גשמים בְּעִתָּם הם ברכה, בכל יום אנחנו מזכירים עובדה זו בפרשה שניה של קריאת שמע, אבל שלא בעתם - נו, לפעמים כן ולפעמים... השבוע זכינו, או שמא "זכינו" לגשם שוטף בעוצמה שלא חווינו כאן מזה זמן רב, בטח לא בחורף האחרון. וזה לא שירידת גשם בתקופה זו של השנה היא תופעה חריגה כל כך, בעבר כבר נרטבנו מגשם בחודש אייר ואפילו בתאריכים מאוחרים יותר, אבל הזקנים בסביבה אינם זוכרים גשם שירד בעוצמה כזו בתקופת האביב. וברד. והפעם למרבה הצער נגרמו גם אבדות בנפש לא עלינו, מעבר לנזקים קשים למבנים וכו'. לעצם ירידת הגשם מתייחסים אצלנו כאל תופעת טבע שלפעמים מופיעה ולפעמים נעדרת, ומכיוון שכך, אין לנו שום שליטה על זה.



ואכן שליטה ישירה אין לנו, אבל באותה תזכורת יומית כפולה שהזכרנו למעלה אומרת לנו התורה שירידת הגשם והזמן שבו ירד תלויים בנו (דברים יג): [יג] וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם... [יד] וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. כל חקלאי יודע שגשם היורד בזמן הנכון משביח את התוצרת החקלאית. ובאותה פרשה שקוראים בכל יום מובא גם הצד השני של המטבע: [טז] הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... [יז] וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר... כמו שגשמים בחורף הם סימן ברכה כך אחרי פסח הם סימן הפוך. שעל כן מי שבתפילתו הזכיר "מוריד הגשם" או ביקש "ותן טל ומטר לברכה" צריך להתפלל שוב.



אבל זה מפרשת עֵקֶב בספר דברים שאליו נגיע בעוד כשלושה חודשים. בינתיים אנחנו בספר ויקרא בפרשת אמור (ויקרא כא): [א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. הפרשה הזאת גדושה בכל טוב; ענייני כהונה, טומאה וטהרה, כל החגים ועוד אבל גשם לא נזכר בה כלל, אז איך הפרשה הזאת קשורה לענייננו? ובכן, פשוט לגמרי שמה שציטטנו קודם מקריאת שמע היומית אמור להוות עבורנו מסר חינוכי תמידי, שעל כן חוזרים עליו פעמיים בכל יום. והנה פרשת השבוע שלנו כל התוכן שלה הוא חינוך; וזה עולה בבירור מפירוש רש"י לפסוק הראשון: אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים - אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים. האחריות החינוכית לדור הבא.

לזכור את יהדותנו

ומהו היסוד שעליו מתבסס כל התהליך החינוכי? לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. זהירות מטומאה, תחום שהוא לגמרי מעבר להיגיון. וכלשון הרמב"ם בהלכה (הלכות מקוואות יא, יב): דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו. כלומר מפרשת השבוע החינוכית שלנו עולה שחינוך של ילד יהודי חייב להיות מושתת על ההכרה שנטמיע בו, שלא הכל זה שֵׂכֶל, שהחיים שלנו מורכבים קודם כל מרבדים שהם מעבר לשכל. לפיכך לא כל דבר יכול להיות מובן בשכל ולא לכל דבר אפשר למצוא הסבר כאן ועכשיו. מובן מאליו שרק מחנך שתודעה כזאת היא טבעית לו, רק הוא יכול להנחיל אותה למחונכים הצעירים. וזהו שמצטט רש"י מחז"ל: להזהיר גדולים על הקטנים.



אצלנו למרבה הצער, בחרו לחנך על יסודות של שכל והשגיות מה שאומר בהכרח הינתקות מהתשתית החינוכית שמנחילה לנו פרשת השבוע בפרט והתורה בכלל. הזכרנו כאן לא מזמן את התפארותו של ראש הממשלה בעובדה שפתרנו את בעיות המים. השכל והחדשנת הישראלים; התפלה, טיהור מי שופכין ואנחנו מסודרים. באה עצירת הגשמים לרמוז לנו בעדינות כי עדיין אנחנו צריכים את הקשר החיובי עם בורא עולם ומנהיגו. לא נרמזנו ברמז העדין יחסית, נמשכה ההתפארות בהישגים הכלכליים והמדיניים ולמרבה הצער באו הגשמים האחרונים שלא בעתם ולא באזור שהם יכולים להועיל והם כבר לא רומזים, הם אומרים בפירוש: מי שמנהל את העולם זה הקב"ה.



אז נכון שאין לנבראים שום יכולת להבין בדיוק את המסרים של בוראם, אבל זה נכון כאשר מסתמכים על השכל והרגש האנושיים בלבד. השכל האנושי מוגבל מדי. עם זאת כאשר מתבוננים במציאות ובוחנים אותה על-פי הכללים של התורה, תורת ה', או אז האירועים עשויים לקבל משמעות ברורה לגמרי. הרי לא אנחנו יזמנו את המלחמות הפנימיות אצל שכנינו אויבינו, אבל המלחמות האלה שִׁפְּרוּ את מעמדנו המדיני והביטחוני. לא אנחנו בחרנו את מר טראמפ לנשיא ארה"ב, אבל היחס שלו אלינו שידרג את מעמדנו בעיני כל העולם. הקב"ה עשה את כל זה ומה שהוא מצפה מאתנו זה רק שנזכור אותו, שנזכור את יהדותנו ושלעובדה זו תהיה משמעות חינוכית/התנהגותית ומעשית בחיינו היומיומיים.