ישנם רגעים נדירים בחיי אדם, או בחיי עם, שבהם האמת הצרופה, נטולת מסיכות וצעיפים, צפה ממעמקים ונחשפת בשיא טהרתה. לפתע פתאום מתבררים דברים שלא הובנו קודם, מחמת הררי מילים שקברו את האמת תחתם. מעטים הם רגעים אלה, שיש להם גם מטבע לשוני עממי: נפל לי האסימון...
האסימון נפל לי השבוע, בראיון רדיו בתוכנית הבוקר 'קלמןליברמן' ברשת ב' של תאגיד-השידור-בהרצה. זה אמור היה להיות 'עוד ראיון' תמים ונטול משמעות מיוחדת. איש משותפי הראיון לא התכוון להגיע לעומקי האמת המזוקקת. אבל זה מה שקרה בראיון רדיופוני שערך צמד המראיינים
קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן, עם השופט בדימוס בביהמ"ש העליון
אליהו מצא.
עד מהרה הפך הראיון, בעיקר בשל תגובותיו של המרואיין, לפארודיה, סוג של חיקוי מוצלח של תוכנית הסאטירה הטלוויזיונית גב האומה. מבלי משים הידרדרה השיחה לפורמט זהה של גב האומה: מראיין 'רציני' (
ליאור שליין) מנסה להביך לץ-מתלוצץ שמתחפש לדמות ישראלית כלשהי, והלה שולף תשובות עילגות ונלעגות, מופרכות, מגוחכות, לא שייכות. השופט מצא, עם כל ה
כבוד, נגרר כאן, וכל הכבוד על הישג זה למראיינים, לתפקיד החקיין המתלוצץ, למרות שהתכוון להשיב ברצינות, והתוצאה הייתה הרבה יותר טובה מן המקור.
נתחיל בחשיפת היחס המזלזל של הוד מעלתם לציבור הישראלי. ממש לא ייאמן כי יסופר. כשהעיר המראיין אסף ליברמן, שהציבור מעלה הירהורים קשים באשר לזכות שנטל לעצמו הבג"ץ לפסול חוקים, הגיב מצא בביטול: "הכל נובע מחוסר הבנה של הציבור". הבנת את זה, ברוך? הציבור שוטה ואינו מבין דבר. הציבור, באפסותו, אשם. כאילו שלא אותו ציבור בדיוק, משלם את משכורותיהם המנופחות של כבודם, וכאילו שהציבור לא הולך לבחירות כדי להכריע בקלפי מי ינהל כאן את העניינים, ומעולם לא זכור לאותו ציבור, שהוא הלך לקלפי לבחור שופטים לניהול-על של ענייני המדינה. עד כדי כך הדהימה תגובתו של מצא את המראיין ליברמן, עד שהמלים נעתקו ברוב תדהמה מפיו: "בסדר, אז הציבור לא מבין כלום".
דמוקרטיה בהתגלמותה
וזה רק הפרומו למופע האימים הטרגי קומי. לא ניתן כמובן להביא כאן את תימלול הראיון במלואו, בשל אורכו (15 דקות, אך הוא זמין באינטרנט). נסתפק בתימצות חלק מן המופע:
ליבסקינד: "למה כשמביאים החלטה בכנסת, [שהיא] הריבון שהעם בחר, משדרים לנו שמדובר בחיסול הדמוקרטיה, וכשזה נוגע לביהמ"ש העליון, יכולים [להכריע] שני שופטים מול אחד – שופטים שלא נבחרו על-ידי הציבור, ובמידה רבה נבחרו על-ידי עצמם, ועוד אומרים לנו שזו דמוקרטיה בהתגלמותה".
מצא: "אתה לא מבין שיש מיעוטים במדינה? אתה לא מבין שלפעמים חקיקה יכולה להיות שרירותית? שחקיקה יכולה להיות פוגעת בזכויות אדם, להיות בלתי סבירה"?
ליבסקינד: "אחת החקיקות הכי פוגעות בזכויות האדם, הייתה החלטת ראש ממשלה לבוא עם שוּפל ולהרוס בתיהם של 10,000 אזרחים שלא חטאו ולא פשעו ולא עשו דבר רע. וביהמ"ש העליון, מגן זכויות האדם ומגן זכויות המיעוטים, נכנס יחד עם ראש הממשלה לשופל. איזו הגנה הייתה שם על זכויות האדם? זו הייתה דריסה הכי קשה של זכויות האדם".
