ביום שני האחרון, בעת כתיבת שורות אלו (23.4.18), עדיין היה המתבן הגדול בקיבוץ כיסופים שבנגב, נתון בלהבות (ראה צילום). מי שהיה דובר צה"ל, אבי בניהו, הביא את הצילום המצורף, במדיה החברתית, כשהוא מסיים את הסיפור של הלהבות הללו במילה אחת: "עורו".
רצה הגורל (או המזל, לחלופין), ויממה אחר כך, הופיעו ידיעות על השתוללות מקפיאת דם, של צעירים בדואים, בכביש 40 ליד באר שבע. המראות היו קשים. הפעם לא אטמה המדיה האלקטרונית, שבד"כ סוכרת את עיניה, אוזניה ופיותיה, כמאמר על שלוש הקופים, מפני מידע מרתיח מהסוג הזה. המחזות שנצפו על-ידי תושבי ישראל, היו מצמררים. הצעירים המשתוללים, סיכנו בפועל ממש את חיי הנוסעים, כל זאת בנתיב תחבורה מרכזי ביותר. המדיה הביאה אותם לכל בית. מספרי המכוניות צולמו. גם פני המשתוללים, או חלקם לפחות. אין ספק כי גם בחקירה לא מעמיקה במיוחד, אפשר היה לאסוף את החומר המבוקש ולפתוח בהליכים משפטיים כנדרש.
אלא שהמשטרה מת-מ-ה-מ-ה-ת. למחרת נמסר כי ניידת משטרה הועברה לאזור במיוחד ממחוז אחר... ניידת? אחת? הצחקתם אותנו... למשטרה מסתבר, יש זמן, בכל הקשור למגזר הערבי, הן זה המצוי בתחום "הקו הירוק", ז"ל, והן מעברו השני, ברשות הפלשתינית. היא מתמהמהת כבר תקופה ממושכת. ידיה הארוכות (כשהיא רוצה) אינן מגיעות לשם. אינן מגיעות אל מצבורי הנשק הרב בכפרים הערביים, אינן מגיעות אל יוזמי האלימות הקשה המתפרצת שם לפרקים, אינן מגיעות אל מבצעי ההרס ביישובים היהודיים, במיוחד לא לאלה המצויים בסְפָר הישראלי. הגניבות, ההצתות, מסע ההרס, כל אלה זועקים לשמיים, תרתי משמע, ונמשכים ללא הרף.
חמור מכך. ההרגשה הקשה אומרת שגם בתחומי המודיעין, החדירה לצרכי איסוף מידע, הטלת משימות על אנשי פנים מהימנים, כל זאת, עבודה הנעשית בשקט, בחדרי חדרים, כהכנה מראש למקרים מהסוג שראינו השבוע, לא נעשית. איך אנחנו יודעים? אני חייב לחזור כאן לאירוע ההמוני במושב שקף, שהתקיים בחודש נובמבר. האומנם ייתכן שכ-70 ערבים(!), יפרצו למושב בצהרי היום, מבלי שאיש במשטרה ובשב"כ, ידע על כך מראש??
גורם מוסמך אמר לי כי: "אין מצב, שמבצע מורכב כזה בוצע, מבלי שהועברה מראש "פַזְעָה"
1, אם בכתב ואם טלפונית, לאותם גנבים-פורצים בפוטנציה, על-מנת לבצע אירוע מעין זה. "לא ייתכן ששבעים איש, מצויידים לעייפה, במספרי תייל, במשטות (סכינים לעבודה חקלאית), ובעוד ציוד, כולל טרקטורונים, יופיעו בשעה מסוימת, במקום מוגדר מראש ללא אותה "פַזְעָה". יותר מזה, להיכן הם אמורים להסליק את כל מוצרי השוד הזה (כ-30 טון מוצרים חקלאיים), אלא אם כן הוכנו סליקים כאלה מראש?
סביר להניח כי יש מישהו בצמרת המשטרה, הסבור, שאם היא, המשטרה, ובעקבותיה גם הציבור, יתייחסו לאירועים אלה כאל "פטה מורגנה", מחזה תעתועים, ואולי חלום בלהות הנשכח מיד עם הקימה בבוקר, תשכח גם ההתעניינות הציבורית בסיפור הקשה הזה. אלא שהחולמים האלה במשטרת ישראל, אשמים גם בהתעלמותה של הממשלה מהתהליך החבוי בסיפור הזה.
והתהליך האמיתי, שאין יותר להתעלם ממנו, אכן מספר סיפור קשה, המבטא את הקרע המעמיק והולך עם ערביי ישראל. קרע ששוב לא ניתן להעלימו. אולי, אומרים הניצבים בראש המשטרה אולי אם נשמור על שתיקה, יתפייד הסיפור מעצמו...לא. הוא יישאר עמנו ואף יעמיק.
כאן המקום להזכיר גם את תפקידה של מערכת המשפט בהווצרותו של המשבר הנוכחי. כל המעורבים בתהליך האמור, אם להארכת מעצר ואם לשפיטה, זוכים בעונשים מגוחכים, שאין בהם שום יסוד של הרתעה. נהפוך הוא. כבר בשלב המעצר שברוב המקרים, הוא מעצר בבית הנחקר, או בבית הוריו, חוזרים הנחקרים אל הקהילה ואל הרחוב - כגיבורים. תהליך רחמני זה אך מעצים את המוטיבציה לפעולה עויינת.
אולי ימצאו כאן חסידי חוק ההתגברות עילה נוספת לחקיקה מחמירה, שתמנע מציבור השופטים לעשות שימוש מופרז בזכותם להקל על נחקרים בתחום הזה.
אולי...