דויטשה בנק הוא אחת הבעיות הגדולות במגזר הפיננסי – פותח אקונומיסט את ניתוחו על הבנק הגדול ביותר בגרמניה. הוא איננו עסק בר-קיימא בשום קנה מידה, משום שהוא אינו מרוויח די הצורך כדי להשיא תשואה ראויה. קיומו אינו באינטרס הציבורי, שכן הוא נשלט בידי בנק השקעות שבעשור האחרון שילם לעובדיו בני המזל 40 מיליארד דולר. בתחילת החודש פוטר המנכ"ל ג'ון קריין, השלישי בשבע השנים האחרונות. לפי חוקי הקפיטליזם, דויטשה בנק צריך להימחק. האם זה יקרה?

דויטשה בנק כולל כיום ארבע פעילויות מרכזיות: ניהול נכסים, העברות כספים בינלאומיות, בנקאות מסחרית גרמנית ובנק השקעות בינלאומי. בעשור האחרון הוא רשם תשואה על ההון בשיעור ממוצע של 5%; אשתקד היא הייתה 2% בלבד. השיעורים הללו אינם כוללים קנסות ומחיקות מוניטין, ויוצאים מתוך הנחה שרמות ההון הנוכחיות יישארו כמות שהן. בעלי המניות כמעט ואיבדו תקווה: שווי השוק של הבנק הוא 40% משוויו בספרים, כמו הבנקים האמריקניים בשיאו של משבר 2008-2007.

בעיותיו של הבנק נובעים לא רק מעסקים חלשים אלא גם מניהול גרוע, טוען אקונומיסט. מאחר שמדובר בחברה גרמנית, מחצית מחברי מועצת המנהלים הם נציגי עובדים – שהתנגדו לקיצוצים עמוקים יותר. ככל שהצרות התרבו, רשימת בעלי המניות בבנק הלכה ונעשתה מוזרה. היא כוללת כיום את HNA - ענק תיירות סיני השקוע בחובות - וקרנות הקשורות למשפחת המלוכה של קטר.

דויטשה בנק מציג שני קווי הגנה. הראשון: יש לו תוכנית לחזור לרווחיות. אקונומיסט מגיב: לא ממש. כדי לרשום תשואה סבירה, עליו להרוויח 7 מיליארד אירו לפני מס; אשתקד הוא הרוויח 1.5 מיליארד אירו. הקיצוצים המתוכננים בעלויות אפילו לא מתקרבות לסגור את הפער. החולשה של דויטשה בנק היא מבנית; עסקי הקמעונאות שלו בגרמניה מנוהלים בצורה כושלת ועליו להתחרות עם בנקים בבעלות ציבורית שלא ממש אכפת להם מהרווח. לבנקאות ההשקעות יש כמה פעילויות המניבות רווחים, אך היא אינה יכולה לכסות את התקורה הכבדה, הזהה לזו של המתחרים שהיקף פעילותם כפול.

קו ההגנה השני: אי-אפשר לוותר על הבנק בגרמניה. אקונומיסט מגיב: זה מוטל בספק. רק 5% מרווחי בנקאות ההשקעות מקורם בגרמניה. היקף תיק ההלוואות העסקיות שלו בגרמניה הוא 40 מיליארד אירו – 5% מהחוב הכולל של החברות הציבוריות. הרווחים שמניב הבנק בגרמניה צריכים להישקל אל מול העלות של בנק בלתי רווחי העלול להזדקק לסיוע ממשלתי.

איש לא יארגן מחדש את דויטשה בנק, טוען אקונומיסט, ולכן האפשרות היחידה היא לפרק אותו. את ניהול הנכסים צריך למכור. את הבנקאות המסחרית צריך למזג עם קומרצבנק בעסקה בברכת הממשלה. את פעילות העברת הכספים אפשר למכור למישהו כמו בנק BNP פריבאס. את בנק ההשקעות יש לפרק בזהירות במשך עשר שנים, לנוכח הטווח של השקעותיו. למשל: 16% מהנגזרות שהיקפן הכולל הוא 42 מיליארד אירו, הן לטווח של חמש שנים. הרווחים עלולים לרדת מהר יותר מאשר העלויות ולהוביל להפסדים; יהיה צורך לפטר 30,000 עובדים; הרגולטורים יתירו לשחרר רק בצורה הדרגתית את ההון הלכוד בעסקים. בקיצור: זה יהיה מבולגן. אבל עליית הערך לבעלי המניות עשויה להגיע ל-15 מיליארד אירו – אומנם מחצית מהשווי בספרים, אבל הרבה יותר ממה שיקבלו כיום.

המנכ"ל החדש הוא כריסטיאן סיואינג, שעבד בדויטשה בנק כל חייו; לא סביר להניח שדווקא הוא יפרק אותו. אבל לדעת אקונומיסט, לכל הפחות עליו לצמצם המחצית את גודלו של בנק ההשקעות, ללחוץ על שינוי בהרכב מועצת המנהלים ולנסות למזג את הפעילות הקמעונאית עם קומרצבנק. עליו לנסות למצוא בעלי מניות חדשים, כמו למשל BNP, כדי להכניס למועצת המנהלים כוח מהימן. הסכנה הגדולה ביותר היא שדויטשה בנק ימשיך להיגרר; בנק אינו יכול להתנהל בצורה כזאת.