מר עמיר פרץ היקר.
לפני הכל ברצוני לברכך על בחירתך ליו"ר מפלגת העבודה, וזאת לא רק בגלל נצחונך האישי, אלא בגלל קרן האור שהופיעה באפלת המערכות הפוליטיות של המדינה.
כמו רבים מחברי מהשכבה שנקראת המעמד הבינוני, כבר לפני שנים לא מעטות, מאסתי במפלגת העבודה אליה השתייכתי אידיאולוגית מיום שאני זוכר את עצמי, ולפני גם הורי, שהיו חברי מפא"י, המפלגה שבסופו של דבר הולידה את מפלגת העבודה.
מכיוון שלא יכולתי לסבול יותר את כל מה שקרה/קורה במפלגת העבודה (ואיני מתכוון במכתב זה לפרט, כי כולם יודעים למה הכוונה), עשיתי מה שעשו רבים מחברי, והצבעתי שינוי.
אבל שלא כצורך שנמשך הרבה שנים להגיע למצב בו מאסתי במפלגת העבודה, די מהר הבנו כולנו את הטעות המטופשת שעשינו בבחירת מפלגת שינוי (גם את הסיבות בגללן אני רואה את בחירת שינוי כמטופשת לא אפרט, כי גם את זאת כולם יודעים).
עד יום לפני הבחירות ליו"ר העבודה, לא היתה לי תשובה (וגם לא לרבים מחברי) לשאלה באיזו מפלגה אבחר בבחירות הבאות.
ליכוד? - מפלגה מושחתת.
שינוי? - יו"ר מתבהם שאיני רוצה לכתוב כאן מה אני חושב עליו מחשש לתביעת הוצאת שם רע.
העבודה? - אפילו לא כדאי להתחיל להסביר את הסיבות.
ופתאום, יום לאחר המהפך שהחל בבחירתך כיו"ר העבודה, יש על מה לחשוב.
ועכשיו ברצוני להגיע לשתי הסיבות בגללן כותב אני מכתב זה:
1. למחרת יום הבחירות, בנאום הנצחון שלך, קראת למר שמעון פרס לבוא ולעמוד לימינך, להדריכך, להחזיק בידך ועוד מחמאות שונות.
מחווה יפה כשלעצמה, אבל מסוכנת מאין כמוה. כי מה שיקרה הוא ששמעון פרס יקבל את הצעתך, יבוא לעמוד לימינך, ולא רק יחזיק בידך אלא ילפות את צווארך ויתחיל מיד לחבל בכל מאמציך להביא לאותו שינוי נכסף אותו הבטחת לבוחריך, לו כולנו מצפים, וזאת על-ידי חתירה בלתי פוסקת נגדך (זכור את דברי יצחק רבין, אותו הנך מעריץ, עליו).
בלי קשר אם אהוד ברק היה מוצלח או לא, זכור נא מה עשה לו שמעון פרס לאחר הבחרו.
2. עוד לא הספקנו לישון לילה אחד לאחר הבחירות, וכבר אנו מתחילים לשמוע על אפשרות איחוד מרץ/יחד עם מפלגת העבודה.
ואני מקווה מאד שאינך מתכוון לגרור את מפלגת העבודה לשמאל הסהרורי.
בקיצור, מר פרץ היקר, אם ברצונך לקבל את קולי וקולות חברי בבחירות הבאות, אנא, אל תהפוך את המהפך למפח.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
