אווירת החפיף אכלה אותנו

כמעט שבוע עבר מאסון השיטפון והלב מסרב להשלים, איך נוכל לזכור את כל השמות האלה, את הפנים, את כל מה שביניהם. שם רודף שם. תמונה נוגעת בתמונה. לפני כמה ימים הם היו 10 עשרה הרוגי מלכות. טהורים בלי שמות. עכשיו, אחרי שראינו את פניהם הם כבר קברים. זלדה כתבה את מילות השיר כָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אלוהים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ, כָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ. היום יותר מאי פעם הוא שוב תופס מקום נכבד בארסנל הישראלי, בהוויה שלנו כחברה.

כמה ימים אחרי ואין באמת הגדרה מדויקת למה שקרה שם. אסון, תאונה, טרגדיה, יד אלוקים? שאומרים לי תאונה זה מיד מזכיר לי ההתנהלות דומה למי שמתיישב ליד ההגה כאשר הוא שיכור ומסומם. זו תאונה מוזמנת. לא צירוף מקרים. לא חוסר מזל. אדם שלא מקבל אחריות אלא רץ לשכור עורך דין ומאשים את עובדיו הכפופים שלו, הוא לא אדם ערכי. חד וחלק. עצוב שחסידיו השוטים ממשיכים להתעקש שהוא אדם ערכי. היה עדיף לו היו אומרים שחשבו שהוא אדם ערכי אך לאור התנהגותו מבינים שטעו. אבל מלחכי הפנכה, ידברו רק כמה שמנהל המכינה ה"ק -ד--ם צ-ב-א-י-ת" (על המשקל B.A M.A פ-ס-י-כ-ו-ל-ו-ג-י-ת) הוא אדם ערכי, "מלח הארץ", משכמו ומעלה וכדומה והמדריכים שיצאו לטיול בכלל - הכי טובים שיש, ראשונים לפני כולם, ערכיים, חלוצים, ועוד. זה שהם לא הודיעו דבר ראשון שהם לוקחים אחריות על המחדל - עושה אותם בדיוק ההפך מכל מה שנאמר לעיל. אבל בחברה משוגעת כמו החברה הישראלית, אחרי משפט של שבע שנים הם יצאו ללא דין צדק, וימשיכו להוביל את ילדינו אלי תהום.

הצורך לחבק - לא בא במקום ביקורת! יש בהחלט מקום לביקורת נוקבת! על פניו, נראה שהיה כאן מחדל גדול שהוביל לטרגדיה נוראית. מבלי לגרוע מכך מאומה, בשלב הזה, של הזעזוע מהאבדן הקשה, מותר לחבק, ולגלות אמפתיה, וכן, גם למנהל המכינה ולצוותו, הגם שטעו, ויתכן שהתרשלו (ואם יתברר שכן, יאלצו לשלם על כך), גם כלפיהם אפשר לגלות אמפתיה ולשלוח חיבוק גדול. ואפשר אפילו להכיר בערכים שלהם ובתרומתם לחינוך, וזאת מבלי לגרוע מאומה מהביקורת הנוקבת על המחדל (שסביר להניח שהיה כאן). אמפתיה - זה לא אומר ויתור על ערכים, זה לא אומר ויתור על ביקורת, על הפקת לקחים, לרבות לקחים אישיים, אם יימצא לאחר החקירה שנדרשים כאלה

האח הגדול לא אמור להחליף את השכל הישר ופה פשוט לא היה שכל ישר. אם מישהו פה חי בסרט וחושב שתהיה פה לקיחת אחריות ועונש הולם לאנשים הנוגעים בדבר, כדאי שתתעוררו. פה זה ישראבלוף.

התרבות הישראלית של חוסר לקיחת אחריות והטלת אשמה על אחרים. מלמעלה עד למטה. כבר שנים. אנחנו חיים בהכל בכאילו, יהיה בסדר, את תדאגו, אתה לא סומך עלי, חלטורה, קומבינה - אלו המנטרות של מדינת ישראל. מה שהיה טוב בשלבי הקמת המדינה - החלטור והקימבון, הפכו לאסון למדינה. הבעיה היא החפיפניקיות הישראלית שקיימת בכל מקום ותחום ואת זה אמרו גדולים ממני. ב-1992 רבין הזהיר אותנו מתופעת ה"יהיה בסדר". אווירת החפיף אוכלת בנו.