתיני ביום הזיכרון. האם זוהי משוואה ראוייה של מחבל רוצח מול קורבנו הנרצח? ועוד בחסות טקס יום הזיכרון הממלכתי לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה? לא ראוי וּמביש, אבל באופן פרטי בשאר ימות השנה איש לא מתערב ליוזמי הטקסים המעוּותים הללו, אך בחסות ממלכתית? הגזמתם. נֶחצה פֹּה בהחלט קו אדום.

יתר על כן, טקסים מסוג זה רק מחזקים את ה'שוויון' בין מוֹת טרוריסטים לקורבנותיהם החפים מפשע, שקיים כבר בדעת הקהל הפלשתינית בפרט והעולמית בכלל, וּלמרבה הצער גם בקֶרב השמאל הקיצוני הישראלי שיוזם אותם טקסים. ועם סטיגמות כאלה אין ספק שכושר ההרתעה הישראלי נחלש. חבל שבג"ץ נתן יד לכך ואישר את קיום הטקסים, בניגוד לעמדה הרשמית של ישראל. האם בית המשפט העליון הוא קתולי יותר מן האפיפיור?