מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל

לפני שנה בדיוק פירסם ארז תדמור את ספרו המצויין 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל', שמעלה אינספור דוגמאות לעובדה המדהימה, שלמרות ניצחון הימין בבחירות 1977, נותר השלטון האמיתי במדינה בידי האליטות הישנות: המשפטית, האקדמית, התרבותית, התקשורתית – המזוהות עם השמאל.

אף שכבר חלפה שנה מאז הופעת הספר, דבר לא השתנה. הליכודניקים עדיין רואים עצמם ימין, ועדיין מקבלים הנהגת שמאל: ערכים לאומיים נדחקים הצידה לטובת ערכים אוניברסליים; ערכים דתיים מוכרזים 'הדתה' ונדרשים לפנות מקומם לערכים ליברליים; חזון המדינה היהודית נרמס לטובת חזון מדינת כל אזרחיה, ערבייה ומסתנניה; זכויות האדם הזר (פלשתינים, מסתננים, עזתים) גוברות על זכויות האזרח היהודי לחיים שקטים במולדת; הכלל 'הבא להרגך השכם להורגו' נדחק מול 'זכותו לחיים' של מחבל רוצח (ע"ע ליאור אזריה); מחבל שנעץ סכין בגבה של ישראלית מזוכה מאשמת נסיון רצח, ועוד קוראים לזה משפט צדק; ואפילו אמירתו של דוד המלך "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" נפסלה על-ידי צה"ל. השמאל מנצח בקרב על התודעה, בסיוע קבלני הביצוע שלו בימין.

בשבוע הקרוב אמור היה להתקיים מהלך חשוב בדרך לחקיקת פסקת ההתגברות, וזאת על-פי דרישת הבית היהודי על בסיס סעיף 27 בהסכם הקואליציוני עם הליכוד: "שתי הסיעות יתמכו בחקיקת חוק יסוד שיסדיר את מערכת היחסים בין הכנסת לבג"ץ... חוק היסוד יקבע כי הכנסת תהיה רשאית בהחלטה מיוחדת שתתקבל על-ידי 61 ח"כים לפחות, להותיר על-כנם חוקים שנפסלו על-ידי הבג"ץ". היום קוראים לסעיף הזה פסקת ההתגברות.

אבל ראש הממשלה נתניהו, שעד כה נקט באקרובטיקה פוליטית כדי לבלום את פסקת ההתגברות, פעל גם הפעם לטירפוד הדיון של השבוע הבא. לא מפריע לו, ש-99% מבוחריו מעוניינים בה, לנוכח העוולות הנגרמות בהיעדרה. נתניהו ממילא לא סופר את בוחריו.
נתניהו כמובן טוען שהוא בעד ריסון סמכויות היתר שגזל הבג"ץ מהכנסת, אבל בפועל הוא לוחם בעד העיוות הקיים, כפי שהתבטא בנימת ניצחון בראיון טלוויזיוני לערוץ הכנסת: "היו הצעות להגביל או לקצץ כוחו של ביהמ"ש העליון. מנעתי את כולן. את כולן! ...חוק לקצץ ולהגביל את סמכויותיו – גנזתי. חוק להביא לשימוע שופטים בוועדות הכנסת – גנזתי. חוק לשנות את הרכב ועדת הבחירה לשופטים – גנזתי". במלים אחרות: ירי בתוך הנגמ"ש, נגד המצביעים שלו.

לאורך כל שנותיו בהנהגת המדינה שימש הליכוד, לפעמים מבחירה ולעיתים מחוסר מודעות, בתפקיד קבלן הביצוע של השמאל. זה החל בימי בגין, ונמשך בימי שמיר, שרון (ע"ע ההינתקות הנפשעת) ונתניהו. דווקא בימי שמיר, שהיה רדיקלי אף יותר מבגין, נרשם אחד השיאים בפעילות הליכוד בשירות השמאל. תחת אפו הוביל הליכוד את חקיקת החוק האומלל 'חוק יסוד כבוד האדם וחירותו', שמכוחו, באמצעות פרשנות עקלקלה ומפולפלת, בזז הנשיא ברק את זכות החקיקה מידי הריבון, הכנסת.

שותף לקנוניה

שני נציגי הליכוד שפעלו למען ההונאה החוקתית הזו, היו אוריאל לין, שבשבתו כיו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, שאותה הפך לוועדת חוכא ואיטלולה, ושר המשפטים דאז דן מרידור. הצטרפו למהלך הנכלולי הח"כים בני בגין, אהוד אולמרט ורוני מילוא; והרב יצחק לוי, מהמפד"ל, שבשעת ליקוי מאורות אישי תמך בהתלהבות בחוק מעַוֵות זה.