מצא: "תראה, היה מדובר אז באקט פוליטי שהיה מקובל על רוב חלקי הציבור שתמך במהלך של
אריאל שרון לפנות את גוש-קטיף וצפון השומרון".
ליברמן (שוב בתדהמה): "זה טיעון [שההחלטה אושרה בבג"ץ מנימוק ש'רוב העם' תומך בו, מה שאינו נכון עובדתית – מ"ר], שאני לא חשבתי שתשמיע, אני מודה".
לא בדקנו
מצא המשיך להסתבך בקורים שטוו המראיינים סביבו, מבלי שחש בכך.
שאלה: "אם בהינתקות חשבתם שיש רוב בציבור, אז גם לבעיית המסתננים [כלומר, ההתנגדות להישארותם – מ"ר] יש רוב בציבור".
מצא: "[כאן] מדובר על פגיעה בכבוד האדם. לוקחים בחשבון את זכויותיו של האינדווידואל הנפגע".
ליבסקינד: "האינדווידואל שנפגע היו 10,000 אנשים שביתם נהרס על לא עוול בכפם. קשה לדבר על בג"ץ כשומר זכויות האדם אחרי פסק הדין ההוא".
מצא [מודה]: "אז לא בדקנו את ענין האינדווידואל".
וזוהי, לא להאמין, אמירה של שופט בג"ץ.
הקושי של מצא להשיב תשובה אינטליגנטית לשאלה, מדוע בהינתקות רמסו את זכויות המתיישבים, ואילו בפרשת המסתננים מתגייס הבג"ץ למענם, הוריד לו את האסימון: "...חבל שפנית אלי אם זו העמדה שלך".
ליבסקינד: "בפעם הבאה אשתדל לבחור עמדות אחרות לפני הראיון. אני מתנצל".
תמיכה מגוחכת
הפרודיה על מערכוני גב האומה, נמשכה. השופט מצא עוד מצא לנכון להזהיר מפני האפשרות הנוראה שח"כים מעטים, מנומנמים, יבטלו בשעה 2 בלילה ברוב זעיר את חוק יסוד כבוד האדם. לא יעלה על הדעת!
צריך לקרוא משפט זה שוב ושוב, כדי להאמין. והרי כך בדיוק, מר מצא, חוקק החוק המעוּות שמכוחו אתם מבטלים את חוקי הכנסת. במוצאי ה-17 במארס 1992, בשלהי ימי כהונת הכנסת ה-12, בשעה 2 בלילה, בוצע המחטף של חקיקת חוק שלא התיימר לחולל הפיכה שיפוטית, בתמיכה מגוחכת של 32 ח"כים מנומנמים (26% בלבד מקרב 120 ח"כי הכנסת), שברוב להיטותם ללכת הביתה לישון, לא הבינו, וגם לא הוסבר להם, על מה הם מצביעים. כך שאם מישהו כאן מסתמך על חוק אומלל זה, שהושג בהליכי מירמה וגניבת דעת ב-2 בלילה, זהו הבג"ץ, עם כל הכבוד. אז על מה בדיוק מלין מר מצא?
אם להתייחס ביתר רצינות למופע הרדיופני, שכלל לא מעט סתירות לוגיות, התנשאות וזילזול, כי אז אין מנוס מלהגיע למסקנה שנחשפה כאן אמת מזוקקת, שלא היינו מודעים לעוצמתה.
ראשית: הבג"ץ מתנשא על הציבור וסבור שלעמדותיו אין משקל. על כן מחויב הבג"ץ להעבירו הליך של חינוך מחדש.
שנית: השפיטה אינה נעשית על בסיס החוק והנוהל, אלא על-פי היחס לעותר: לישראלי רב זכויות, מתיישב בגוש-קטיף, אין סיכוי. אבל לטובת מסתנן פורע חוק מתגייס הבג"ץ, גם במחיר ביטול פעמיים של חוקי הכנסת ורמיסת זכויותיהם הבסיסיות של תושבי דרום תל אביב. כמאמר החכם: אמור לי מי אתה, ואומר לך כיצד יחליט הבג"ץ. מה שקובע היא עמדתו האישית, הפוליטית, של השופט. הכל גמיש. מסטיק.
ושלישית: השופט, שלכאורה אינו מתחשב בדעת הקהל, אכן מתחשב בה, אבל רק כשזה נוח לו.
מזעזע.