בימים אלה חושף לין בספרו החדש 'לידתה של מהפכה', כי הוא וחברו מרידור פעלו במחתרת בשליחות איש השמאל אהרן ברק, אך הסתירו זאת מידיעת חבריהם לליכוד ולקואליציית הימין. מחתרת? לין עצמו מנמק: כבר ב-1989 ניסה שר המשפטים דן מרידור להעביר 'חוק יסוד: זכויות היסוד של האדם', אך הקואליציה הבינה את מיגרעותיו והפילה את היוזמה. לפיכך, מודה לין, הוא יזם ב-1991 קנוניה חשאית עם ח"כ האופוזיציה אמנון רובינשטיין. הלה הסכים להגיש לכנסת את הצעת החוק של מרידור מ-1989, אבל לאחר שפוצלה, לשם הטעיה, לארבע הצעות חוק נפרדות. אברך המשי מרידור, מיותר לומר, היה שותף לקנוניה.

לין נקט בשורת תחבולות ופעלולים, על-מנת להפיל בפח את חבריו מהימין. כשהחרדים טענו כי בהסכם הקואליציוני סוכם שלא יקודמו יוזמות החקיקה לא מתואמות, רימה לין במודע את שותפיו החרדים: "הבטחתי שלא אביא את היוזמה לקריאה שנייה ושלישית ללא הסכמתם". לין גם מודה שבעת הדיונים בוועדת החוקה חוק ומשפט עלולים היו הח"כים להבין שמדובר בהפיכה חוקתית, ולכן העדיף שהוועדה תפעל בהיעדרותם של מרבית ח"כי הקואליציה, ועם נוכחות מוגברת של האופוזיציה משמאל. לין לא טרח לספר לעמיתיו, שתחת אפם מתחוללת מהפכה.

תרגיל הונאה נוסף של לין הליכודניק: הוא הבין שהכותרת המקורית של החוק: 'חוק יסוד זכויות האדם', תעורר משאננותם ח"כים לאומים מהליכוד ואת סיעות החרדים והדתיים. לכן שונה שמו ל'חוק יסוד כבוד האדם וחרותו' – נוסח מכובס לעריצות המיעוט. והליכודניקים והדתיים, שוב נפלו בפח.

לין מודה שמדובר בהונאה שנועדה להיות מצע לפרשנות מורחבת של העליון: "הצבנו את המונח 'כבוד האדם' כערך עליון, המעניק השראה לכל החוק ולכל פרשנות עתידית... השתמשנו בהגדרות רחבות הסוככות על זכויות פרט שלא פורטו במפורש", לאמור: הנוסח הסתום הוא שהעניק, בכוונת מכוון, לביהמ"ש כוח להוסיף זכויות, שאילו הוזכרו במפורש בחוק, הייתה נמנעת העברתו. כך העניקו נציגי הליכוד לבג"ץ זכויות-על, לרבות אפשרות לפרשנות בלתי מרוסנת של חוקים ופסילתם.

בעשור האחרון של שלטון הליכוד, צעד הליכוד פסע נוסף לעבר יישום משנת השמאל: להפוך את המונח 'מדינה יהודית' לביטוי ארכאי, מגונה משהו, ולהעדיף על פניו את מדינת כל אזרחיה. כך למשל הוצא מן הלקסיקון המונח הציוני 'ייהוד הגליל', שהיה אבן פינה בממשלות מפא"י. ונציג אחר של הליכוד, הנשיא ריבלין, תרם חלקו לשלילת המונח 'מדינה יהודית' ממדינת ישראל, באמצעות נאום השבטים האומלל, שהפך תחת שלטון הליכוד לטקסט חובה בתוכניות השתלמות של בכירי המדינה, והוא עוד יחדור לתוכנית הלימודים, והכל כדי לטשטש יותר ויותר את אופיה היהודי של המדינה. ולא אמרנו דבר על חדירת גרורות הקרן השמאלית להכחדת ישראל, דווקא בעידן הליכוד, לבתיה"ס, לצה"ל, לסמינריוני השתלמות של משפטני המדינה.

פעם הייתה סיסמה: רק הליכוד יכול. עכשיו יש לה המשך: רק הליכוד יכול ליישם את אג'נדת השמאל.